מצוה:לקבור את התלוי ביום תלייתו, וכן את כל המתים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


לקבור את התלוי ביום תלייתו, וכן את כל המתים
מצוה זו נוהגת בזמן הזה

לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה. (דברים כא, כג)

בחז"ל

בראשונים
משנה תורה: הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק טו
ספר המצוות לרמב"ם: עשה רלא    ספר החינוך: מצוה תקלז    ספר מצוות גדול: עשה קד

באחרונים
שולחן ערוך: טור יורה דעה, סימן שמג-שסב