עיקר תוי"ט על מידות ה

משנה מידות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

.אין פירוש למשנה זו

(ב)

(א) (על המשנה) ששים ושתים. קא מני ואזיל מדרום לצפון. ובגמרא דזבחים פריך, דששים וארבע הוו, דהתנן במשנה ג' פרק ג' דלעיל, כבש היה לדרומו של מזבח אורך ל"ב. ומשני, נמצא פורח אמה על יסוד ואמה על סובב:

(ב) (על המשנה) לשלחנות. ד' כו'. פירש"י דמקום שלחנות עצמן נמי ארבע, לפי שהיו שמונה, וכשאתה נותן ארבע בראש ארבע נמצא ארבע זו אצל זו ברוחב. אבל הכ"מ כתב דהכי פירושא דמתניתין, מן הטבעות למחצית השלתנות ארבע, וממחצית השולחנות לננסין ארבע. ומעתה מקצת השלחנות סמוכים אצל הננסין שבהן תולין ומפשיטין. ועתוי"ט:

(ג) (על המשנה) והמותר כו'. פירש"י נשארו מקל"ה של רוחב העזרה כ"ה, ונתנו לשלחנות ד' ונשארו כ"א, אותן תחלוק למקום הננסין החצי, והחצי בין כבש לכותל. והר"מ שאינו מוסיף ד' לשלחנות על מנין ק"י שבמשנה, ונמצא כ"ה מותר, מחלק אותן לחצאין לננסין ובין כבש לכותל. ולדברי כלן המזבח בצפון נמי קאי, לרש"י ה', אמות ולהר"מ שבע אמות, וא"כ לאו ראב"י היא, דהא סבירא ליה דמזבח לאו בצפון קאי [עיין פרק ג' דיומא משנה ט']. כללא דפרק ב' אות ט' לא קאי אלא על אותה משנה, ע"ש. ועתוי"ט:

(ג)

(ד) (על המשנה) שבצפון. נוסח אחר שבדרום, וכן הוא ביומא דף י"ט. וכן העתיק הר"מ. וכן אתה מוצא ג"כ בשערים שבהר הבית ושבעזרה ששנוין שבדרום ברישא במשנה ג' וד' דפרק קמא. וגירסת הספר נשתבשה כו'. עתוי"ט:

(ה) (על המשנה) המלח. ממזרח למערב קחשיב. ועתוי"ט:

(ו) (על הברטנורא) ואני תמה שיקיימו בקודש בנין הנעשה ע"י כשוף כו'. והר"ש כתב, פרוה על שם עורות הפרים שבה, דומיא דחברותיה שנקראו ע"ש מעשיהן, וזכר לדבר זהב פרוים, שדומה לדם הפרים. אבל בית טבילה שעל גבה, פרוה אמגושא בנאו ועשאו דומה לדומה בית טבילה בחול שבנו על גבי שער המים:

(ז) (על הברטנורא) ובמסכת יומא תנן, ובקודש היתה, משמע ודאי דהיא עצמה היתה בקודש. ולזה נתכוין הר"ב. ולא שבא לומר שהיתה בנויה בחול, אלא שהיתה מקודשת. עתוי"ט:

(ח) (על המשנה) מדיחין כו'. ויש לתמוה, דבמשנה ד' פרק ו' דשקלים תנן שעל שלחנות של שיש היו מדיחים את הקרבים. והמפרש למסכת תמיד תירץ דקרבי קדשים דהכי היינו כרס, וכדתנן נמי התם והכרם מדיחין אותה בבית מדיחין, הקרבים מדיחין פעם ראשונה בלשכת מדיחין בצנעה לפי שמלוכלכין הרבה בפרש, ואח"כ מדיחין גם כן עוד במיעוט שלחנות [המפרש לא גרס על. ומפרש במיעוט, בשולחן קטן של שולחנות] להדיחם יפה, והכרס שהיא רחבה וחלקה מדיחים אותה פעם אחת בבית מדיחין:

(ד)

(ט) (על המשנה) העץ. קחשיב ממערב למזרח. ועתוי"ט:

(י) (על הברטנורא) בגמרא. וצריך טעם למה נקראת לשכת העץ. והר"א כתב, שהיתה של עץ, והקשה לו מלא תטע וגו' כל עץ, שאסרה התורה נטיעת כל עץ, וניחא ליה דלא אסרה התורה אלא אצל מזבח ה' והוא עזרת כהנים משער נקנור ולפנים, אבל בעזרת נשים ובהר הבית מותר. והתוי"ט הקשה על דבריו שאם הוא אומר שמשער נקנור ולהלן אסור, יהיה בכלל האיסור אף עזרת ישראל [ועיין לעיל פרק ב' משנה ו' בהר"ב] ששער נקנור בתחילת עזרת ישראל הוא ובה אנן קיימין השתא כו'. ולכן נראה לי דלא של עץ היתה, ונקראת העץ לפי שבה מפרישין כהן גדול קודם יום הכפורים, ואשכחן נמי דמפרישין אותו לפני שריפת הפרה ללשכה כו' ובית אבן היתה נקראת לפי שכל מעשיה היו בכלי אבנים, והלכך הסבו שם לשכה זו שהיא להפרשה דיום כפור לקרותה לשכת העץ, היפך בית האבן. וצ"ל דפתוחה לחול היתה, דאל"כ לא היה רשאי לישב שם, דאין ישיבה אלא למלכי בית דוד. תוי"ט וע"ע. והת"ח כתב דכמו שהיתה נקראת לשכת פרהדרין לפי שכהנים גדולים קיצרו ימיהם כדאיתא בגמרא, קראוה לשכת העץ שאם יזכו יאריכו ימיהם דכתיב כימי העץ ימי עמי:

(יא) (על המשנה) בור קבוע. גירסת הרב יונתן שם בור והגולה קבוע בו והגלגל נתון עליו. ולגירסא זו, הגולה כמו וגולה על ראשה [זכריה ד']. שפירש"י כמין ספל גדול עגול. והוא מה שאנו קורין בלשון אשכנז עמי"ר, ששואבין בו בקצת מקומות ע"י גלגל. והראבי"ה כתב, על שם [הגלגל] שבו משלשלין [הכיור] (לבור) שלא יפסל בלינה ובני הגולה כרו שם בור לשקעו מפני שלא היה אז ים של שלמה:

(יב) (על המשנה) מספיקין. לשון הר"ש, בור הגולה מים מתוקים לשתיה. ואמת המים [דפרק ג' משנה ב'] להדחה:

(יג) (על המשנה) הגזית. והיתה עשויה גזית לכבודן של הסנהדרין:

(יד) (על המשנה) ודנה. לשון הר"מ, ועיקר מעשיהם תדיר שהיו יושבין ודנין את הכהונה. והדין עמו, דהא במשנה ב' פרק י"א דסנהדרין תנן שממנה יוצאה תורה לכל ישראל. אלא הכא בעיקר מעשיהם התדיר, שזה היו צריכין על כל פנים לבדוק את הכהונה. אבל הוראה אפשר שלא תבא כלל, שלא יפלא דבר למשפט:

(טו) (על המשנה) הכהונה. ואת הלוים. אבל נקט הכא כהונה בלבד לפי שזאת ג"כ עיקרית להם יותר מבדיקת הלוים. וגם יתכן שהלוים לא היו עושים יום טוב כמו הכהנים שזכו לעבודה:

(טז) (על המשנה) ויום טוב כו'. פירוש, אותם שלא נמצא בהן פסול היו קוראים כל אחד ואחד לרעיו ומיודעיו ושמחים עמו, והיו ג"כ מודים ומשבחים להש"י כו':

(יז) (על המשנה) וכך כו'. ברוך המקום. ע"ש שלשכת הגזית נקראת מקום, שעליה נאמר מן המקום אשר יבחר ה', כדתנן במשנה ב' פרק י"א דסנהדרין, ולפיכך היו מכנים עכשיו הש"י בשם מקום, לומר שהוא המקום האמתי, המגביל עולם ומלואו בכחו יתברך. אמנם לא הגבלת מקום, שלכך חזרו ואמרו ברוך הוא, להורות זה, שאע"פ שאמרנו והגבלנוהו בשם מקום על שהוא מקומו של עולם, הנה ב"ה מלהזכירו כן על שם הגבלת מקום, כי אם מצד שהוא חיי העולם ומקיימו. נראה לי: