משנה שקלים ב רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) מצרפין שקלים דרכונות -

מפני משוי הדרך.
כשם שהיו שופרות במקדש - כך היו במדינה.
בני העיר - ששלחו את שקליהם,
נגנבו, או שאבדו -
אם נתרמה התרומה - נשבעין לגזברין.
ואם לאו - נשבעין לבני העיר,
ובני העיר - שוקלים תחתיהם.
נשבעו -
נמצאו, או שהחזירום הגנבים -
אלו ואלו שקלים - ואין עולין להן לשנה הבאה.


(ב) הנותן שקלו לחברו - לשקול על ידו,

ושקלו - על ידי עצמו,
אם נתרמה התרומה - מעל השוקל.
שקלו - מן ההקדש,
נתרמה התרומה, ואחר כך קרבה הבהמה - מעל.
ממעשר שני, ומדמי שביעית - יאכל כנגדו.


(ג) המכנס מעות, ואמר:

"הרי אלו לשקלי" -
בית שמאי אומרין:
מותרן - נדבה.
בית הלל אומרין: מותרן - חולין.
"שאביא מהן שקלי" -
שווין - שהמותר חולין.
"אלו לחטאתי" -
שווין - שהמותר נדבה.
"שאביא מהן חטאתי" -
שווין - שהמותר חולין.


(ד) אמר רבי שמעון:

מה בין שקלים - לחטאת?
אלא שהשקלים - יש להן קצבה,
ולחטאת - אין לה קצבה.
רבי יהודה אומר:
אף לשקלים - אין להן קצבה,
שכשעלו ישראל מן הגולה,
היו שוקלין דרכונות,
חזרו - לשקול סלעים,
חזרו - לשקול טבעים,
ביקשו - לשקול דינרין.
אמר רבי שמעון:
אף על פי כן - יד כולם שוה.
אבל חטאת -
זה מביא בסלע,
וזה מביא בשתים,
וזה מביא בשלש.


(ה) מותר שקלים - חולין.

מותר עשירית האיפה,
מותר קיני זבים,
קיני זבות, קיני יולדות,
חטאות ואשמות,
מותרן - נדבה.
זה הכלל:
כל שהוא בא -
משום חטא, ומשום אשמה,
מותרו - נדבה.
מותר עולה - לעולה.
מותר מנחה - למנחה.
מותר שלמים - לשלמים.
ומותר הפסח - לשלמים.
מותר נזירים - לנזירים.
מותר נזיר - לנדבה.
מותר שבויים - לשבויים.
מותר שבוי - לאותו שבוי.
מותר עניים - לעניים.
מותר עני - לאותו עני.
מותר מתים - למתים.
מותר המת - ליורשיו.
רבי מאיר אומר:
מותר המת - יהא מונח עד שיבוא אליהו ז"ל.
רבי נתן אומר:
בונין לו נפש - על גבי קברו.


הדף הראשי של משנה שקלים ב