סמ"ג עשה קפא
כתוב בפרשה צו זאת תורת החטאת במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה׳ קדש קדשים היא. הכהן המחטא אותה יאכלנה במקום קדוש תאכל בחצר אהל מועד. כל אשר יגע בבשרה יקדש ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדוש. וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר ואם בכלי נחשת בשלה ומורק ושוטף במים. כל זכר בכהנים יאכל אותה קדש קדשים היא.
במקום אשר תשחט העולה, שנאמר בה צפון תשחט החטאת. וכן שנינו בזבחים [דף נ״ג] חטאות הציבור והיחיד אלו הן חטאות הציבור שעירי ר״ח ושל מועדות שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון ארבע מתנות על ד׳ קרנות שנ׳ ונתן על קרנות מזבח העולה כיצד עלה לכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית שירי הדם היה שופך על יסוד דרומית שנאמר ואת דמה ישפוך אל יסוד המזבח ונאכלים לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות, [בגמרא שם] כל מתנות החטאות באצבע היו שנאמר וטבל אצבעו בדם ומחטא ויורד כנגד חודה של קרן עד שיכלה כל הדם שבאצבעו וכשגומר כל הנתינה על הקרן מקנח אצבעו בשפת המזרק ואח״כ טובל פעם שנייה ליתן על קרן אחרת ששירי הדם שבאצבעו פסולין ליתן מהן על קרן אחרת ושנינו בזבחים [דף ל״ז] ב״ה אומרים אף בחטאת שנתנו במתנה אחר כפר. [מפירוש רש״י בפירוש חומש ות״כ שם פ״ה ופ״ו] המחטא אותה פירוש העובד עבודתה. המחטא אותה יאכלנה הראוי לחיטוי יצא טמא בשעת זריקת דמים שאינו חולק בבשר ואי אפשר לומר שאוסר שאר הכהנים באכילתה חוץ מן הזורק שהרי נאמר למטה כל זכר בכהנים יאכל אותה. כל אשר יגע בבשרה יקדש כל דבר אוכל אשר יגע ויבלע ממנה יקדש להיות כמוה אם פסולה היא תפסל ואם כשרה היא תאכל כחומר שבה כגון שלמים דאתמול שנתבשלו בקדירה דחטאת של היום שנותנין לאותן שלמים חומרא דחטאת לאסור לזרים לנשים לעבדים וחומרא דשלמים שאין נאכלים אלא עד הלילה. ואשר יזה מדמה על הבגד אותו הבגד מקום הדם אשר יזה עליה תכבס בתוך העזרה אשר יזה אשר יהיה ניזה כמו לא יטלה מנלם שפתרונו לא יהיה נטוי.
שנינו בזבחים [דף צ״ב] דם חטאת שניתז על הבגד ה״ז טעון כיבוס ואע״פ שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלת שנאמר במקום קדוש תאכל אחד הנאכלות ואחד הפנימיות טעונות כיבוס שנאמר זאת תורת החטאת תורה אחת לכל החטאות ומפרש בגמ׳ [שם] לכל חטאות הנשחטות שנאמר תשחט שאין דם חטאת העוף טעון כיבוס, [במתני׳ דלעיל] חטאת פסולה אין דמה טעון כיבוס בין שהיה לה שעת הכושר בין שלא היתה לה שעת הכושר איזו היא שהיתה לה שעת הכושר שלנה ושל טמאה ושיצאתה ואי זו היא שלא היתה לה שעת הכושר שנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה ושקבלו פסולין וזרקו את דמה [שם] ניתז מן הצואר על הבגד אינו טעון כיבוס מן הקרן ומן היסוד אינו טעון כיבוס נשפך על הרצפה ואספו אינו טעון כיבוס אלא הדם שנתקבל בכלי וראוי להזאה ואומר שם שאחד הבגד ואחד השק ואחד העור הרך טעונין כיבוס, [בגמרא שם דף צ״ד] אבל העור הקשה הרי הוא כעץ וגורר הדם מעליו.
תני רבנן [בדף צ״ה] וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר אין לי אלא שבישל בו עירה לתוכו רותח מניין ת״ל אשר תבושל בו מ״מ ואם בכלי נחשת בשלה ומורק ושוטף במים. תני רבנן [שם דף צ״ז] מריקה ושטיפה בצונן דברי רבי וחכמים אומרים מריקה בחמין ושטיפה בצונן ושנינו שם במשנה [דף צ״ו] מריקה כמריקת הכוס ושטיפה כשטיפת הכוס. ועוד שנינו שם [בדף צ״ג] כשם שהכיבוס במקום קדוש כך שבירת הכלי במקום קדוש ומריקה ושטיפה בכלי נחשת במקום קדוש [בדף צ״ו] ותניא חומר בכיבוס מבמריקה ושטיפה שהכיבוס ישנו בחטאות החיצונות ובחטאות הפנימיות וישנו לפני זריקה מה שאין כן במריקה ושטיפה חומר במריקה ושטיפה מבכיבוס שמריקה ושטיפה נוהגת בקדשי קדשים ובקדשים קלים פירוש מפני שהבליעה נעשית נותר ועוד אם בישל במקצת הכלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי שנאמר ואם בכלי נחשת בשלה ואפי׳ במקצת הכלי מה שאין כן בכיבוס ותניא [שם כל הסוגיא] יכול שאני מרבה אף התרומה לכל דיני מריקה ושטיפה תלמוד לומר הכהן המחטא אותה ועל זה עומד כל עניין הפרשה למעט תרומה ומפרש שם לעניין מה ממעט אותה אביי אמר לא נצרכה לכדאמר מר במים ולא ביין ולא במזוג והא אפי׳ במזוג רבא אמר לא נצרכה אלא לכדאמר מר בשל במקצת הכלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי אבל בתרומה שהוא במיתה אין טעון מריקה ושטיפה אלא במקום בישולו רבה בר עולא אמר לא נצרכא אלא לכדאמר מר מריקה בחמין ושטיפה בצונן הא אפי׳ בצונן הניחא למאן דאמר מריקה בחמין ושטיפה בצונן אלא למאן דאמר מריקה ושטיפה בצונן מאי איכא למימר שטיפה יתירתא שלא יעשו בתרומה כי אם מריקה מכאן יש ללמוד שמה שאנו עושין באיסורין הגעלה בחמין ושטיפה בצונן שאין זה מטעם גזירת הכתוב שהרי אפי׳ בתרומה שהיא במיתה אינו צריך ועוד למדנו שאין צריך בתרומה ושאר איסורין הגעלה אלא במקום הבליעה ובהלכות הגעלה [בסמל״ת ל״ת ע״ז] הארכנו בזה:
חטאת העוף כיצד היתה נעשית הנה כתוב בפרשת ויקרא בעניין חטאת העוף הבאה בדלות ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל והזה מדם החטאת אל קיר המזבח והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח חטאת היא ולא יבדיל אינו מולק אלא סימן אחד ותני בפרק קדשי קדשים [דף ס״ה] כיצד מולקין חטאת העוף חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לוושט או לקנה הגיע לוושט או לקנה חותך סימן אחד או רובו ורוב בשר עמו ובעולה שנים או רוב שנים ושנינו שם [דף ס״ג] חטאת העוף היתה נעשית על קרן דרומית מערבית מליקה בכל מקום המזבח כשרה ובלבד שיזה דמה למטה מחוט הסיקרא מיצה דמה בכל מקום המזבח כשרה שאם היזה ולא מיצה כשרה ובלבד שיתן מחוט הסיקרא ולמטה מדם הנפש.[שם]
שלשה דברים היתה קרן דרומית מערבית משמשת למטה ושלשה למעלה. מלמטה: חטאת העוף, והגשת המנחות ושירי הדם של עולות וחטאות הנאכלות, ואשמות ושלמים ששופכים עליה. והשלשה שלמעלה: ניסוך המים שמנסכים בחג, וניסוך היין של נסכים, ועולת העוף בזמן שהיא רבה ואין קרן דרומית מזרחית מכילה אותה. גרסינן בפרק לולב וערבה [דף מ״ח] תני רבנן כל העולין למזבח עולין דרך ימין ויורדין דרך שמאל, חוץ מן העולה לשלשה דברים אלו שעולין על שמאל וחוזרין על העקב: ניסוך המים והיין ועולת העוף כשהיא שם. [בפ׳ ק״ק דף ס״ד] בעולה לא הטעין אלא מיצוי ובחטאת הזאה ומיצוי אוחז בעוף ומתיז והדם הולך למזבח על קיר ומצה אל יסוד. תניא בפ׳ קדשי קדשים [דף ס״ד] קיר ששירי הדם שלו מתמצין על יסוד ואיזה זה קיר התחתון וזו היא ששנינו במס׳ קינין [דף כ״ב] חטאת העוף למטה מחוט הסיקרא ועולת העוף למעלה ואין למזבח בה אלא דמה והשאר נאכל לזכרי כהונה כשאר חטאת בהמה חטאת היא לשמה כשרה שלא לשמה פסולה. גרסינן בזבחים [דף ס״ד] אמר רב כיצד מולקין חטאת העוף אוחז שתי אגפיה בשתי אצבעותיו ושתי רגליה בשתי אצבעותיו ומותח צוארה על רוחב גודלו ומולק במתניתא תנא ציפרא מלבר אוחז ב׳ אגפיו בב׳ אצבעותיו ומותח צוארה על רוחב ב׳ אצבעותיו ומולק וזו היא מעבודות קשות שבמקדש.
בעניין חטאות הנשרפות שנינו בזבחים [דף מ״ז] פר ושעיר של יה״כ שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון הזייה על בין הבדים ועל הפרכת ועל מזבח הזהב מתנה א׳ מעכבת שירי הדם הי׳ שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון שהוא פוגע בו תחילה כשיוצא מן ההיכל וכן במתנו׳ מזבח החיצון על יסוד דרומית שהשלים בו כל המתנות הוא שופך שירי הדם ומסיים במשנה [דף מ״ז] אם לא נתן השירים לא עיכב. [שם] פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון הזייה על הפרוכת ועל מזבח הזהב מתנה אחת מהן מעכבת שירי הדם הי׳ שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון אם לא נתן לא עיכב אלו ואלו נשרפין בבית הדשן ושם בזבחי׳ [דף נ״א] דורש בג״ש שאע״פ שמוצאין שלמים אינם נשרפין אלא ע״י ניתוח.