משנה מקואות ג ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקואות · פרק ג · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

בור שהוא מלא מים שאובין והאמה נכנסת לו ויוצאה ממנו, לעולם הוא בפסולוז, עד שיתחשב ח שלא נשתייר מן הראשונים שלשה לוגין.

שנים שהיו מטילין למקוה, זה לוג ומחצה וזה לוג ומחצה, הסוחט את כסותו ומטיל ממקומות הרבה, והמערה מן הצרצור ומטיל ממקומות הרבה, רבי עקיבא מכשיר, וחכמים פוסלין.

אמר רבי עקיבא, לא אמרו מטילין, אלא מטיל.

אמרו לו, לא כך ולא כך אמרו, אלא שנפלו לו שלשה לוגין.

משנה מנוקדת

[עריכה]

בּוֹר שֶׁהוּא מָלֵא מַיִם שְׁאוּבִין וְהָאַמָּה נִכְנֶסֶת לוֹ וְיוֹצְאָה מִמֶּנּוּ, לְעוֹלָם הוּא בִפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיִּתְחַשֵּׁב שֶׁלֹּא נִשְׁתַּיֵּר מִן הָרִאשׁוֹנִים שְׁלשָׁה לֻגִּין. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מַטִּילִין לַמִּקְוֶה, זֶה לֹג וּמֶחֱצָה וָזֶה לֹג וּמֶחֱצָה, הַסּוֹחֵט אֶת כְּסוּתוֹ וּמַטִּיל מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה, וְהַמְּעָרֶה מִן הַצַּרְצוּר וּמַטִּיל מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה, רַבִּי עֲקִיבָא מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, לֹא אָמְרוּ מַטִּילִין, אֶלָּא מַטִּיל. אָמְרוּ לוֹ, לֹא כָךְ וְלֹא כָךְ אָמְרוּ, אֶלָּא שֶׁנָּפְלוּ לוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין.

נוסח הרמב"ם

בור שהוא מלא מים שאובין והאמה נכנסת לו ויוצאת הימנו לעולם הוא בפסולו עד שיתחשב שלא נשתייר מן הראשונים שלשת לוגין שנים שהיו מטילין למקוה זה לוג ומחצה וזה לוג ומחצה הסוחט את כסותו מטיל ממקומות הרבה והמערה מן הצרצור ומטיל ממקומות הרבה רבי עקיבה מכשיר וחכמים פוסלין אמר רבי עקיבה לא אמרו מטילין אלא מטיל אמרו לו לא כך ולא כך אמרו אלא שנפלו בו שלשת לוגין.

פירוש הרמב"ם

אם רחץ אדם בגדיו במקוה ואחר עלה הבגד בידיו הנה שבו המי' אשר בבגד מים שאובין והוא מטיל ממקומות רבים:

וצרצור. הוא כלי יש עליו שבכה עשוי מחרש בעיקר מלאכתו ואם יוצק מהם במקוה ירד המים ממקומות רבים. רבי עקיבא מכשיר לפי שהוא אומר מטיל אמרו עד שיהיה הרקה אחת ואמרו חכמים שלשון המאמר אמנם הוא שנפלו איך שתהיה נפילתן ואין הלכה כר' עקיבא:

פירוש רבינו שמשון

והאמה נכנסת לו כמו חרדלית של גשמים:

ר"ע מכשיר. קסבר דאין שלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה אא"כ מטילין למקוה מכלי אחד וממקום אחד למעוטי כסות וצרצור:

וחכמים פוסלין. דקסברי דג' כלים מצטרפין והני רבנן יוסף בן חוני הוא דסוף פ"ק דתמורה (דף יג:) דאמר בשנים ושלשה כלים פוסלין את המקוה בארבעה וחמשה כלים אין פוסלין את המקוה ואיכא רבנן התם דאמרי אפי' בארבעה וחמשה כלים פוסלין את המקוה והא דתנן התם אין המים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון ומפרש לפי חשבון כלים ויוסף בן חוני הוא הוה מצי לאתויי ממתני' דהכא ולימא דרבנן היא אלא ניחא ליה לאתויי ברייתא לפי שנזכר בה שם התנא ושלש מחלוקות בדבר ר"ע ויוסף בן חוני ורבנן דהתם:

לא אמרו מטילין אלא מטיל. בלשון זה קבל ר"ע מרבותיו דכלי המטיל שלשת לוגין מים למקוה פוסל את המקוה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

והאמה נכנסת לו - כגון מי גשמים ו שבאו מן המדרון ונכנסים לו:

הסוחט את כסותו - והמים שהיו נבלעים בו חשיבי מים שאובים, וכשהוא סוחטן לתוך הבור הן באין ממקומות הרבה שמכאן ומכאן לבגד:

והמערה מן הצרצור - כלי חרס שעושין על פיו שבכה כמין מכבר מעשה רשת, והמערה ממנו מטיל המים ממקומות הרבה:

ר' עקיבא מכשיר - קסבר דאין שלשה לוגים מים שאובין פוסלין את המקוה אא"כ מטילן למקוה מכלי אחד וממקום אחד, משא"כ בכסות וצרצור:

וחכמים פוסלים - דסברי שלשה כלים מצטרפין:

לא אמרו מטילין אלא מטיל - כל זה קיבל ר' עקיבא מרבותיו, דכלי המטיל שלשה לוגין מים למקוה פוסל את המקוה:

ולא כך אמרו אלא שנפלו - ולא שנא מכלי אחד או מכלים הרבה ט. ואין הלכה כר' עקיבא:

פירוש תוספות יום טוב

והאמה נכנסת לו. פי' הר"ב כגון מי גשמים שבאו מן המדרון. וכ"כ הר"ש ופי' הכ"מ [פ"ה מה"מ הלכה ו'] כלומר דאילו היתה אמת המים נובעין אפי' אינה אלא כל שהו היתה מטהרת את המים השאובין שבבור. וכ"כ בספרו ב"י וגם בשם הראב"ד כ"כ. [וכ"כ הרא"ש בה"מ]:

לעולם הוא בפסולו כו'. מיירי שלא היו המים של האמה מ' סאה קודם חיבורן למי הבור. דאל"כ מאי שנא מכשיעמיד בחצר מ' סאה דתנן לעיל דיטהרו העליונים מן התחתונים. ושוב מצאתי לקמן בפ"ה מ"ב דמוקי לה הר"ש למתני' דהכא כשאין בה מ' סאה באמה. עוד ראיתי כן להרא"ש בפרק מרובה [דף סז] דמוקי לה הכי משום דקשיא ליה ממ"ג דפ"ו:

עד שיתחשב שלא נשתייר כו'. מדקתני עד שיתחשב. ולא קתני עד שיצא מלואיהן כדקתני לעיל. משמע שהמים הצפים ויוצאים משם. לא נחשוב אותם כולם מן הראשונים כמו שחשבנו לעיל [ד"ה עד שיצא]. אלא לפי חשבון המים שהיו בבור. והמים היורדים בתוכו הם יוצאים. א"נ מחצה על מחצה (מפני) שהמים היורדים לבור באחרונה קרובים לצאת יותר מן הראשונים שהיו בבור. וכן שנינו בפ"ו [מ"ח] היה בעליון מ' סאה ובתחתון אין כלום. ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון מ' סאה. והא ודאי לאכשורי תרווייהו (על התחתון) [העליון והתחתון] קא בעי. ואי ס"ד דלא נפקי כי הדדי. או האי פסול או האי פסול. שהרי כנתן סאה ונטל סאה דמי. ואמרי' עד רובו. אלמא ש"מ דכי הדדי נפקי. וש"מ דלא קפדינן בכה"ג. אלא דלא נשקול רובו דמקוה. כתיריצא דתריץ בפ' הערל [דף פב]. ומש"ה תרווייהו מתכשרי. וא"ת ומאי שנא הכא דחשבי' למים הצפים ויוצאים לפי חשבון. ובמתני' דלעיל חשבי' לכל הפוסלי' שהם צפין ויוצאים תחלה. התם כולהו כשרים ובג' לוגין שאובין הוא דאפסלו להו. אבל הכא כולהו פסולים. ומש"ה אזלי' בהו לפי חשבון. ב"י בשם הראב"ד ועיין בסוף מ"א דפ"ה [ועוד שם מ"ה בד"ה ונוטפים כו']:

הסוחט את כסותו. עיין פ"ז מ"ו:

וחכמים פוסלים. פי' הר"ב דסברי ג' כלים מצטרפים. כדתנן לקמן וכן פי' הר"ש. וכ' דג' מחלוקות בדבר. דאיכא נמי רבנן דאמרי אפי' בד' וה' כלים פוסלים [וכמ"ש הר"ב במ"ד פ"ק דתמורה] ע"כ. ומשום דהכי תנינן לקמן מג' מצטרפין מד' אין מצטרפין. ניחא להו למוקים רבנן דהכא כי מתני' דלקמן. ולא כרבנן דברייתא [וכבר כתב הר"ב בריש מתני' דלקמן סיומא דמלתייהו דרבנן הוא. ומ"ש הר"ב לקמן בד"ה לא כך כו' מכלים הרבה. לאו דוקא. אלא לג' קורא הרבה]. ומ"מ צריכין לדחוק ולומר דה"ק רבנן דכמו שמג' כלים מצטרפין. ה"נ ממקומות הרבה שמכלי א' נמי מצטרפין דכך לי מקומות הרבה מכלי א'. כמו ג' כלים לחודייהו. ול' הרמב"ם בנא"י ואמרו חכמים כו' איך שתהי' נפילתן ואפי' ממקומות רבים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ו) (על הברטנורא) דאילו היתה אמת המים נובעים, אפילו אינה אלא כל שהוא היתה מטהרת המים שאובין שבבור. כ"מ:

(ז) (על המשנה) לעולם. מיירי שלא היו המים של האמה ארבעים סאה קודם חיבורן למי הבור. דאם לא כן, מאי שנא, מכשיעמיד בחצר ארבעים סאה דלעיל דיטהרו עליונים מן התחתונים:

(ח) (על המשנה) שיתחשב. מדלא תני עד. שיצא מלואיהן כדלעיל, משמע שהמים הצפים ויוצאים משם לא נחשוב אותם כולם מן הראשונים, אלא לפי חשבון המים שהיו בו והיורדים לתוכו. אי נמי מחצה על מחצה כו'. אבל לעיל חשבינן לכל היוצאים שהם מהבור, מפני דהתם כולהו כשרים ולא נפסלו אלא משלשה לוגין. הר"א. ועתוי"ט:

(ט) (על הברטנורא) לאו דוקא, אלא לשלשה הרבה קרי להו. אבל בכלי אחד ומקומות הרבה, אפילו יותר משלשה. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

האמה נכנסת לו ויוצאה ממנו:    פי' הר"ש ז"ל דהיינו חרדלית של גשמים כלומר דאילו היתה אמת המים נובעים אפי' אינה אלא כל שהוא היתה מטהרת את אמת המים השאובים שבבור ע"כ בבית יוסף סי' ר"א דף ר"מ ע"ב. ועיין שם בתשובות הרא"ש ז"ל כלל ל"א סי' ד'. והילך פי' תוס' יו"ט עד שיתחשב שלא נשתייר וכו' מדקתני עד שיתחשב ולא קתני עד שיצא מלואיהן כדקתני לעיל משמע כו' הובא ענין זה ג"כ בספר הלבוש סימן ר"א דיו"ד סעיף כ' כ"א:

שלשת לוגין:    הגיה ה"ר יהוסף ז"ל כנז':


פירושים נוספים