נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · נודע ביהודה (קמא) · אבן העזר · כד · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן כד[עריכה]

תשובה בין המצרים, מהרה יהפוך ה' לשמחה ושירים, ואור יזרח לישרים, ויזכה לראות בית נכון בראש הרים, כבוד אהובי הרב האלוף התורני המופלא מו"ה ישראל נר"ו:

קבלתי מכתבו, ועל דבר שאלתו פרוצה אשר הרתה לזנונים לא נודע ממי וכאשר הגיע הבן לשנה גמלתו והשכירה א"ע אצל אלמן בכפר והיה מתיחד עמה ומתנהג כאיש ואשתו ומעלתו איים עליו והשיב שרצונו לקחתה להיות לו לאשה וגזר עליו שיוציאה מביתו ולא שמע וכתב תנאים עמה והתחייב להחזיק את הבן שש שנים והיתה בביתו ושוב נתעברה בזנות והיא אומרת שממנו היא הרה והוא היה מכחישה והשררה פסק שישבע הוא וכראותו כן אמר שאין רצונו לישבע רק תשבע היא ויקחנה לאשה וגזר השר שילכו לקהלתו לקיים הפסק ומעלתו דבר עמו ארוכות וקצרות עד שהודה שזנה עמה אך רצונו שתשבע שלא זנתה גם עם אחרים וע"פ הכרח השר הוכרח מעלתו להשביעה. ועתה השר רוצה שיקוים הפסק וגם היא הזונה מתאמצת אצל השר שיקוים הפסק חיש מהר. וכתב מעלתו שיש לחוש להמרת דת, ע"כ שורש השאלה: הנה דברי מעלתו סתומין ביותר מה שכתב שדבר עמו ארוכות וקצרות עד שהודה שזנה עמה. ויש בזה לפרש כוונתו דמעלתו שבתחלת בואו לפניו כחש שלא זנה עמה אלא שעל ידי שמעלתו דבר עמו ארוכות וקצרות הודה ואם הדבר כן הדבר צריך עיון אם שוב נאמן אח"כ לומר שזנה עמה שהרי כשכחש ואמר שלא זנה עמה א"כ אף בלי איסור מינקת חבירו מצד הולד הראשון יש כאן איסור מעוברת מצד שהיא עתה מעוברת וכשאמר שלא זנה עמה שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא וא"כ צריך ליתן אמתלא לדבריו הראשונים. אמנם אנן נדבר עתה על אופן שאם נותן אמתלא או שלא כיחש כלל ונדבר מצד ולד הראשון שהוא עתה בן ז' רביעי שנה כפי מכתבו. והנה בזונה יש דעות חלוקות ואמת שכתבתי כבר בתשובה לעיל סימן י"ח שדברי הר"י מטורמשא במרדכי תורה הם שאפי' הר"ש הזקן שמתיר בגרושה מודה במזנה לפי שבגרושה יש לו אב שיטפל בו משא"כ במזנה והוכחתי דבר זה מסוגית הגמרא וא"כ מזנה ע"פ הדין אסורה ונסתר ההיתר שהזכיר מהרי"ו דמזנה לא שכיחא ולא גזרו בה רבנן כיון שאסורה ע"פ הדין קשה לסמוך על זה לחוד דלא שכיחא דזה לא נקרא גזירה כיון שיש סכנת הולד חששו שמא תתעבר שרוב נשים מתעברות. ואמנם כ"ז בהיותה מניקה אבל זו שכבר גמלתו ובפרט שכבר נתעברה ומה דהוה הוה ואין איסור מצד הולד הזה אלא משום גזירה דהיינו גמלתו שמא תגמלנו עיין בכתובות דף ס' ע"ב ועיין בתוס' ד"ה ואמר ר"נ כו'. והנה היה אפשר לומר בשלמא תגמלנו חיישינן אבל כאן שנתעברה לא שייך למגזר שמא תזנה ותתעבר דלא חיישינן שתעשה עבירה של תורה אלא דחזינן דחיישינן שמא תחנקנו אי לאו דלא עבדן נשי דחנקן בנייהו אבל מצד העבירה שהרי אין לך חמור מרציחה שפיר הוה חיישינן. ואכתי יש מקום לומר דלא גזרינן שמא תזנה ותתעבר דאטו בידה שתתעבר ועוד אולי לא יתרצה זה שרוצה לישאנה לבוא עליה בזנות וא"כ בזה לא גזרו ואפי' אם היה מזדמן באלמנה ממש שזינתה ונתעברה היה אפשר להתירה להנשא לזה שנתעברה ממנו אם היו כלים כ"ד חודש של התינוק קודם שתלד ואף אם לא נסמוך על זה באלמנה ונימא שגזרו אלמנה שנתעברה אטו לא נתעברה עכ"פ בזונה שמהרי"ו כתב שזנות לא שכיח ואני בסימן הקדום חזקתי הדברים לומר שזנות שתתעבר לא שכיח דאשה מזנה מתהפכת, על כל פנים בזו שחזרה וזינתה ונתעברה יש מקום לומר שלא גזרו כי הוא מלתא דלא שכיח דהיינו שמה שנתעברה בזנות הראשון לא שכיח כי אז ודאי מתהפכת וגם כיון שיש חשש שתצא מן הדת וידוע מהאחריות שיש בלאו הכי בגבול שלכם על הילדים וילדות אם כן בלי ספק שאז גם הולד הראשון וגם העובר שבמעיה ישארו עמה ובזה אמרינן לזה שזנה עמה ונתעברה ממנו שיעשה איסור קל ולא יניח הקטנים שיפרדו מדת יהודים וזה לכל הסברות מותר ואפילו להרשב"א שמביא הב"י בא"ח סימן ש"ו שאוסר לחלל שבת להציל בתו טעמא הוא משום דעד כאן לא אמרו ניחא לחבר למיעבד איסורא זוטא כדי שלא יעשה ע"ה איסורא רבה אלא כשאותו איסור בא לעם הארץ ע"י חבר ע"ש והרי כאן העובר שבמעיה על ידי המזנה הזה יבוא לו כי הוא זנה עם פרוצה כזאת וא"כ הוא הגורם ולכן ודאי ראוי שיעשה הוא האיסור קל כדי להציל קטנים הללו ובפרט שכבר הכריע רמ"א באה"ע סימן י"ג להקל במזנה בפרוצה ביותר. מכל הלין טעמים הנני מסכיה להתיר להנשא לו ובתנאי אם יתן אמתלא על שכיחש מתחלה שלא זנה עמה או אם באמת לא כיחש בפה מלא ודבר זה בודאי ידוע לרום מעלתו. ומרוב הטרדה אקצר. דברי הטרוד: