משנה מדות ה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מדות · פרק ה · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מן הצפון לדרום מאה ושלשים וחמש:

הכבש והמזבח ששים ושתיםא.

מן המזבח לטבעות שמונה אמות, מקום הטבעות עשרים וארבע, מן הטבעות לשלחנות ארבע, מן השלחנות ולננסין ארבעב. מן הננסין לכותל העזרה שמונה אמות.

והמותר בין הכבש לכותל ומקום הננסיןג.

נוסח הרמב"ם

[ה,ב] מן הצפון לדרום מאה ושלשים וחמש הכבש והמזבח ששים ושתים מן המזבח לטבעות שמונה אמות מקום הטבעות עשרים וארבע מן הטבעות לשולחנות ארבע מן השולחנות לננסין ארבע מן הננסין לכותל העזרה שמונה אמות והמותר בין כבש לכותל ומקום הננסין

פירוש הרמב"ם

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

' -אין פירוש למשנה זו

פירוש תוספות יום טוב

הכבש והמזבח ששים ושתים. קא מני ואזיל מדרום לצפון:

ששים ושתים. בפ"ו דזבחים דף ס"ב. מייתי לה. ופריך דשתין וארבע הוו דהתנן [משנה ג' פ"ג דלעיל] כבש היה לדרומה של מזבח ארך ל"ב ומשני נמצא פורח אמה על יסוד ואמה על סובב. ולמאי דמפרשינן לעיל רפ"ג דאין יסוד לדרום מסיק בגמ' פ"ה דזבחים דף נ"ד דה"ק פורח אמה כנגד יסוד. ופירש"י במקים שהכניסה של יסוד ראויה להיות ונמצאו שתי אמות נבלעוח לתוך ל"ב של מזבח שהיה נכנס לתוך הפנימי שכנגד בליטה שהיסוד התחיל בה [לאכול] בדרום אמה אחת:

מן הטבעות לשלחנות ארבע מן השלחנות ולננסין ארבע. פירש"י במס' יומא פ"ק דף י"ו. דמקום שלחנות עצמן נמי ארבע לפי שהיו שמנה. כדתנן במשנה ד' פ"ו דשקלים. וכשאתה נותן ארבע. בראש ארבע. נמצא ארבע זו אצל זו ברוחב. וכן דעת התוס' שמפני כן נדחקו ליישב הא דתנן במשנה ד' פרק ג' דתמיד. על שלחנות של שיש שבין העמודים. והא הכא תנן מן השלחנות ולננסין ארבע. וכתבו דאעפ"כ קרי ליה בין העמודים כו'. כמ"ש שם בשמם. אבל ל' הרמב"ם בפ"ה מהל' ב"ה לא העתיק לישנא דמתני' מן הטבעות כו'. אבל כתב מקום השלחנות שמנה אמות כו' ושמנה שלחנות היו כו' וכתב הכ"מ דה"פ דמתני' מן הטבעות למחצית השלחנות ארבע וממחצית השלחנות לננסין ארבע. ע"כ. וכן גם רש"י עצמו כמסתפק לומר שאפשר שמקום השלחנות כלול עם מקום הננסין. וששמע שכן הוא. ומעתה אין לתמיהת התוס' שום מקום כלל. אחרי שמקצת מהשלחנות סמוכים היו אצל הננסים שבהן תולין ומפשיטין כו':

והמותר בין הכבש לכותל ומקום הננסין. התם ביומא פירש"י מאה ועשר מנה במשנה מן הכבש לצפון נשארו מקל"ה של רחב העזרה כ"ה ונתנו לשולחנות ארבע. ונשאר כ"א. אותן תחלוק למקום הננסין החצי והחצי בין כבש לכותל. והרמב"ם שאינו מוסיף ד' לשלחנות על מנין ק"י שבמשנה ונמצאו כ"ה מותר. מחלק אותן לחצאין לננסין ובין כבש לכותל. וכ"כ שם בחבורו בית המטבחיים י"ב אמות ומחצה. ובין הכבש לכותל דרומית י"ב אמה ומחצה. גם הרר"ש כתב והמותר הוא כ"ה אמות פרוס אותו בין כבש לכותל מזה ובין מקום הננסין מצד אחר. ע"כ. ומדברי כולם למדנו דמזבח בצפון נמי קאי שכל המדות שמן כותל צפוני עד המזבח הם ששים ושתים ומחצה שכל המנינים שנמנו במשנה מן המזבח לטבעות וכו' עולים מ"ח. ולפירש"י עוד תן עליה ד' לשולחנות הרי נ"ב. ועוד הננסין עשרה ומחצה הרי ס"ב ומחצה. מה שיש מקיר המזבח ולכותל צפון העזרה. וכל חצי העזרה הוא ס"ז ומחצה שהוא חצי קל"ה. נמצאו חמש אמות מהמזבח עומדים בצפון העזרה. ולהרמב"ם שאין לנו אלא מה ששנינו במשנה מן המזבח לטבעות כו' שעולים מ"ח. ואין מוסיפין לשלחנות אבל במקום הננסין מוסיפין עד י"ב וחצי. וכן נראה להרר"ש. נמצא מה שיש מקיר המזבח עד כותל צפון העזרה ששים ומחצה ויותרו מצפון העזרה שבע אמות שאוכל בהן המזבח. והיינו דכתבתי במ"ט פ"ג דיומא דלתנא דמדות מזבח בצפון נמי קאי. ותימה דבמ"ה פ"ב אמרי' דסתם מתני' דמדות ראב"י ובפ"ג דיומא מ"ט כתבתי דלראב"י מזבח לאו בצפון קאי כלל. ומיהו כבר כתב רש"י שם פ"ק דיומא דלמאי דאמרי' סתם מתני' דמדות ראב"י היא שצריך לפרש שמהמותר ששנינו אי אתה נותן בין כבש לכותל אלא חמש אמות ומחצה. והכבש והמזבח ששים ושנים הרי המזבח כולו בדרום קאי. אלא שלרש"י עצמו אינו שוה לפרש כן דאי תימא הכי שאין הנותר מחולק לחצאים ה"ל לתנא לפרש. וכיון שלא פירש צריך אתה לחלקו לחצאין. וגם הוקשה לו עוד מהסוגיא דהתם. ולפיכך מסיק דל"ג כלל התם בגמ' דף י"ז דש"מ סתם מדות ראב"י היא. וזו היא ג"כ דעת הרמב"ם כמ"ש בפ"ג דיומא. אע"פ שדעת התוס' שאין למחוק מהספרים ש"מ ראב"י היא עם שיש דוחק בזה שלא לחלוק הנותר לחצאין. אנו נאמר שלהרמב"ם לא גרס לזה כלל וכדעת רש"י. והא דכתב הרמב"ם עצמו לעיל בפ"ב מ"ה שכן ביאר הגמ' דמדות דראב"י היא. לאו הך דהכא היא אלא על אותה משנה הוא שאמרו כן שם לעיל מיניה בדף ט"ז. ואע"ג דקאמר התם מאן תנא מדות ראב"י היא לאו כללא הוא דהיכא דלא מצית מוקמא כוותיה כי הך דהכא לא קאמר כלל דתצטרך לדחוק ושלא לחלק הנותר לחצאין מה שאינו כן לפי משמעות המשנה כי היכי דתיקום כראב"י. אלא מתני' כפשטה דתחלוק הנותר לחצאין. ולא ראב"י היא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) ששים ושתים. קא מני ואזיל מדרום לצפון. ובגמרא דזבחים פריך, דששים וארבע הוו, דהתנן במשנה ג' פרק ג' דלעיל, כבש היה לדרומו של מזבח אורך ל"ב. ומשני, נמצא פורח אמה על יסוד ואמה על סובב:

(ב) (על המשנה) לשלחנות. ד' כו'. פירש"י דמקום שלחנות עצמן נמי ארבע, לפי שהיו שמונה, וכשאתה נותן ארבע בראש ארבע נמצא ארבע זו אצל זו ברוחב. אבל הכ"מ כתב דהכי פירושא דמתניתין, מן הטבעות למחצית השלתנות ארבע, וממחצית השולחנות לננסין ארבע. ומעתה מקצת השלחנות סמוכים אצל הננסין שבהן תולין ומפשיטין. ועתוי"ט:

(ג) (על המשנה) והמותר כו'. פירש"י נשארו מקל"ה של רוחב העזרה כ"ה, ונתנו לשלחנות ד' ונשארו כ"א, אותן תחלוק למקום הננסין החצי, והחצי בין כבש לכותל. והר"מ שאינו מוסיף ד' לשלחנות על מנין ק"י שבמשנה, ונמצא כ"ה מותר, מחלק אותן לחצאין לננסין ובין כבש לכותל. ולדברי כלן המזבח בצפון נמי קאי, לרש"י ה', אמות ולהר"מ שבע אמות, וא"כ לאו ראב"י היא, דהא סבירא ליה דמזבח לאו בצפון קאי [עיין פרק ג' דיומא משנה ט']. כללא דפרק ב' אות ט' לא קאי אלא על אותה משנה, ע"ש. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מן הצפון לדרום קל"ה מן הכבש ולמזבח וכו':    ק"ק לע"ד שברישא קאמר מן הצפון לדרום דמשמע שהולך למנות בתחלה מצד צפון ולסיים במה שבצד דרום ובסיפא כשבא לפרש התחיל לפ' מן הכבש ולמזבח דהיינו במה שבצד דרום ושם ביד בפ"ה דהלכות בית הבחירה ניחא בסיפא דנקט סדרא דמן הצפון לדרום כמו שהקשיתי שראוי להיות אבל במן המזרח למערב קשה דמפ' התם צד מערב ברישא אע"ג דנקט לישנא דמתני' מן המזרח למערב. יש ספרים שכוליה פירקין משנה אחת ויש חולקים אותו לשתים ויש לארבעה ומתחלת מתני' בבבא דמן הצפון וכו' וכן הוא בתוי"ט וגם אני כך אעשה:

מן הכבש ולמזבח ששים ושתים:    אית דלא גרסי מלת מן והכי מסתברא. וגם הרי"א ז"ל מחקה. ואי קשיא דלעיל תנן בפרק שלישי המזבח שלשים ושתים וכן נמי תנן התם וכבש היה לדרומו של מזבח ל"ב נמצא דשיתין וארבע הוו והיכי קאמר הכא דס' ושתים הוו הא פריך לה התם בזבחים פ' קדשי קדשים (זבחים דף ס"ב) ומשני נמצא שראש הכבש פורח ועולה על כניסת היסוד [הגה"ה והוסיף התוספת יום טוב ולמאי דמפרשינן לעיל רפ"ג דאין יסוד לדרום מסיק בגמרא פרק חמישי דזבחים דף נ"ד דה"ק פורח אמה כנגד יסוד ופי' רש"י ז"ל במקום שהכניסה של יסוד ראוייה להיות ונמצאו שתי אמות נבלעות לתוך ל"ב של מזבח שהיה נכנס לתוך הפנימי שכנגד בליטה שהיסוד התחיל בה בדרום אמה אחת ע"כ. וכתוב בבית יוסף בטור אורח חיים סימן קכ"ג וז"ל ובשם רבינו האי גאון מצאתי כתוב שטעם ג' פסיעות משום דתפלות כנגד תמידין תקנום וכשהכהן עולה למזבח עם אברי התמיד היה עולה דרך ימין ומקיף ויורד דרך שמאל ובין כבש למזבח היו ג' רובדין של אבן ויורד בהם ג' פסיעות על עקב ואנו עושים כמו שהם היו עושין עכ"ל. ע"כ. ואיני יודע אם יש שום טעות]. והסובב ומגיע לראש המזבח נמצאו שתי אמות העליונות שלו מובלעים בשתי אמות של מזבח. וכתבו שם תוס' ז"ל היינו כלוי דס"ל בדמים ונקט כותיה משום תרגום דידן דמתרגמי' באחסנתיה יתבני מקדשא אבל לרב דס"ל דלא ה"ל יסוד בבנין ה"ל מזבח מן הצפון לדרום ל"א וכבש ל"ב הרי ס"ג וה"ל לשנויי שהיה פורח על הסובב אמה ע"כ. ועיין במה שכתבתי לעיל רפ"ג:

מן הטבעות ולשולחנות ד' וכו':    מפרש הרמב"ם ז"ל בפ"ה דהלכות בית הבחירה דה"פ מן הטבעות למחצית השולחנות ארבע וממחצית השולחנות ולננסין ד' שכך כתב שם מקום השולחנות שמונה אמות. וכתב החכם הר"ר אפרים אשכנזי ז"ל וצ"ע למה לא הזכיר מקום השולחנות ע"כ ואני מצאתי שרש"י ז"ל כתב בפ"ק דיומא דף ט"ז ומקום השולחנות לא הוצרך לפרש שרחבו מפורש כבר בספר יחזקאל ע"כ והקשו שם תוס' ז"ל תימא דתנן במסכת חמיד פ' אמר להם הממונה בית המטבחים היה לצפונו של מזבח ועליו שמנה עמודים ננסין וכו' עד שבהן תולין ומפשיטין על השולחנות של שיש שבין העמודים והכא משמע שיש ריוח ד' אמות ביניהם וי"ל דהני אחריני נינהו דהני דהכא היינו שמונה שלחנות של שיש שהיו מדיחין עליהם הקרביים והנהו דהתם עומדת בין העמודים שבהן תולין ומפשיטים והבהמה מונחת על השלחנות כדי שלא תהא נגררת ע"ג קרקע. א"נ י"ל אע"פ שהיו רחוקים ד' אמות קרי לה התם בין העמודים דאע"פ שרחוקים ד' אמות לא היתה הבהמה נגררת בארץ שגוף הבהמה גדולה ומגיע לשולחנות כדאיתא בבראשית רבה דכשמרכיבין כבשי התמיד על הגמלים היו נגררין בארץ ע"כ:

והמותר בין הכבש ולכותל וכו':    פירש הרמב"ם ז"ל התם פ' חמישי שנים עשר אמות וחצי לבין הכבש ולכותל ושנים עשר וחצי למקום הננסין וכן פי' ג"כ ה"ר שמעיה ז"ל וכן פי' ג"כ רש"י ז"ל בפ"ק דיומא אותו העודף חלקהו חציו לדרום בין כבש לכותל וחציו למקום הננסין ע"כ. ועוד פירש שם מקום השולחנות ד' וכיון שנתננו לשולחנות ד' ונשארו כ"ה אמות אותם תחלוק למקום הננסין חציין וחציין בין כבש לכותל ולבי מגמגם בה די"ל הואיל ולא פירשה המשנה מקום השולחנות שמא עם מקום הננסין הוא כלול באותו חלק שאתה חולק כ"ה אמות העודפים ברוחב העזרה על ק' ועשר המפורשים נמצא מן הכבש ולכותל דרומי י"ב אמות ומחצה. ואני כך שמעתי שמקום השולחנות כלול עם מקום הננסין אבל מה ששנינו כאן והמותר בין כבש ולכותל ולמקום הננסין פירש לי מורי צדק רבינו יצחק בר' יהודה ז"ל י"ב מן העשרים וחמש הן בין כבש ולכותל ושלש עשרה למקום הננסין והשולחנות ונתן טעם לדבריו לפי שבין כבש לכותל מקום פנוי וכך יש צורך תשמיש של שולחנות וננסין ולבי מגמגם לפי שהיה לו לתנא לפרש וכיון שלא פירש צריך אתה לחלקו לחצאים ע"כ. ועיין במה שכתבתי בשמו ז"ל לעיל פרק שני סימן ה':


פירושים נוספים