משנה ביכורים ד ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ביכורים · פרק ד · משנה ה | >>
כיצד אינו שוה לאנשים ונשים?
אין שורפין תרומה על טומאת זיבתו, ואין חייבין עליו על ביאת מקדש, לא כאנשים ונשים.
ואין נמכר בעבד עברי, לא כאנשים ולא כנשים.
ואינו נערך לא כאנשים ולא כנשים.
ואם אמר: הריני נזיר שזה לא איש ולא אשה, נזיר.
רבי יוסי אומר: אנדרוגינוס בריה בפני עצמה הוא, ולא יכלו חכמים להכריע עליו אם הוא איש או אשה.
אבל טומטום אינו כן, פעמים שהוא איש, פעמים שהוא אשה.
כֵּיצַד אֵינוֹ שָׁוֶה לַאֲנָשִׁים וְנָשִׁים?
- אֵין שׂוֹרְפִין תְּרוּמָה עַל טֻמְאַת זִיבָתוֹ,
- וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ,
- לֹא כַּאֲנָשִׁים וְלֹא כְּנָשִׁים.
- וְאֵין נִמְכָּר בְּעֶבֶד עִבְרִי,
- לֹא כַּאֲנָשִׁים וְלֹא כְּנָשִׁים.
- וְאֵינוֹ נֶעֱרָךְ, לֹא כַּאֲנָשִׁים וְלֹא כְּנָשִׁים.
- וְאִם אָמַר:
- הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה לֹא אִישׁ וְלֹא אִשָּׁה,
- נָזִיר.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אַנְדְּרוֹגִינוֹס בְּרִיָּה בִפְנֵי עַצְמָהּ הוּא,
- וְלֹא יָכְלוּ חֲכָמִים לְהַכְרִיעַ עָלָיו אִם הוּא אִישׁ אוֹ אִשָּׁה.
- אֲבָל טוּמְטוּם אֵינוֹ כֵן;
- פְּעָמִים שֶׁהוּא אִישׁ,
- פְּעָמִים שֶׁהוּא אִשָּׁה:
אין חייבים על טומאתו. על ביאת מקדש אפילו ראה לובן ואודם כאחת ואין שורפין כדאיתא בפרק המפלת:
ואינו נערך. לא בערך איש ולא בערך אשה כדדרשינן בפרק המפלת:
ואינו נמכר לעבד עברי. משום דקטן אינו נמכר לעבד עברי וגדולה אינה נמכרת לאמה העבריה הלכך לא אפשר:
שאין זה איש ואשה. כלומר שאין זה איש או שאין זה אשה:
ר' יוסי אומר אנדרוגינוס בריה בפני עצמו הוא ולא יכלו החכמים להכריע אם איש הוא או אשה היא. וביבמות בסוף הערל מייתי לה אהא דתנן התם ר' יוסי ור"ש [אומרים] אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה וקאמר רב בגמרא ליתא למתניתין דחשיב ליה ר' יוסי זכר מקמי ברייתא דחשיב ליה ספקא ותימה אם כן ר' יוסי דהכא היינו ת"ק ועוד מאי אבל טומטום אינו כן אלא או ספק איש או ספק אשה אנדרוגינוס נמי כן הוא ודוחק לומר דנקיט אינו כן משום דטומטום ספק שלו יכול להתברר אם נקרע דאם נמצא זכר הוא זכר ודאי ואם נמצא נקבה הוה נקבה ודאית משא"כ באנדרוגינוס דלעולם עומד בספק דאין הלשון משמע כן כלל אלא יש לפרש דאנדרוגינוס לרבי יוסי שלשה ספיקות יש בו ספק בריה ספק איש ספק אשה ונפקא מיניה דאמו יושבת עליו לזכר ולנקבה ולנדה והכי נמי שמעינן ליה לר' יוסי גבי כוי בפרק אותו ואת בנו דתניא ר' יוסי אומר כוי בריה בפני עצמה הוא ולא הכירו בו חכמים אם מין חיה הוא או מין בהמה דיש בו שלשה ספקות ספק בריה ספק חיה ספק בהמה ונ"מ אם אמר הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה [ה"ז נזיר] וכן באנדרוגינוס