מצוה:שלא יאכל ערל מן הפסח
שלא יאכל ערל מן הפסח
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ.
(שמות יב, מח)
שהזהירנו מהאכיל פסח לערל, והוא אמרו יתעלה "וכל ערל לא יאכל בו". והערל שאכל לוקה.
שלא יאכל הערל מן הפסח, שנאמר "וכל ערל לא יאכל בו" (שמות יב, מח). והוא הערל שמתו אחיו מחמת מילה, ואין צריך לומר עבריין (משומד) לערלות. ו"בו" הוא דאינו אוכל, אבל אוכל הוא במצה ומרור, וכן תושב ושכיר גם כן.
משרשי מצוה זו מה שכתבנו בתושב ושכיר.
דיני המצוה כגון מילת בניו ועבדיו אם מעכבין אותו לשחוט ולאכול הפסח, ויתר פרטיה, מבוארים בפסחים.
ונוהגת בזמן הבית.
והעובר עליה, כגון ערל שאכל כזית ממנו, לוקה.
שלא יאכל ערל בפסח שנ' "וכל ערל לא יאכל בו" ומפרש רש"י בכל מקום ערל זהו שמתו אחיו מחמת מילה ומניח לימול מפני הסכנה ור"ת מפרש ערל משומד לערלות מבעט במצוה זו ומה שקורא אותו ערל לבו לשמים במסכת יבמות [דף ע"א] זהו מפני שאין מניח למול אלא מפני צער המילה, ודורש במסכת פסחים [דף כ"ח] בו אינו אוכל אבל הוא אוכל במצה ומרור, [כך משמע במסכת יבמות דף ע"א] כשם שמילת בניו ועבדיו מעכבת אותו מלשחוט הפסח כך מעכבת אותו מלאכול שנא' ומלתה אותו אז יאכל בו.