משנה נגעים ד רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) יש בשיער לבן - מה שאין בפסיון,

יש בפסיון - מה שאין בשיער לבן.

ששיער לבן -

מטמא בתחילה,

ומטמא בכל מראה לובן,

ואין בו סימן טהרה.

יש בפסיון -

שהפסיון מטמא בכל שהוא,

ומטמא בכל הנגעים חוץ לנגע,

מה שאין כן בשיער לבן.

(ב) יש במחיה - מה שאין בפסיון,

ויש בפסיון - מה שאין במחיה.

שהמחיה -

מטמאה בתחילה,

ומטמאה בכל מראה,

ואין בה סימן טהרה.

יש בפסיון -

שהפסיון מטמא בכל שהוא,

ומטמא בכל הנגעים חוץ לנגע,

מה שאין כן במחיה.

(ג) יש בשיער לבן - מה שאין במחיה,

יש במחיה - מה שאין בשיער לבן.

ששיער לבן -

מטמא בשחין ובמכווה,

במכונס ובמפוזר,

ובמבוצר ושלא במבוצר.

יש במחיה -

שהמחיה מטמאה בקרחת ובגבחת,

הפוכה ושלא הפוכה,

ומעכבת את ההופך כולו לבן,

ומטמאה בכל מראה,

מה שאין כן בשיער לבן.

(ד) שתי שערות -

עיקרן משחיר, וראשן מלבין - טהור,

עיקרן מלבין, וראשן משחיר - טמא.

וכמה יהא בלבנונית?

רבי מאיר אומר: כל שהוא.

רבי שמעון אומר: כדי לקרוץ בזוג.

היתה אחת מלמטן, ונחלקה מלמעלן,

והיא נראית כשתים - טהור.

בהרת -

ובה שיער לבן, ושיער שחור - טמא,

אין חוששין שמא מיעט מקום שיער שחור את הבהרת - מפני שאין בו ממש.

(ה) בהרת כגריס, וחוט יוצא הימנה -

אם יש בו רוחב שתי שערות -

זוקקה לשיער לבן, ולפסיון - אבל לא למחיה.

שתי בהרות, וחוט יוצא מזו לזו -

אם יש בו רוחב שתי שערות - מצרפן,

ואם לאו - אינו מצרפן.

(ו) בהרת כגריס, ובה מחיה כעדשה, ושיער לבן לתוך המחיה -

הלכה מחיה - טמאה מפני שיער לבן,

הלך שיער לבן - טמא מפני המחיה.

רבי שמעון מטהר - מפני שלא הפכתו הבהרת.

בהרת היא, ומחיתה כגריס, ושיער לבן בתוך הבהרת -

הלכה מחיה - טמאה מפני שיער לבן,

הלך שיער לבן - טמא מפני המחיה.

רבי שמעון מטהר - מפני שלא הפכתו בהרת כגריס.

ומודה, שאם יש במקום שיער לבן כגריס - שהוא טמא.

<(ז) קטע התחלה=הלכה ז/>בהרת, ובה מחיה ופסיון -

הלכה מחיה - טמאה מפני הפסיון,

הלך הפסיון - טמאה מפני המחיה.

וכן בשיער לבן ובפסיון.

הלכה וחזרה בסוף שבוע -

הרי היא כמות שהיית לאחר הפטור - תיראה כתחילה.

היתה עזה ונעשת כהה,

או כהה ונעשת עזה - הרי היא כמות שהיית,

ובלבד שלא תמעט מארבע מראות.

כנסה ופסתה, או פסתה וכנסה -

רבי עקיבה - מטמא.

וחכמים - מטהרין.

(ח) בהרת כגריס, ופסת כחצי גריס ועוד,

והלך מן האום כחצי גריס -

רבי עקיבה - מטמא.

וחכמים - מטהרין.

(ט) בהרת כגריס, ופסת כגריס ועוד,

הלכה לה האום -

רבי עקיבה - מטמא.

וחכמים אומרין: תיראה כתחילה.

(י) בהרת כגריס, ופסת כגריס,

ונולד לפסיון מחיה, או שיער לבן,

והלכה לה האום -

רבי עקיבה - מטמא.

וחכמים אומרין: תיראה כתחילה.

בהרת כחצי גריס, ואין בה כלום -

נולדה בהרת כחצי גריס, ובה שערה אחת - הרי זו להסגיר.

בהרת כחצי גריס, ובה שערה אחת -

נולדה בהרת כחצי גריס, ובה שערה אחת - הרי זו להסגיר.

בהרת כחצי גריס, ובה שתי שערות -

ונולדה בהרת כחצי גריס, ובה שערה אחת - הרי זו להסגיר.

(יא) בהרת כחצי גריס, ואין בה כלום -

נולדה בהרת כחצי גריס, ובה שתי שערות - הרי זו להחליט.

מפני שאמרו:

אם בהרת קדמה לשיער לבן - טמא,

ואם שיער לבן קדם לבהרת - טהור,

ואם ספק - טמא.

ורבי יהושע - קיהה.

הדף הראשי של משנה נגעים ד

משנה נגעים, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב