מצוה:שיהיו כל הקרבנות שאנחנו מקריבים תמימים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שיהיו כל הקרבנות שאנחנו מקריבים תמימים

מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה

וְאִישׁ כִּי יַקְרִיב זֶבַח שְׁלָמִים לַיהוָה לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה בַּבָּקָר אוֹ בַצֹּאן תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ. (ויקרא כב, כא)
מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתוֹ תַּעֲשׂוּ תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם וְנִסְכֵּיהֶם. (במדבר כח, לא)


בחז"ל

בראשונים
משנה תורה: הלכות איסורי המזבח, פרק א
ספר המצוות לרמב"ם: עשה סא    ספר החינוך: מצוה רפו    ספר מצוות גדול: עשה קעו



דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.