קטגוריה:במדבר כח לא

<< | ספר במדבר • פרק כ"ח • פסוק ל"א | >>

מהדורת הכתיב:

מלבד עלת התמיד ומנחתו תעשו תמימם יהיו לכם ונסכיהם.

המהדורה המנוקדת:

מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתוֹ תַּעֲשׂוּ תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם וְנִסְכֵּיהֶם.

המהדורה המוטעמת:

מִלְּבַ֞ד עֹלַ֧ת הַתָּמִ֛יד וּמִנְחָת֖וֹ תַּעֲשׂ֑וּ תְּמִימִ֥ם יִהְיוּ־לָכֶ֖ם וְנִסְכֵּיהֶֽם׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

מִלְּבַ֞ד מִ - מילת יחס
לְּ - מילת יחס
בַ֞ד - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: m/l/905
מורפ': HR/R/Ncmsc עֹלַ֧ת עֹלַ֧ת - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 5930 a
מורפ': HNcfsc הַתָּמִ֛יד הַ - מילית, ה' הידיעה
תָּמִ֛יד - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/8548
מורפ': HTd/Ncmsa וּמִנְחָת֖וֹ וּ - ו' החיבור
מִנְחָת֖ - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/4503
מורפ': HC/Ncfsc/Sp3ms תַּעֲשׂ֑וּ תַּעֲשׂ֑וּ - פועל, קל, עתיד, גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 6213 a
מורפ': HVqi2mp תְּמִימִ֥ם תְּמִימִ֥ם - תואר, זכר, רבים, נפרד

צורת יסוד: 8549
מורפ': HAampa יִהְיוּ יִהְיוּ - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: 1961
מורפ': HVqi3mp־לָכֶ֖ם לָ - מילת יחס
כֶ֖ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp2mp וְנִסְכֵּיהֶֽם וְ - ו' החיבור
נִסְכֵּי - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
הֶֽם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: c/5262
מורפ': HC/Ncmpc/Sp3mp׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

מִלְּבַ֞ד גרשיים (שליש, דרגא 4)

עֹלַ֧ת דרגא (משרת, דרגא 5) הַתָּמִ֛יד תביר (משנה, דרגא 3)

וּמִנְחָת֖וֹ טפחא (מלך, דרגא 2)

תַּעֲשׂ֑וּ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

תְּמִימִ֥ם מרכא (משרת, דרגא 5) יִהְיוּ־לָכֶ֖ם טפחא (מלך, דרגא 2)

וְנִסְכֵּיהֶֽם סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתוֹ תַּעֲשׂוּ, תְּמִימִם כל בעלי החיים לעיל צריכים להיות תמימים (שלמים, ללא מום) יִהְיוּ לָכֶם, וְנִסְכֵּיהֶם ועליכם להקריב אותם יחד עם נסכיהם. {פ}

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	בָּר מֵעֲלַת תְּדִירָא וּמִנְחָתֵיהּ תַּעְבְּדוּן שַׁלְמִין יְהוֹן לְכוֹן וְנִסְכֵּיהוֹן׃
ירושלמי (יונתן):	בַּר מִן עָלַת תְּדִירָא וּמִנְחָתֵיהּ תַּעַבְדוּן שַׁלְמִין יֶהֱווֹן לְכוֹן וַחֲמַר נִיסוּכֵיהוֹן:

מדרש ספרי

עריכה

• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •

מלבד עולת התמיד ומנחתו תמימים יהיה לכם ונסכיהם - מקיש נסכים לבהמה: מה בהמה נפסלת במומים בחסר ויתר, אף נסכים נפסלים במומים וחסר ויתר.

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"תמימים יהיו לכם ונסכיהם" - אף הנסכים יהיו תמימים. למדו רבותינו (מנחות פז) מכאן שהיין שהעלה קמחין פסול לנסכים.

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[טז] אף הנסכים יהיו תמימים. מדכתיב "תמימים יהיו לכם" בכאן, והוי ליה למכתב למעלה (פסוק ל) 'שעיר עזים אחד לכפר עליכם תמימים יהיו לכם', וסמך אל "ונסכיהם", ללמוד שגם הנסכים יהיו תמימים. ופירש רש"י במנחות (דף פז.) שהיין שהעלה קמחים פסול, דהוי כמו בעל מום:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם וְנִסְכֵּיהֶם – אַף הַנְּסָכִים יִהְיוּ תְּמִימִים (ספרי קמט). לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ מִכָּאן, שֶׁהַיַּיִן שֶׁהֶעֱלָה קְמָחִין – פָּסוּל לִנְסָכִים (מנחות פ"ז ע"א).

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

תמימים יהיו לכם ונסכיהם. אף הנסכים יהיו תמימים, מכאן דרשו רז"ל עלו ביין קמחים פסול לנסכים, שהרי אין ראוי להקריב על גבי המזבח אלא דבר המובחר במינו, וכל שאין פסול אך הוא כחוש וכעור אין מקריבין אותו לכתחלה, שאם היה חייב קרבן עולה לא יביא שה כחוש וכעור ויאמר הרי אין בו מום, שעל זה נאמר (מלאכי א) וארור נוכל ויש בעדרו זכר, אלא צריך שיביא מן המובחר. וכן היו ישראל עושין בזמן שבהמ"ק קיים, היו מביאין אילים ממואב, וכבשים שגביהם רחבה מחברון, וגוזלות מהר המלך, ושמן מתקוע, הכל היה מובחר במינו. וכן מצינו בקרבנו של הבל (בראשית ד) והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן, ונתרצה קרבנו, ונאמר בקין שלא הביא מן המובחר (שם) ואל קין ואל מנחתו לא שעה, וכן כתיב (דברים יב) וכל מבחר נדריכם, וכתיב (במדבר יח) בהרימכם את חלבו ממנו. ואפילו עצי המערכה שהיו עורכין בקרבנות על גבי המזבח נצטוינו בהם שיהיו מובחרין שלא יהא בהן תולעת, ואין מביאים עצים מבנין שנסתר אלא חדשים לעולם. וכל העצים כשרין למערכה חוץ משל זית ושל גפן מפני ישוב ארץ ישראל. וכן נצטוינו בשמן של מנורה להביא מן המובחר, ואין כל השמנים כשרין למנורה אלא שמן זית היוצא מן הכתית בלבד. ומטעם זה אסרו רז"ל שמן שנפל בו עכבר להדליק ממנו נרות של בית הכנסת, ודעת הגאונים ז"ל שאם נמוח ויש בשמן ששים שמותר באכילה, ואם אינו נמוח זורקו והשמן הותר בששים ממנו, ואע"פ שהשמן מותר באכילה פסול למאור, שנאמר (מלאכי א) הקריבהו נא לפחתך, דבעינן דבר המובחר.