נמי נ"מ להכי אם אמר הריני נזיר שאין זה לא איש ולא אשה הרי זה נזיר והכי נמי אשכחן ביומא בפרק בתרא תנא דאית ליה כוי בריה בפני עצמה היא לא חיה ולא בהמה וכן ההיא דבכורות בסוף [פרק] על אלו מומין דממעט מהזכר אנדרוגינוס דבריה הוא ומיהו יש ליישבו אפילו לאו בריה הוא ואע"ג דעשר בהמות מנה הכתוב ולא מנה כוי אין לחוש בכך דלא מנה הכתוב אלא בהמות וחיות והא דחשיב רב בפ' אנדרוגינוס ספקא דכי ראה לובן ואודם כאחת שורפין עליו את התרומה אלמא לא חשיב ליה בריה דלמא לא סבר לה לא כר' יוסי דמתני' ולא כר' יוסי דברייתא דהא ביבמות בסוף הערל פליגי אמוראי אליבא דרב בקידוש איכא למאן דאמר הלכה כר' יוסי ואיכא למאן דאמר אין הלכה כר' יוסי וכי היכי דאיכא אמוראי דפליגי אליבא דרב בקידוש איכא נמי אמוראי דפליגי אליבא דרב באנדרוגינוס והא דאמרינן בסוף הערל אמר רב הונא אמר רב אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה משני מקומות שאני התם דרבי קראי ואפי' יהא נקבה כדדרשינן את זכר משכבי אשה איזהו זכר שיש בו שני משכבות ודכותיה בסוף ר' אליעזר דמילה מרבינן ליה למילה מדכתיב (בראשית יז) המול לכם כל זכר:
אין שורפין תרומה וכו' - אם ראה לובן לבד או אודם לבד, משום דהוי ספק כדתנן במסכת זבים (פב מא). אבל אם ראה לובן ואודם כאחת, שורפין, שהוא טמא ממה נפשך. עיין בנדה (דף כח):
ואין חייבין עליו על ביאת מקדש - אפילו ראה לובן ואודם כאחת, משום דכתיב מזכר ועד נקבה, זכר ודאי ונקבה ודאית:
ואינו נמכר בעבד עברי וכו' - משום דהוי ספק נקבה וכתיב (שמות כב) ונמכר בגניבתו, ולא בגניבתה (סוטה פג מח):
ולא כנשים - שאב מוכר את בתו הקטנה לאמה, והאנדרוגינוס ספק זכר, ואין אב מוכר את בנו לעבד:
ואינו נערד - דזכר ונקבה אמורים בפרשת ערכים, שיהא זכר ודאי או נקבה ודאית:
אבל טומטום וכו' - ובתוספתא הגירסא, אבל טומטום אינו כן אלא או ספק איש או ספק אשה:
אין חייבים על טומאתו: על ביאת מקדש ואפי' ראה לובן ואודם כאחת כדאמרי' בהמפלת (דף כח):
ואינו נערך: לא כערך איש ולא כערך אשה כדדרשינן פ' המפלת:
ואינו נמכר בעבד עברי: משום דקטן אינו נמכר בעבד עברי וגדולה אינו נמכרת באמה העבריה הלכך לא אפשר:
שאין זה איש ואשה: כלומר שאין זה איש או שאין זה אשה:
ר' יוסי אומר אנדרוגינוס בריה וכו': בסוף הערל מייתי לה אהא דתנן התם ר' יוסי ור"ש אמרי אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה וקאמר רב בגמ' ליתה למתני' דחשיב ליה ר' יוסי זכר מקמי ברייתא דהכא דחשיב ליה ספיקא ותימה דא"כ ר' יוסי דהכא היינו ת"ק ועוד מאי אבל טומטום אינו כן אלא או ספק איש או ספק אשה אנדרוגינוס נמי כן הוא ודוחק לומר דנקט אינו כן משום דטומטום ספק שלו יכול להתברר אם נקרע דאם נמצא זכר הוא זכר ודאי ואם נמצאת נקבה הרי היא נקבה ודאית מה שא"כ באנדרוגינוס דלעולם הוא עומד בספק ואין הלשון משמע כן כלל אלא יש לפרש דאנדרוגינוס לר' יוסי שלש ספיקות יש בו ספק בריה ספק איש ספק אשה ונפקא מינה דאמו יושבת עליו לזכר ולנקבה ולנדה וה"נ שמעינן לר' יוסי גבי כוי פ' אותו ואת בנו דתניא התם ר' יוסי אומר כוי בריה בפני עצמה הוא ולא הכריעו בו חכמים אם מין חיה הוא אם מין בהמה דיש בו שלש ספיקות ספק בריה ספק חיה ספק בהמה ונ"מ שאם אמר הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה דהוי נזיר וכן באנדרוגינוס נ"מ להכי אם אמר הריני נזיר שאין זה לא איש ולא אשה ה"ז נזיל דאילו ת"ק לא אמר אלא שאין זה איש ואשה אבל שאין זה לא איש ולא אשה אלא בריה לא קאמר ור' יוסי מוסיף דאפי' אמר הכי הוי נזיר ואפשר נמי דס"ל לר' יוסי דההורגו נמי אינו נהרג עליו ואינו מיטמא אפי' בלובן ואודם. וה"נ אשכחן בר"פ בתרא דיומא למ"ד כוי בריה בפני עצמה לא חיה ולא בהמה וכן ההוא דסוף על אלו מימין דממעט מהזכר אנדרוגינוס משום דבריה הוא והא דחשיב רב בפ' המפלת [הגה"ה בדף כ"ח וע"ש בתוספות ותוסיף לקח טוב וגם בפ' הערל בסופו:] אנדרוגינוס ספיקא דכי ראה לובן ואודם כאחת שורפים עליו את התרומה אלמא לא חשיב ליה בריה דילמא לא סבר לה כר' יוסי דמתניתין ולא כר' יוסי דברייתא דהא בסוף הערל פליגי ביה אמוראי אליבא דרב בקדוש [הגה"ה פי' דתנן בכלאים פ"ז ר' יוסי ור"ש אומרים אין אדם מקדש דבר שאינו שלו:] איכא למ"ד הלכה כר' יוסי ואיכא למ"ד אין הלכה כר' יוסי וכי היכי דאיכא אמוראי דפליגי אליבא דרב בקדוש איכא נמי דפליגי אליבא דרב באנדרוגינוס והא דאמרי' בס"פ הערל אמר רב אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה משני מקומות שאני התם דרבי קרא ואפי' יהא נקבה כדדרשי' את זכר משכבי אשה זה זכר שיהו בו שתי משכבות ודכוותה בס"פ ר"א דמילה מרבינן ליה למילה מהמול לכם כל זכר עכ"ל רבינו שמשון ז"ל. ע"כ מה שמצאתי בכלל פירושי הר"ש שירילי"ו ז"ל אבל אנן הוה לן מקדמת דנא נוסחת האי תוספתא מוגהת בגוונא אחרינא [וכמו שהיא כתובה בעבר שבימינך] ולהיות שקדמני רב מרבנן ביתר שאת שתרצה וישבה ופירשה וגם לבית הדפוס הובאה לזה לא העתקתי' הלא היא מצוי' בסוף ספר תשובות להחכם השלם ה"ר מנחם עזרי' נר"ו ה' יכפיל שכרו אמן. ובמה שכתוב בתוספתא דלעיל ואינו מתייחד עם האנשים הרמב"ם ז"ל בהלכות איסורי ביאה פ' כ"ב כתב אבל האיש מתייחד עס האנדרוגינוס ועס הטומטום. וכבר תמה עליו בית יוסף בטור אבן העזר סימן כ"ב וכתב דשמא נוסחא אחרת היתה לו להרמב"ם ז"ל בזה ע"כ. וריש התוספתא הביאה בדרך כלל בפרק שני מהלכות נזירות:
קשר סדר זרעים לרב ה"ר שלמה שירירליו ז"ל
וראיתי להעתיק הנה בסוף הסדר הקשר שעשה למסכתות של סדר זה הרב רבינו שלמה שיריליו ז"ל וז"ל ונראה לי דתני ברכות הכא בסדר זה משום דבעי למיתני בה כיצד מברכין ושלשה שאכלו ואלו דברים דכל הני פירקי בזרעים ופירות מיירי ומשום דמיירי בברכות תני בה נמי כל מידי דברכות דתפלה וק"ש והודאה והדר תני פאה דשעת קצירה ומן הדין כלאים איבעי לי' למתני דמצוה דזריעה היא אלא משום דתנן בה כל מתנות עניים וכתיב בה בשכחה למען יברכך ה' אלהיך ועוד משום דתנן על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל ג"ח ותפלה הויא עבודה תני מילי דגמילות חסדים בתרה ומכלתין דפאה ג"ח היא ותני בתר הכי דמאי משום דתני בפרק בתרא דמסכת פאה נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן ועל מעשר עני בכל שנתו והיינו משום דלית בהו משום דמאי תני מסכת דמאי ואזיל א"נ משום דבעי למיתני בה מאכילין את העניים דמאי ופאה מתנות עניים תני מילי דעניים בהדי הדדי ועוד דקלין שבדמאי פטורין מן המעשרות ודמי למתנות עניים דפטורין מן המעשרות וכיון דגמר מילתא דמתנות עניים דג"ח תני כלאים דמצוה דזריעה היא ובדין היא דליתני בתרה התרומות כסדרן בכורים ותרומות ומעשרות ומעשר שני כסדר הפרשתן אלא משום דפאה מצוה במחובר היא וכלאים ושביעית נמי מצוה דמחובר הן כדכתיב שדך לא תזרע כלאים והדר תני שביעית דכתיב בה שדך לא תזרע וגו' תני להו הכי ועוד דבתר מצות פאה כתיב מצות כלאים בפרשת קדושים והדר תני תרומות ומעשרות דמצוה בתלוש הן ובדין הוא דליתני בכורים מקמי תרומות כסדר הפרשתן דהא בכורים מקמי תרומה מפריש ואיכא עלי' בל תאחר אי מקדים תרומה לבכורים אלא משום דבכורים אינם אלא בשבעת המינים ותרומות איתנהו בדגן ובאילן ובירק תני להו ברישא ועוד דתני גבי שביעית חילוק בין כשיש היתר לה לאין היתר לה ובעירובי תרומה הכי נמי ועוד דשביעית חשידי בה כהנים וספיחין של שביעין מעלין את התרומה ואם לאו ירקב ואין נותנין אותה לכהנים בדמי תרומה דכהנים חשודים אשביעית כדאיתא התם ולכך סמכו תרומות גבי שביעי' ועוד דתרומות אין תורמין ממין על שאינו מינו והיינו מטעם כלאים ותני התם פלוגתא דר' יהודה ורבנן ותני לה נמי גבי תרומות תניין אהדדי והדר תני מעשרות דהיינו מעשר ראשון דכך סדר הפרשתן והדר מעשר שני כסדר הפרשתן והדר תני חלה דבוידוי מעשר כתיב בערתי הקדש מן הבית ודרשינן מן הבית זו חלה ותני ערלה בתרה ובתר ערלה תני בכורים משום דחלה קדם חיובא דילה מקמי ערלה וחיובא דערלה קדם לחיובא דבכורים דבחלה מיד בכניסתן לארץ נתחייבו כדדרשינן מבבואכם ואילו גבי ערלה תנן עת שבאו אבותינו ומצאו נטוע פטורין נטעו אע"פ שלא כבשו חייבין ואילו בבכורים לא נתחייבו עד לאחר י"ד שנה שבע שכבשו ושבע שחלקו כדכתיב וירישתה וישבת בה הלכך תני לבכורים לבסוף עד כאן לשונו ז"ל:
הדרן עלך סדר זרעים. בעזרת המשלם גמול לטובים גם לרשעים. ברוך ה' לעולם אמן ואמן. בריך דיהב חילא לעבדיה בר אמתיה. ותהי התחלת העתקת פי' סדר זה בתחלת ירח מנחם. וסיומו בשבעה לירח תשרי. שנת ה' שפ"ב ליצירה. שהם כמו חמשים יום בעזר אל נורא ואיום. הוא יתן לנו פדיום. אמן: ובעזרת מי שאמר אשר לך שמה אועד. נתחיל סדר מועד. כי עת לחננה כי בא מועד:
יכין
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת