משנה פאה ו רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) בית שמאי אומרים: הפקר לעניים - הפקר.

ובית הלל אומרים: אינו הפקר - עד שיופקר אף לעשירים, כשמיטה.

כל עומרי השדה, של קב קב, ואחד של ארבעת קבין, ושכחו -

בית שמאי אומרים: אינו שכחה.

ובית הלל אומרים: שכחה.

(ב) העומר שהוא סמוך לגפה, ולגדיש, ולבקר, ולכלים, ושכחו -

בית שמאי אומרים: אינו שכחה.

ובית הלל אומרים: שכחה.

(ג) ראשי השורות - העומר שכנגדו, מוכיח.

העומר שהחזיק בו להוליכו לעיר, ושכחו - מודים, שאינו שכחה.

(ד) ואלו הן ראשי השורות -

שנים שהתחילו מאמצע השורה,

זה פניו לצפון, וזה פניו לדרום,

ושכחו לפניהם ולאחריהם -

שלפניהן - שכחה; ושלאחריהן - אינו שכחה.

היחיד שהתחיל מראש השורה, ושכח לפניו ולאחריו -

שלפניו - אינו שכחה; ושלאחריו - שכחה, שהוא ב"בל תשוב".

זה הכלל:

כל שהוא "בל תשוב" - שכחה;

וכל שאינו "בל תשוב" - אינו שכחה.

(ה) שני עומרים - שכחה; ושלשה - אינן שכחה.

שני ציבורי זיתים, והחרובין - שכחה; ושלשה - אינן שכחה.

שני חוצני פשתן - שכחה; ושלשה - אינן שכחה.

שני גרגרים - פרט; ושלשה - אינן פרט.

שני שיבולים - לקט; ושלשה - אינן לקט.

אלו - כדברי בית הלל.

ובכולן - בית שמאי אומרים:

שלשה - לעניים; וארבעה - לבעל הבית.

(ו) העומר שיש בו סאתים, ושכחו - אינו שכחה.

שני עומרים, ובהן סאתים -

רבן גמליאל אומר: לבעל הבית.

וחכמים אומרים: לעניים.

אמר רבן גמליאל: וכי מרוב העומרים, יפה כוח של בעל הבית, או הורע כוח?

אמרו לו: יפה כוח.

אמר להם: מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתים ושכחו - אינו שכחה,

שני עומרים ובהן סאתים - אינו דין שלא יהו שכחה?

אמרו לו: לא -

אם אמרת בעומר אחד - שהוא כגדיש,

תאמר בשני עומרים - שהן ככריכות.

(ז) קמה שיש בה סאתים, ושכחה - אינה שכחה.

אין בה סאתים,

אבל ראויה היא לעשות סאתים, אפילו היא של טופח -

רואין אותה, כאילו היא ענוה של שעורים.

(ח) קמה - מצלת את העומר, ואת הקמה.

והעומר אינו מציל - לא את העומר, ולא את הקמה.

איזו היא קמה, שהיא מצלת את העומר? -

כל שאינו שכחה - אפילו קלח אחד.

(ט) סאה תבואה עקורה, וסאה שאינה עקורה,

וכן באילן, והשום, והבצלים - אינן מצטרפין.

רבי יוסי אומר:

אם באת רשות לעני באמצע - אינן מצטרפין;

ואם לאו - הרי אלו מצטרפין.

(י) תבואה שנתנה לשחת, או לאלומה,

וכן באגידי השום, ואגודות השום והבצלים - אין להם שכחה.

כל הטמונים בארץ, כגון הלוף, והשום, והבצלים -

רבי יהודה אומר: אין להם שכחה.

וחכמים אומרים: יש להם שכחה.

(יא) הקוצר בלילה, והמעמר, והסומא - יש לו שכחה.

אם היה מתכוון ליטול את הגס הגס - אין לו שכחה.

ואם אמר:

"הריני קוצר על מנת מה שאני שוכח, אני אטול" - יש לו שכחה.

הדף הראשי של משנה פאה ו

משנה פאה, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב