מצוה:לעשות את החטאת לפי התורה
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
יח דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי יְהוָה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא.
יט הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכֲלֶנָּה בְּמָקוֹם קָדֹשׁ תֵּאָכֵל בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד.
כ כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ.
כא וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר וְאִם בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם.
כב כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא.
כג וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף.
(ויקרא ו, יח-כג)
הוא הציווי שנצטוינו שיהא מעשה קרבן חטאת באופן הנזכר, שתהיה החטאת אשר תהיה.
והוא אמרו יתעלה: "זאת תורת החטאת וגו'" (ויקרא ו, יח). וגם באר שם בויקרא איך היא נשחטת ומה ממנה נקטר ומה נאכל.
שנצטוינו שיעשו הכהנים קרבן החטאת על הענין הנזכר בכתוב איזה חטאת שיהיה של בהמה או עוף, שנאמר (ויקרא ו יח) זאת תורת החטאת.
כבר אמרנו למעלה (מצוה צה) כי בפרטי הקרבנות, כלומר בסדר שחיטתן באיזה מקום וענין הקרבתן והזאתן ומקום וזמן אכילתן או שרפתן בקצת מהן, אין לנו ליגע מחשבותינו אחר שרשי ענינים אלה שאין להם חקר, ואין לנו בשכל הקנוי בזה קנין. אחד מעיר חכם מקבל יהיה שיזכה לדעת קצת ראשי דברים מן הענין, ודי לנו אחרי כתבנו מה שעלה במחשבתנו מן הטעם על דרך הפשט בקרבנות דרך כלל. ובזה אני פוטר עצמי בקרבן החטאת וכל כיוצא בו מכתב בהן שרש כמנהגי בשאר, כי בכלל פרטי הקרבן הם, שהכלל הוא הקרבת הקרבן, והפרטים הם תורת הקרבתו כיצד.
והנה הרמב"ן זכרונו לברכה (בסהמ"צ שורש יב) לא יחשב תורת החטאת והאשם והעולה והשלמים מחשבון המצות מיסוד זה שאמרתי, לפי שעקר הצווי יבוא על חיוב הקרבת הקרבן, וסדר עשיתו אחר כן אינו בדין שיחשב מצוה בפני עצמה, כי על כל פנים יצטרך הכתוב ללמד אותנו מעשה כל אחד מהם אחר שחיבנו בהם, וזה לשונו, כל מעשה הקרבנות מצוה אחת ונצטוו כל זרע אהרן בעבודתם, והיא מצות עשה אחת, שנאמר (במדבר יח ז) ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהנתכם, ופרושו תעבדו בכל עבודת הכהנה כי היא עבודה ומתנה לי ומתנה לכם, שיש לכם בה שכר כאשר תקחו משלחן גבוה יתברך, עד כאן. ועם כל זה מדרך חשבון הרמב"ם זכרונו לברכה אשר (תפשנו) [נתפשט] במצות לא נטה והדבר אשר יקשה, נתלה הקשי בנו ולא בו, כי הוא באמת סבתנו בעסק זה, ומידו זכינו לו, ינוח הצדיק על משכבו.
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (רמב"ם מעשה הקרבנות פ"א ה"ט) שהחטאות באין מחמשה מינים, מכבשים ועזים ובקר, בין גדולים בין קטנים, וקטנות וגדולות שלהם נפרש ענינם בשלמים (לקמן מצוה קמא) בעזרת השם. ובאין גם כן בין מן זכר או נקבה, ומן התורים או מן בני היוגה. וכבר כתבנו למעלה (מצוה קכד) קצת דינין בחטאת העוף. ויש מן החטאות שהיו באין על הצבור כלן, ויש שהן באין על היחיד, ומהן מן הצבור ומן היחיד שהיו נשרפות כלן על מזבח החיצון, ומהן שהיו נאכלות כלן חוץ מן האמורין שבהן שהיו נשרפין על מזבח החיצון, שאין עושין בפנימי כל השנה אלא הקטרת, כמו שאמרנו למעלה (מצוה קד).
ואלו הן האמורין של שור או של עז החלב שעל הקרב ובכללו חלב שעל גבי הקבה, ושתי הכליות בחלב שעליהן עם החלב אשר על הכסלים, ויותרת הכבד הנקרא פוליגא"ר בלעז, ונוטל מן הכבד מעט מן היותרת. (ויקרא נדבה פרק יד ח) והאמורין של מין כבש, הם אלו בעצמן ומוסף עליהן מין הכבש שנוטלין עוד ממנו האליה תמימה עם חליות שבשדרה עד מקום הכליות, שנאמר (ויקרא ג ט) לעמת העצה יסירנה, כלומר מלעמת מקום הכליות, וכנו המקום ההוא כן, מפני שאמרו זכרונם לברכה (ברכות סא א) שהכליות יועצות. וכן מה שפרשו זכרונם לברכה במעשה חטאת הנאכלת בשחיטה וזריקה, ויתר כל עניניו, וכן במעשה החטאת הנשרפת גם כן, ואם יעשה בהם שום מעשה של הפסד מה דינם, ויתר פרטיה כולם בזבחים.
ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה. וכהן העובר ולא עשה החטאת כמשפט, בטל עשה זה.
כתוב בפרשה צו זאת תורת החטאת במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה׳ קדש קדשים היא. הכהן המחטא אותה יאכלנה במקום קדוש תאכל בחצר אהל מועד. כל אשר יגע בבשרה יקדש ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדוש. וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר ואם בכלי נחשת בשלה ומורק ושוטף במים. כל זכר בכהנים יאכל אותה קדש קדשים היא.
במקום אשר תשחט העולה, שנאמר בה צפון תשחט החטאת. וכן שנינו בזבחים [דף נ״ג] חטאות הציבור והיחיד אלו הן חטאות הציבור שעירי ר״ח ושל מועדות שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון ארבע מתנות על ד׳ קרנות שנ׳ ונתן על קרנות מזבח העולה כיצד עלה לכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית שירי הדם היה שופך על יסוד דרומית שנאמר ואת דמה ישפוך אל יסוד המזבח ונאכלים לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות, [בגמרא שם] כל מתנות החטאות באצבע היו שנאמר וטבל אצבעו בדם ומחטא ויורד כנגד חודה של קרן עד שיכלה כל הדם שבאצבעו וכשגומר כל הנתינה על הקרן מקנח אצבעו בשפת המזרק ואח״כ טובל פעם שנייה ליתן על קרן אחרת ששירי הדם שבאצבעו פסולין ליתן מהן על קרן אחרת ושנינו בזבחים [דף ל״ז] ב״ה אומרים אף בחטאת שנתנו במתנה אחר כפר. [מפירוש רש״י בפירוש חומש ות״כ שם פ״ה ופ״ו] המחטא אותה פירוש העובד עבודתה. המחטא אותה יאכלנה הראוי לחיטוי יצא טמא בשעת זריקת דמים שאינו חולק בבשר ואי אפשר לומר שאוסר שאר הכהנים באכילתה חוץ מן הזורק שהרי נאמר למטה כל זכר בכהנים יאכל אותה. כל אשר יגע בבשרה יקדש כל דבר אוכל אשר יגע ויבלע ממנה יקדש להיות כמוה אם פסולה היא תפסל ואם כשרה היא תאכל כחומר שבה כגון שלמים דאתמול שנתבשלו בקדירה דחטאת של היום שנותנין לאותן שלמים חומרא דחטאת לאסור לזרים לנשים לעבדים וחומרא דשלמים שאין נאכלים אלא עד הלילה. ואשר יזה מדמה על הבגד אותו הבגד מקום הדם אשר יזה עליה תכבס בתוך העזרה אשר יזה אשר יהיה ניזה כמו לא יטלה מנלם שפתרונו לא יהיה נטוי.
שנינו בזבחים [דף צ״ב] דם חטאת שניתז על הבגד ה״ז טעון כיבוס ואע״פ שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלת שנאמר במקום קדוש תאכל אחד הנאכלות ואחד הפנימיות טעונות כיבוס שנאמר זאת תורת החטאת תורה אחת לכל החטאות ומפרש בגמ׳ [שם] לכל חטאות הנשחטות שנאמר תשחט שאין דם חטאת העוף טעון כיבוס, [במתני׳ דלעיל] חטאת פסולה אין דמה טעון כיבוס בין שהיה לה שעת הכושר בין שלא היתה לה שעת הכושר איזו היא שהיתה לה שעת הכושר שלנה ושל טמאה ושיצאתה ואי זו היא שלא היתה לה שעת הכושר שנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה ושקבלו פסולין וזרקו את דמה [שם] ניתז מן הצואר על הבגד אינו טעון כיבוס מן הקרן ומן היסוד אינו טעון כיבוס נשפך על הרצפה ואספו אינו טעון כיבוס אלא הדם שנתקבל בכלי וראוי להזאה ואומר שם שאחד הבגד ואחד השק ואחד העור הרך טעונין כיבוס, [בגמרא שם דף צ״ד] אבל העור הקשה הרי הוא כעץ וגורר הדם מעליו.
תני רבנן [בדף צ״ה] וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר אין לי אלא שבישל בו עירה לתוכו רותח מניין ת״ל אשר תבושל בו מ״מ ואם בכלי נחשת בשלה ומורק ושוטף במים. תני רבנן [שם דף צ״ז] מריקה ושטיפה בצונן דברי רבי וחכמים אומרים מריקה בחמין ושטיפה בצונן ושנינו שם במשנה [דף צ״ו] מריקה כמריקת הכוס ושטיפה כשטיפת הכוס. ועוד שנינו שם [בדף צ״ג] כשם שהכיבוס במקום קדוש כך שבירת הכלי במקום קדוש ומריקה ושטיפה בכלי נחשת במקום קדוש [בדף צ״ו] ותניא חומר בכיבוס מבמריקה ושטיפה שהכיבוס ישנו בחטאות החיצונות ובחטאות הפנימיות וישנו לפני זריקה מה שאין כן במריקה ושטיפה חומר במריקה ושטיפה מבכיבוס שמריקה ושטיפה נוהגת בקדשי קדשים ובקדשים קלים פירוש מפני שהבליעה נעשית נותר ועוד אם בישל במקצת הכלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי שנאמר ואם בכלי נחשת בשלה ואפי׳ במקצת הכלי מה שאין כן בכיבוס ותניא [שם כל הסוגיא] יכול שאני מרבה אף התרומה לכל דיני מריקה ושטיפה תלמוד לומר הכהן המחטא אותה ועל זה עומד כל עניין הפרשה למעט תרומה ומפרש שם לעניין מה ממעט אותה אביי אמר לא נצרכה לכדאמר מר במים ולא ביין ולא במזוג והא אפי׳ במזוג רבא אמר לא נצרכה אלא לכדאמר מר בשל במקצת הכלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי אבל בתרומה שהוא במיתה אין טעון מריקה ושטיפה אלא במקום בישולו רבה בר עולא אמר לא נצרכא אלא לכדאמר מר מריקה בחמין ושטיפה בצונן הא אפי׳ בצונן הניחא למאן דאמר מריקה בחמין ושטיפה בצונן אלא למאן דאמר מריקה ושטיפה בצונן מאי איכא למימר שטיפה יתירתא שלא יעשו בתרומה כי אם מריקה מכאן יש ללמוד שמה שאנו עושין באיסורין הגעלה בחמין ושטיפה בצונן שאין זה מטעם גזירת הכתוב שהרי אפי׳ בתרומה שהיא במיתה אינו צריך ועוד למדנו שאין צריך בתרומה ושאר איסורין הגעלה אלא במקום הבליעה ובהלכות הגעלה [בסמל״ת ל״ת ע״ז] הארכנו בזה:
חטאת העוף כיצד היתה נעשית הנה כתוב בפרשת ויקרא בעניין חטאת העוף הבאה בדלות ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל והזה מדם החטאת אל קיר המזבח והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח חטאת היא ולא יבדיל אינו מולק אלא סימן אחד ותני בפרק קדשי קדשים [דף ס״ה] כיצד מולקין חטאת העוף חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לוושט או לקנה הגיע לוושט או לקנה חותך סימן אחד או רובו ורוב בשר עמו ובעולה שנים או רוב שנים ושנינו שם [דף ס״ג] חטאת העוף היתה נעשית על קרן דרומית מערבית מליקה בכל מקום המזבח כשרה ובלבד שיזה דמה למטה מחוט הסיקרא מיצה דמה בכל מקום המזבח כשרה שאם היזה ולא מיצה כשרה ובלבד שיתן מחוט הסיקרא ולמטה מדם הנפש.[שם]
שלשה דברים היתה קרן דרומית מערבית משמשת למטה ושלשה למעלה. מלמטה: חטאת העוף, והגשת המנחות ושירי הדם של עולות וחטאות הנאכלות, ואשמות ושלמים ששופכים עליה. והשלשה שלמעלה: ניסוך המים שמנסכים בחג, וניסוך היין של נסכים, ועולת העוף בזמן שהיא רבה ואין קרן דרומית מזרחית מכילה אותה. גרסינן בפרק לולב וערבה [דף מ״ח] תני רבנן כל העולין למזבח עולין דרך ימין ויורדין דרך שמאל, חוץ מן העולה לשלשה דברים אלו שעולין על שמאל וחוזרין על העקב: ניסוך המים והיין ועולת העוף כשהיא שם. [בפ׳ ק״ק דף ס״ד] בעולה לא הטעין אלא מיצוי ובחטאת הזאה ומיצוי אוחז בעוף ומתיז והדם הולך למזבח על קיר ומצה אל יסוד. תניא בפ׳ קדשי קדשים [דף ס״ד] קיר ששירי הדם שלו מתמצין על יסוד ואיזה זה קיר התחתון וזו היא ששנינו במס׳ קינין [דף כ״ב] חטאת העוף למטה מחוט הסיקרא ועולת העוף למעלה ואין למזבח בה אלא דמה והשאר נאכל לזכרי כהונה כשאר חטאת בהמה חטאת היא לשמה כשרה שלא לשמה פסולה. גרסינן בזבחים [דף ס״ד] אמר רב כיצד מולקין חטאת העוף אוחז שתי אגפיה בשתי אצבעותיו ושתי רגליה בשתי אצבעותיו ומותח צוארה על רוחב גודלו ומולק במתניתא תנא ציפרא מלבר אוחז ב׳ אגפיו בב׳ אצבעותיו ומותח צוארה על רוחב ב׳ אצבעותיו ומולק וזו היא מעבודות קשות שבמקדש.
בעניין חטאות הנשרפות שנינו בזבחים [דף מ״ז] פר ושעיר של יה״כ שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון הזייה על בין הבדים ועל הפרכת ועל מזבח הזהב מתנה א׳ מעכבת שירי הדם הי׳ שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון שהוא פוגע בו תחילה כשיוצא מן ההיכל וכן במתנו׳ מזבח החיצון על יסוד דרומית שהשלים בו כל המתנות הוא שופך שירי הדם ומסיים במשנה [דף מ״ז] אם לא נתן השירים לא עיכב. [שם] פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון הזייה על הפרוכת ועל מזבח הזהב מתנה אחת מהן מעכבת שירי הדם הי׳ שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון אם לא נתן לא עיכב אלו ואלו נשרפין בבית הדשן ושם בזבחי׳ [דף נ״א] דורש בג״ש שאע״פ שמוצאין שלמים אינם נשרפין אלא ע״י ניתוח.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.