משנה תרומות ג ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ג · משנה ד | >>
במה דברים אמורים? בשלא דיבר. אבל הרשה את בן ביתו או את עבדו או את שפחתו לתרום, תרומתו תרומה.
ביטל, אם עד שלא תרם ביטל, אין תרומתו תרומה.
ואם משתרם ביטל, תרומתו תרומה.
הפועלים, אין להן רשות לתרום, חוץ מן הדרוכות, שהן מטמאים את הגת מיד.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא דִּבֵּר;
- אֲבָל הִרְשָׁה אֶת בֶּן בֵּיתוֹ אוֹ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת שִׁפְחָתוֹ לִתְרוֹם,
- תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
- בִּטֵּל,
- אִם עַד שֶׁלֹּא תָּרַם בִּטֵּל, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה;
- וְאִם מִשֶּׁתָּרַם בִּטֵּל, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
- הַפּוֹעֲלִים, אֵין לָהֶן רְשׁוּת לִתְרוֹם;
- חוּץ מִן הַדָּרוֹכוֹת, שֶׁהֵן מְטַמְּאִים אֶת הַגַּת מִיָּד.
במה דברים אמורים? -
- בשלא דיבר.
- אבל הרשה את בן ביתו,
- או את עבדו,
- או את שפחתו, לתרום -
- תרומתו - תרומה.
- ביטל -
- אם עד שלא תרם, ביטל -
- אין תרומתו - תרומה.
- ואם משתרם, ביטל -
- תרומתו - תרומה.
- אם עד שלא תרם, ביטל -
- הפועלים - אין להם רשות לתרום.
- חוץ מן הדרוכות -
- שהן מטמאין את הגת, מיד.
- חוץ מן הדרוכות -
הרשה את בן ביתו - עניינו שנתן רשות לשמשו.
בטל - הוא שביטל לשלוחו משליחותו, ובתנאי שיהיה אותו השליח עובר על דעתו, כגון שצווהו לתרום בדרך הדמיון למזרחו של כרי, והוא תרם למערבו. אבל אם לא עבר על דעתו, מה שעשה עשוי, אף על פי שביטל, כי העיקר אצלנו "אין אדם מבטל שליחותו בדבר".
ודרוכות - הם דורכי הענבים בגתות. ואין רשאים לטמא הגת כשמתחילים לדרוך, מפני שיהיה מוכשר לטומאה, וכיון ששכר אותם לדרוך ומסר להם גתו, הנה הניחם במקומו וקיבל עליו מעשיהם:
בד"א הא דפליגי לעיל דלר' עקיבא תרומת שניהן תרומה בשלא דבר כלו' שלא נטל רשות מחברו לתרום שלא תרם מדעתו:
אבל הרשה. לתרום לבן ביתו או לעבדו ושפחתו:
ביטל. כגון שמינה שליח לתרום והלך לו ואח"כ ביטל שליחותו:
אם עד שלא תרם ביטל. ירושלמי (שם) פריך ולית הדא פליגא על דריש לקיש דאמר אין אדם מבטל שליחתו בדברים ופלוגתייהו בריש האומר (דף נט.) בקדושין גבי נתנה רשות לשלוחה לקדשה וחזרה בה רבי יוחנן אמר חוזרת אתי דבור ומבטל דבור ריש לקיש אמר אינה חוזרת ולא אתי דבור ומבטל דבור ומשני תיפתר כגון שאמר לו לך וקבע בצפון והלך וקבע בדרום כלומר שאמר לשלוחו לתרום מצפון הכרי ושינה ותרם מהדרום דכי האי גוונא אף על גב דליכא קפידא יכול לבטל דבור ובריש האומר משני רבא הכא במאי עסקינן שקדם בעל הבית ותרם את כריו דהוה ליה מעשה ושמא הכי נמי הוה בעי למימר בירושלמי:
חוץ מן הדרוכות. בעלים עם הארץ השכירו פועלים חברים לדרוך בענבים כדי להפריש תרומה בטהרה ורשאין לתרום עד שלא יגעו בו הבעלים ויטמאו הגת ובירושלמי (פ"ג ה"ב) א"ר יוחנן כיון שהלכו בהן שתי וערב מטמאין את הבור מיד כלומר שעד אותו זמן נזהרין הבעלים ליגע אבל משם ואילך אין נזהרין דסבורין שכבר הפרישו תרומה הלכך אם הלכו שתי וערב והניחוהו יחושו שמא נגעו בו הבעלים ובירושל' תני מאימתי תורמין את הענבים משהלכו בו שתי וערב כלומר לא שיתרמו מן היין שבבור על הענבים דהא אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו אלא לוקחין מן היין' שבבור מיד כשיעור תרומת הכל שאם יבאו בעלים ויטמאו קודם שיגמור אין להם יין לפרוש על הכל בטהרה:
במה דברים אמורים - הא דפליג רבי עקיבא לעיל ואמר תרומת שניהם תרומה ו:
בשלא דבר - שלא נטל רשות מחבירו לתרום אלא תרם מדעתו:
אבל הרשה - שנתן בעל הבית רשות לתרום תרומתו תרומה:
בטל - אם לאחר שמינה שליח לתרום בטל שליחותו לאחר שהלך השליח מלפניו:
חוץ - בעלים עמי הארץ שהשכירו פועלים חברים כדי להפריש תרומה בטהרה ז, רשאים לתרום עד שלא יגעו בו הבעלים עמי הארץ ויטמאו את התרומה, מפני שהן מטמאים את הגת, שהבעלים עמי הארץ מיד כשהתחילו הדורכים לדרוך והלכו בגת שתי וערב אינם נזהרים יותר מליגע בגתן ומטמאים אותה, לפי שהם חושבים שמיד כשהתחילו לדרוך הפרישו החברים תרומה גדולה. הילכך מפרישים החברים הדורכים מן היין כדי שיעור תרומה הצריכה לכל הגת ח מיד כשהלכו בה שתי וערב. שאם יבואו בעלים ויטמאו הגת קודם שיגמרו יש להן יין מזומן להפריש על הכל בטהרה:
[*במה דברים אמורים כו'. פי' הר"ב הא דפליג ר"ע לעיל ואמר תרומה כו'. תמיה לי אמאי מפר' אליבא דר"ע לחוד דודאי דאף לרבנן שייכא להך בד"א כו' ולשון הר"ש הא דפליגי לעיל דלר"ע תרומה כו' וזה ניחא קצת דהרי לא פירש אליבא דר"ע לחוד ומ"מ קשה אמאי הוצרך להאריך ולכתוב דבריו של ר"ע כלל ואפשר דמשום הכי הבין הר"ב דדעת הר"ש דדוקא לר"ע מפרש ולכך עיקם ושינה הלשון אבל אינו נכון]:
חוץ מן הדרוכות. פירש הר"ב [בעלים] ע"ה שהשכירו פועלים חבירים כדי להפריש כו'. וכן ל' הר"ש וכלומר שלכך השכירו חבירים כדי שעי"כ יכולים להפריש בטהרה אבל אין לומר שהשכירום כדי להפריש דהיינו הרשה. ומ"ש הר"ב מפרישים החבירים כדי שיעור התרומה כו'. פירש הר"ש אבל עכשיו אין תורמין דא"כ הוי כתורם מן היין על הענבים שבגת ואין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו דהני ענבים דרוכות הם וכדתנן במשנה ח פ"ק:
(ו) (על הברטנורא) תמיה לי אמאי מפרש אליבא דר"ע דודאי דאף לרבנן שייכא להך בד"א. תוי"ט (ובת"ח תירץ דע"כ קאי על תרומת הא'. וא"כ לרבנן אף בלא הרשה תרומתו תרומה):
(ז) (על הברטנורא) כלומר שלכך השכירו חברים כדי שעי"כ יכולים להפריש בטהרה אבל אין לומר שהשכירום כדי להפריש דהיינו הרשה:
(ח) (על הברטנורא) אבל עכשיו אין תורמין דא"כ הוי כתורם מן היין על הענבים שבגת ואין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו דהני ענבים דרוכות הן וכדתנן במ"ח פ"ק:
אבל אם הרשה את בן ביתו: וה"ה לשותפו ומשמע דלמאי שכתבתי במתני' דלעיל בשם תוס' ז"ל דהאי מתני' דלא כר' אליעזר. דו"ק. ולשון ה"ר יהוסף ז"ל פי' אפי' בן ביתו ואין צ"ל שותפו ע"כ. ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל והאי עבדו ושפחתו דתנן הכא עבריים נינהו דאי' בהו שליחות ואע"ג דשפחה לא שייכא אלא בדלא אית לה שתי שערות דאי מייתא שתי שערות מאי בעיא גביה ואי אית (לית נראה דצ"ל) בה שתי שערות קטנה היא ולית בה שליחות איכא לאוקומי בתרומת ירק דמדרבנן היא והכי אוקימנא בפ' התקבל מתני' טובא דכוותה ולמאי דא"ר ינאי בפ' המביא תניין דדוקא עובד כוכבים הוא דממעטינן דאין לו שליחות משום דלא בא בברית מצות אבל עבד כנעני לא ממעטינן דכתיב גביה קבלת תורה מחוטב עציך א"כ בר ברית הוא לדידיה מתני' אתיא כפשטה בעבד כנעני גדול דמצי לתרום בשבילו עכ"ל ז"ל:
