משנה פאה ה רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) גדיש, שלא לוקט תחתיו -

כל הנוגעות בארץ - הרי הן של עניים.

הרוח שפיזרה את העומרים -

אומדין אותה, כמה לקט היא ראויה לעשות - ונותן לעניים.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים, נפלה.

(ב) שיבולת שבקציר, וראשה מגיע בקמה -

אם נקצרת עם הקמה - הרי של בעל הבית; ואם לאו - הרי של עניים.

שיבולת של לקט, שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת, ונותן לו.

אמר רבי אליעזר: וכי היאך, העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו? -

אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת - ונותן לו.

(ג) אין מגלגלין בטופח - דברי רבי מאיר.

וחכמים מתירין, מפני שאפשר.

(ד) בעל הבית, שהיה עובר ממקום למקום, וצרך -

יטול לקט, שכחה, ופאה, ומעשר עני,

כשיחזור לביתו ישלם - דברי רבי אליעזר.

וחכמים אומרים: עני היה באותה שעה.

(ה) המחליף עם העניים -

שלו - פטור; ושל עניים - חייב.

שנים שקיבלו שדה באריסות -

זה נותן לזה חלקו מעשר עני,

וזה נותן לזה חלקו מעשר עני.

המקבל שדה לקצור -

אסור בלקט, ובשכחה, ובפאה, ובמעשר עני.

אמר רבי יהודה: אימתי?

בזמן שקיבלה ממנו, למחצה לשליש ולרביע;

אבל אם אמר לו, שליש מה שאתה קוצר שלך -

מותר בלקט ובשכחה ובפאה,

ואסור במעשר עני.

(ו) המוכר את שדהו -

המוכר - מותר; והלוקח - אסור.

לא ישכור אדם את הפועל, על מנת שילקט בנו אחריו.

מי שאינו מניח את העניים ללקט,

או שהוא מניח את אחד ואת אחד לאו,

או שסייע את אחד מהן - הרי זה גוזל את העניים.

על זה נאמר: "אל תסג גבול עולים" (ראה משלי כב כח משלי כג י).

(ז) העומר ששכחוהו פועלים, ולא שכחו בעל הבית -

שכחו בעל הבית, ולא שכחוהו פועלים -

עמדו העניים בפניו, או שחיפוהו בקש - הרי זה אינו שכחה.

(ח) המעמר לכובעות, לכומסות, לחררה, ולעומרים - אין לו שכחה.

ממנו ולגורן - יש לו שכחה.

המעמר לגדיש - יש לו שכחה.

ממנו ולגורן - אין לו שכחה.

זה הכלל -

כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה - יש לו שכחה;

ממנו ולגורן - אין לו שכחה;

למקום שאינו גמר מלאכה - אין לו שכחה;

ממנו ולגורן - יש לו שכחה.

הדף הראשי של משנה פאה ה

משנה פאה, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב