משנה מעשרות ה ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשרות · פרק ה · משנה ה | >>
הלוקח שדה ירק בסוריא, אם עד שלא בא לעונת המעשרות, חייב.
ומשבא לעונת המעשרות, פטור, ולוקט כדרכו והולך.
רבי יהודה אומר, אף ישכור פועלים וילקט.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים? בזמן שקנה קרקע; אבל בזמן שלא קנה קרקע, אם עד שלא בא לעונת המעשרות, פטור.
רבי אומר, אף לפי חשבון.
הַלּוֹקֵחַ שְׂדֵה יָרָק בְּסוּרְיָא,
- אִם עַד שֶׁלֹּא בָּא לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, חַיָּב.
- וּמִשֶּׁבָּא לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, פָּטוּר.
- וְלוֹקֵט כְּדַרְכּוֹ וְהוֹלֵךְ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף יִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים וִילַקֵּט.
- אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
- בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁקָּנָה קַרְקַע;
- אֲבָל בִּזְמַן שֶׁלֹּא קָנָה קַרְקַע,
- אִם עַד שֶׁלֹּא בָּא לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, פָּטוּר.
- רַבִּי אוֹמֵר:
- אַף לְפִי חֶשְׁבּוֹן:
הלוקח שדה ירק, בסוריה -
- עד שלא באו לעונת המעשרות - חייב.
- משבאו לעונת המעשרות - פטור,
- ולוקט כדרכו - והולך.
- רבי יהודה אומר:
- אף ישכור פועלים ללקט.
- אמר רבן שמעון בן גמליאל:
- במה דברים אמורים? - בזמן שקנה קרקע.
- אבל בזמן שלא קנה קרקע -
- אף עד שלא באו לעונת המעשרות - פטור.
- רבי אומר: לפי חשבון.
כבר קדם לך בסוף פרק ששי מדמאי, כי ארץ סוריא היא ארץ שכבש דוד, ואינו חייב במעשר אלא למי שיש לו שם קרקע, אבל מי שקנה פירות מקרקע שאינו שלו, אינו חייב במעשר. ובארנו לשם הטעם בזה, רוצה לומר הטעם מפני מה אותן ארצות פחותות מארץ ישראל.
ונאמר בכאן, כי מי שקנה לשם פירות במחובר לקרקע עד שלא באו לעונת המעשרות, שאותן הפירות כאילו צמחו בקרקע שלו וחייב לעשר. ואם קנה אחר שהגיעו לעונת המעשרות, הרי הוא כאילו קנה תלוש מן הקרקע בסוריא, שאינו חייב במעשר כמו שבארנו. ומותר לו ללקט הוא בעצמו כדרכו. אבל לא שישכור פועלים.
וחלק רבי יהודה על זה הסתם ואמר, שמותר לו לשכור פועלים.
וגם כן רבן שמעון בן גמליאל חלק עליו ואמר, כי אפילו קנה במחובר לקרקע עד שלא באו לעונת המעשרות, שאינו חייב במעשר בסוריא עד שיקנה הקרקע.
ואמר רבי שהוא חייב אף על פי שלא קנה קרקע, אבל לפי חשבון, והוא חולק גם כן על הסתם.
כיצד, כגון שקנה שדה ירק עד שלא באו לעונת המעשרות בחמשים סלעים, והקרקע שוה מאה סלעים, ובאו לעונת המעשרות ברשות הלוקח, הלוקח חייב ליתן מן המעשרות השליש, לפי שאילו קנה קרקע עם הירקות במאה וחמשים סלעים, הוא חייב בכל המעשרות.
והלכה כסתם בלבד:
הלוקח שדה ירק בסוריא. שלקחו מן הנכרי:
עד שלא בא לעונת מעשרות. לקחה חייב דבידו נטבלו:
אבל לקחה משבא לעונת מעשרות פטור. שבשעת חובתה היתה פטורה שהיתה אצל הנכרי :
ולוקט כדרכו והולך. ואוכל אע"פ שמוספת ברשותו אבל פועלין לא ישכור דחיישינן דילמא אתי לאיחלופי למיעבד הכי בשדה שלא בא לעונת מעשרות ור' יהודה לא גזר:
בד"א. דאזלינן בתר [עונת] מעשרות:
בזמן שקנה קרקע עם הפירות. אבל קנה פירות בלא קרקע אע"פ שלא בא לעונת מעשרות פטור ואמרינן בירושלמי (שם) א"ר אבין מילתא דרשב"ג כשיטת רבן גמליאל זקינו דתנינן תמן ישראל שהיו אריסין בסוריא לנכרים ר"א מחייב פירותיהן במעשרות ובשביעית רבן גמליאל פוטר:
רבי אומר אף לפי חשבון. ומפרש בירושלמי (שם) דרבי אתנא קמא קאי דפטר כשבא לעונת מעשרות אע"ג שמוסיף ברשות ישראל דסבר רבי דמה שמוסיף חייב ומעשר לפי חשבון דאם הביא שליש ביד הנכרי ושני שלישי ביד ישראל שני שלישי חייב ובירושלמי (שם) תני שדה שהביאה שליש לפני הנכרי ולקחה ממנו ישראל ר"ע אומר התוספת פטור וחכמים מחייבין והשתא סתם מתני' ר"ע:
הלוקח שדה ירק - מן הנכרי:
בסוריא - הם ארצות שכבש דוד, כגון דמשק וארם נהרים וארם צובה. ובמקצת דברים עשאום כארץ ישראל ובמקצתן לא:
אם עד שלא בא לעונת המעשרות חייב - הואיל ובשעה שבאים לידי חיוב ברשותו של ישראל הם. אבל אם הגיע עת החיוב ברשות העובד כוכבים פטור, דלדבר זה עשו סוריא ככבוש יחיד ולאו שמיה כבוש:
ולוקט כדרכו - ופטור מלעשר אף מה שנוסף ברשותו. אבל פועלים לא ישכור, דחיישינן דלמא אתי למעבד הכי אף בשדה שלקח עד שלא בא לעונת המעשרות. ורבי יהודה לא גזר:
פטור - כיון שאין לו בגוף הקרקע כלום:
רבי אומר אף לפי חשבון - אמילתיה דתנא קמא קאי, והכי קאמר כי היכי דמחייב אם לקח עד שלא בא לעונת המעשרות לעשר על הכל, הכי נמי מחייב אם הגיע לעונת מעשרות לעשר לפי חשבון שנתוסף ברשותו, כגון אם הביאו שליש ביד הנכרי חייב לעשר על שני שלישים שנתוספו ברשותו ו. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
ולוקט כדרכו והולך. פי' הר"ב אבל פועלים לא ישכור. דחיישי' דלמא אתי למעבד הכי אף בשדה וכו'. וכ"כ הר"ש. ולא אתברר לי מאי איכפת לן בלקיטת פועלים אף בשדה שלקח וכו' והרמב"ם בפרק קמא מהלכות תרומות השמיט הך דולוקט כדרכו משמע דפוסק כר"י וזה ג"כ תמוה. ובפירוש המשנ' פסק הל' כסתם בלבד. וע' עוד בסמוך:
אמר רבן שמעון בן גמליאל וכו' אם עד שלא בא וכו'. נוסח המשנה בדפוס הירושלמי אע"פ שלא בא. [*ובמשנה דפירוש שהזכרתי הנוסחא אף עד שלא בא]. ומה שפסק הר"ב כרבן שמעון בן גמליאל ובשאר המחלוקת לא הזכיר פסק הלכה זה דבר תימה. והרמב"ם בפירוש המשנה פוסק הלכה כסתם בלבד ובחבורו פרק קמא מהל' תרומות פסק כרשב"ג. וטעמא דאמרינן בירוש' דאתא כשיטת רבן גמליאל דבמשנה ז' פרק ד' דחלה. והתם תנן דנהגו כמותו ועוד כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו וכו'. כך כ' הכסף משנה. ובענין כל מקום ששנה וכו' אכתוב בזה במשנה ז' פרק ח' דעירובין:
[*רבי אומר אף לפי חשבון. פירש הר"ב כגון אם הביאו שליש ביד הנכרי וכו'. ומסיים בפירוש שהזכרתי ולפי שאין לך כל חטה וחטה שאין בו משני חלקיו. מפריש מהכל וחלק השלישי מוכר לכהן או ללוי עכ"ל]:
(ו) (על הברטנורא) ולפי שאין לך כל חטה וחטה שאין בו משני חלקיו. מפריש מהכל וחלק השלישי מוכר לכהן או ללוי. פירוש:
הלוקח שדה ירק וכו': עונת המעשרות שליש גדולן:
אם עד שלא בא לעונת המעשרות: בירוש' תני שדה שהביאה שליש לפני העובד כוכבים ולקחה ממנו ישראל ר' עקיבא אומר התוספת פטור וחכמים מחייבין והשתא סתם מתני' ר' עקיבא. הר"ש ז"ל:
ולוקט כדרכו והולך: הוא בעצמו ילקוט פירותיו כשלקחה אחר שליש ולא יוריד פועלים לה דמיחזי כאילו הוא בעל הקרקע ולא פטרי רבנן התוספת במתני' אלא כשלא קנה קרקע. הר"ש שירילי"ו ז"ל:
בזמן שקנה קרקע: דסבר רשב"ג דסוריא דחיובה מדרבנן בעינן תרתי קודם שליש ושיקנה הקרקע דאי לא קנה קרקע אע"פ שקנה עד שלא בא לעונת המעשרות פטור. ובירוש' א"ר אבין רשב"ג בשיטת ר"ג זקנו דתנן בפ"ד דחלה ישראל שהיו אריסין לעובדי כוכבים בסוריא ר' אליעזר מחייב פירותיהן במעשרות ובשביעית ור"ג פוטר וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל זקנו פי' אביו:
רבי אומר אף לפי חשבון: מפ' בירושלמי על רישא וכמו שהעתיק ר"ע ז"ל והוא פי' ר"י ורבינו שמשון ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל משמע קצת דלא גריס אף. וז"ל ואמר רבי שהוא חייב אע"פ שלא קנה קרקע אבל לפי חשבון והוא חולק ג"כ על הסתם כיצד וכו' עד והלכה כסתם בלבד. וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל פי' אלעיל קאי דתנן משבאו לעונת המעשרות ואמר רבי אינו פטור אלא אפילו לאחר שבאו לעונת המעשרות חייב להפריש לפי חשבון ואינו חולק על רשב"ג כלל ע"כ. וברמב"ם פ"א דהלכות תרומות סי' י"ב פסק כרבי אלא דסתם שם דבריו ולא כתב בסוריא ופי' שם מהרי"ק ז"ל שני טעמים למה פסק כרבי הטעם האחרון הוא משום דע"כ ל"פ אלא בסוריא אבל בא"י לכ"ע הכל לפי חשבון ע"כ אבל הר"ש שירילי"ו ז"ל כתב שהוא ז"ל סובר דאמתני' דלעיל קאי רבי שקנה ישראל מן העובד כוכבים פירות קרקעו בארץ ישראל וסבר רבי דאם לקחן אחר שבאו לעונת המעשרות דהיינו שליש דאהני שליש ראשון דנוטל ממנו דמים מן השבט ושני שלישין דגדל ביד ישראל נותנם לבעליהן בלא דמים ע"כ ואיני יודע לכוין אם נפל שום טעות בלשון:
יכין
הלוקח שדה ירק בסוריא: זיריען שכבש דהמע"ה והוא בגבול מזרחית צפונית לא"י בקצת דברים דינה כא"י עי' דמאי פ"ו ל"ב והכא מיירי שלקחה מעובד כוכבים:
ומשבא לעונת המעשרות פטור: דבשעת חיובה היה ברשות עובד כוכבים. והרי בסורי' לכ"ע יש קנין לעובד כוכבים להפקיע ממעשר:
ולוקט כדרכו והולך: אף שמוסיף אח"כ ברשות ישראל:
ר' יהודה אומר אף ישכור פועלים וילקט: אף דאוושא מילתא ל"א שיחשדוהו שלקחה קודם שהגיע למעשרות. וי"א לחומרא דצריך לשכור פועלים לעזרו לקצור מיד ולא יתעכב בדבר הרבה ומסתבר כפי' קמא מדקאמר ר"י מלת אף:
אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים: דבקנה קודם עונת המעשרות חייב:
אם: ר"ל אפילו אם וכו':
רבי אומר אף לפי חשבון: האי אף אדברי ת"ק קאי וסבירא ליה אפי' בבאו לעונת מעשרות ביד עובד כוכבים צריך לתרום על הנוסף ברשות ישראל לפי חשבון ומדאין ברירה יתרום על הכל ולמשל בהביא שליש ביד העובד כוכבים ישלם לו כהן שליש תרומתו. ולרב"א ה"פ אף שלא באו לעונת המעשרות א"צ להפריש רק לפי חשבון ולקולא פליג:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת