משנה בכורים ד ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת בכורים · פרק ד · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

כיצד אינו שוה לאנשים ונשים?

אין שורפין תרומה על טומאת זיבתו, ואין חייבין עליו על ביאת מקדש, לא כאנשים ונשים.

ואין נמכר בעבד עברי, לא כאנשים ולא כנשים.

ואינו נערך לא כאנשים ולא כנשים.

ואם אמר: הריני נזיר שזה לא איש ולא אשה, נזיר.

רבי יוסי אומר: אנדרוגינוס בריה בפני עצמה הוא, ולא יכלו חכמים להכריע עליו אם הוא איש או אשה.

אבל טומטום אינו כן, פעמים שהוא איש, פעמים שהוא אשה.

נוסח הרמב"ם

משנה בכורים ד רמבם


פירוש רבינו שמשון

אין חייבים על טומאתו. על ביאת מקדש אפילו ראה לובן ואודם כאחת ואין שורפין כדאיתא בפרק המפלת:

ואינו נערך. לא בערך איש ולא בערך אשה כדדרשינן בפרק המפלת:

ואינו נמכר לעבד עברי. משום דקטן אינו נמכר לעבד עברי וגדולה אינה נמכרת לאמה העבריה הלכך לא אפשר:

שאין זה איש ואשה. כלומר שאין זה איש או שאין זה אשה:

ר' יוסי אומר אנדרוגינוס בריה בפני עצמו הוא ולא יכלו החכמים להכריע אם איש הוא או אשה היא. וביבמות בסוף הערל מייתי לה אהא דתנן התם ר' יוסי ור"ש [אומרים] אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה וקאמר רב בגמרא ליתא למתניתין דחשיב ליה ר' יוסי זכר מקמי ברייתא דחשיב ליה ספקא ותימה אם כן ר' יוסי דהכא היינו ת"ק ועוד מאי אבל טומטום אינו כן אלא או ספק איש או ספק אשה אנדרוגינוס נמי כן הוא ודוחק לומר דנקיט אינו כן משום דטומטום ספק שלו יכול להתברר אם נקרע דאם נמצא זכר הוא זכר ודאי ואם נמצא נקבה הוה נקבה ודאית משא"כ באנדרוגינוס דלעולם עומד בספק דאין הלשון משמע כן כלל אלא יש לפרש דאנדרוגינוס לרבי יוסי שלשה ספיקות יש בו ספק בריה ספק איש ספק אשה ונפקא מיניה דאמו יושבת עליו לזכר ולנקבה ולנדה והכי נמי שמעינן ליה לר' יוסי גבי כוי בפרק אותו ואת בנו דתניא ר' יוסי אומר כוי בריה בפני עצמה הוא ולא הכירו בו חכמים אם מין חיה הוא או מין בהמה דיש בו שלשה ספקות ספק בריה ספק חיה ספק בהמה ונ"מ אם אמר הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה [ה"ז נזיר] וכן באנדרוגינוס נמי נ"מ להכי אם אמר הריני נזיר שאין זה לא איש ולא אשה הרי זה נזיר והכי נמי אשכחן ביומא בפרק בתרא תנא דאית ליה כוי בריה בפני עצמה היא לא חיה ולא בהמה וכן ההיא דבכורות בסוף [פרק] על אלו מומין דממעט מהזכר אנדרוגינוס דבריה הוא ומיהו יש ליישבו אפילו לאו בריה הוא ואע"ג דעשר בהמות מנה הכתוב ולא מנה כוי אין לחוש בכך דלא מנה הכתוב אלא בהמות וחיות והא דחשיב רב בפ' אנדרוגינוס ספקא דכי ראה לובן ואודם כאחת שורפין עליו את התרומה אלמא לא חשיב ליה בריה דלמא לא סבר לה לא כר' יוסי דמתני' ולא כר' יוסי דברייתא דהא ביבמות בסוף הערל פליגי אמוראי אליבא דרב בקידוש איכא למאן דאמר הלכה כר' יוסי ואיכא למאן דאמר אין הלכה כר' יוסי וכי היכי דאיכא אמוראי דפליגי אליבא דרב בקידוש איכא נמי אמוראי דפליגי אליבא דרב באנדרוגינוס והא דאמרינן בסוף הערל אמר רב הונא אמר רב אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה משני מקומות שאני התם דרבי קראי ואפי' יהא נקבה כדדרשינן את זכר משכבי אשה איזהו זכר שיש בו שני משכבות ודכותיה בסוף ר' אליעזר דמילה מרבינן ליה למילה מדכתיב (בראשית יז) המול לכם כל זכר:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אין שורפין תרומה וכו' - אם ראה לובן לבד או אודם לבד, משום דהוי ספק כדתנן במסכת זבים (פב מא). אבל אם ראה לובן ואודם כאחת, שורפין, שהוא טמא ממה נפשך. עיין בנדה (דף כח):

ואין חייבין עליו על ביאת מקדש - אפילו ראה לובן ואודם כאחת, משום דכתיב מזכר ועד נקבה, זכר ודאי ונקבה ודאית:

ואינו נמכר בעבד עברי וכו' - משום דהוי ספק נקבה וכתיב (שמות כב) ונמכר בגניבתו, ולא בגניבתה (סוטה פג מח):

ולא כנשים - שאב מוכר את בתו הקטנה לאמה, והאנדרוגינוס ספק זכר, ואין אב מוכר את בנו לעבד:

ואינו נערד - דזכר ונקבה אמורים בפרשת ערכים, שיהא זכר ודאי או נקבה ודאית:

אבל טומטום וכו' - ובתוספתא הגירסא, אבל טומטום אינו כן אלא או ספק איש או ספק אשה:


פירוש עיקר תוספות יום טוב


פירושים נוספים