הדרוכות: י"מ דקאי אענבים וי"מ דקאי אפועלים הדורכים וכן פי' בערוך ודוקא יין מפני שטומאתו מצויה לפי שהוא ראוי לשתיה אבל שמן לא הכי מוכח בירושלמי. וז"ל הרמב"ם ז"ל שם פ"ד הפועלים אין להם רשות לתרום שלא מדעת בעל הבית חוץ מן הדורכין בגת שאם ירצו לטמא את היין הרי הן מטמאין אותו מיד ולפי שמסר להם והאמינם על כן הרי הן כשלוחין ואם תרמו תרומתן תרומה ע"כ. ובהשגות אמר אברהם לשון המשנה כך הוא חוץ מן הדרוכות מפני שהן מטמאין את הגת מיד והפירוש מפני שהוא משקה והטומאה מצויה בו מיד משהלכו שתי וערב לפיכך הזריז לתקנו קודם שיקבלו טומאה ה"ז משובח ובודאי ניחא ליה לבעה"ב שיתרומו קודם שידרכו בה ע"כ. וכתב עליו הר"י קורקוס ז"ל ויש לסייע לפי' רבינו מלשון המשנה שאמרו מפני שהן מטמאין את הגת מיד דמשמע דה"ק שהן יכולין לטמאה מיד דלפי' הראב"ד ז"ל למה תלה הטומאה בפועלים ה"ל למתני מפני שהן מקבלין טומאה מיד ע"כ. ועיין בפי' הרמב"ם ז"ל למשנתנו וז"ל בטל הוא שיבטל לשלוחו משליחותו ובתנאי שיהיה עובר על דעתו כגון שצוהו לתרום דרך דמיון למזרחו של כרי והוא תרם למערבו אבל אם לא עבר על דעתו מה שעשה עשוי אע"פ שבטל כי העיקר אצלנו אין אדם מבטל שליחותו בדבר. ודרוכות הם דורכי הענבים בגתות ואין (נראה דצ"ל והן) רשאין לטמא הגת כשמתחילין לדרוך מפני שיהא מוכשר לטומאה וכיון ששכר אותם לדרוך ומסר להם גתו הנה הניחם במקומו וקבל עליו מעשיהם ע"כ. וכתב הר"מ דילונזאנו ז"ל הַדָרוֹכוֹת כך מצאתי נקוד בנכ"י ופירושו הדורכים ודוגמתו הלקוחות ע"כ:
בפי' ר"ע ז"ל. מפני שהן מטמאין את הגת שהבעלים עמי הארץ. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל אין לשון המשנה משמע שהוא חוזר על הבעלים אלא על הפועלים שמטמאין את הגת מיד שהלכו בו שתי וערב ע"כ:
יכין
במה דברים אמורים: דגם תרומת השני תרומה:
כשלא דבר: שלא הרשהו ב' לראשון:
אבל הרשה את בן ביתו או את עבדו או את שפחתו לתרום: ר"ל אפי' בן ביתו שאין לו חלק בכרי ואפילו עבד מחשב בן ברית. ומכ"ש שותף:
תרומתו תרומה: בין שהוסיף או פיחת בשוגג מדעת משלחו [כלקמן פ"ד מ"ד]:
בטל: שאמר בפירוש שמבטל השליחות הזה:
הפועלים אין להן רשות לתרום חוץ מן הדרוכות: ר"ל פועלים חבירים שעושין בגורן אצל בעה"ב ע"ה אין להם רשות לתרום רק פירות הדרוכות כענבים וזיתים. דבכה"ג ודאי ניחא לבעלים ע"ה שיפרישו הפועלים בטהרה קודם שיתטמא הגת מנגיעת בעלים ע"ה. ואע"ג דענבים דרוכות הו"ל שלא נגמ"ל ואסור לתרום עליהן לא מן הדרוכות ולא מן היין [כלעיל פ"א מ"ח] אפ"ה כיון דהכ' שעת הדחק הוא דיש לחוש שיטמאן הע"ה כל שעת הדחק כדיעבד דמי [רטו"ז י"ד סצ"א ב']. והרי בדיעבד תרומתו תרומה כמבואר במשנה שם:
שהן מטמאים את הגת מיד: ר"ל מיד כשיבא בעה"ב אינו נזהר מליגע ומלטמא הגת לכן ימהרו פועלים להפריש קודם שיבא אף שלא הרשם:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת