מצוה:לא לעשות דבר שיתחלל בו שם שמים בין בני אדם
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ וְלֹא תְחַלֵּל אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה.
(ויקרא יח, כא)
וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה.
(ויקרא יט, יב)
וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם.
(ויקרא כב, לב)
שהזהירנו מחילול השם והוא היפך קידוש השם שנצטוינו בו, שקדם ביאורו בתשיעית ממצוות עשה (מצוה ט), והוא אמרו יתברך "ולא תחללו את שם קדשי" (ויקרא כב, לב). והעוון הזה יחלק לשלושה חלקים: שניים כוללים והאחד מיוחד.
א.
ואולם החלק האחד הכולל:
- כל מי שביקשו ממנו לעבור על דבר ממצוות בשעת השמד, והיה האונס מתכוון להעביר בין מצוות קלות בין חמורות.
- או מי שיבוקש ממנו שיעבור על עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ואפילו שלא בשעת השמד.
הנה הוא חייב להתיר נפשו ויהרג ואל יעבור, כמו שבארנו בט' ממצוות עשה. ואם עבר ולא נהרג, כבר חילל את השם ועבר על לאו זה. ואם היה העובר במקום הרבים, כלומר בעשרה מישראל, כבר חילל את השם ברבים ועובר על לאו "ולא תחללו את שם קדשי" וחטאו גדול מאוד. אבל אינו לוקה, בעבור שהוא אנוס, כי אין לבית דין לקיים גדר מלקות או מיתה אלא במזיד ברצון ועדים והתראה. ולשון ספרא בנותן מזרעו למולך ונתתי את פני באיש ההוא ואמרו ההוא ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה. הנה כבר התבאר לך שעובד עבודה זרה באונס אינו חייב כרת וכל שכן מיתת בית דין, אבל עבר על חילול השם.
ב.
והחלק השני הכולל גם כן כשיעשה האדם עבירה, אין תאווה בה ולא הנאה, אבל כיוון בפעולתו המרד ופריקת עול מלכות שמים. הנה זה מחלל גם כן ולוקה. ולפיכך אמר "וחללת את שם אלהיך" (ויקרא יט, יב) כי זה מכוון להכעיס בזה העניין ואין הנאה גשמית בזה.
ג.
והחלק המיוחד הוא שיעשה אדם ידוע במעלה ובטוב מעשה פעולה אחת נראה בעיני ההמון שהוא עבירה, ואין ראוי לנכבד לעשות דמיון הפועל ההוא. אף על פי שהפועל מותר, הנה הוא חילל את השם. והוא אמרם (יומא פו.) היכי דמי חילול השם? כגון אנא דשקילנא בשרא מבי טבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר, רבי יוחנן אמר כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין.
וכבר נכפל זה הציווי ואמר "לא תחלל את שם ה'" (ויקרא יח, כא). וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפסחים וסוכה ויומא.
שנמנענו מחילול השם יתברך והוא היפך קידוש השם שנצטוינו בו כמו שכתוב במצוה שאחר זה, כמו שנאמר "ולא תחללו את שם קדשי" (ויקרא כב, לב). וכתב המעתיק בשם הרמב"ם זכרונו לברכה (בסהמ"צ ל"ת סג): והעוון הזה יחלק לשלושה חלקים – השניים על הכלל, והאחד על הפרט.
והחלק האחד הכללי: שכל מי שיבוקש ממנו לעבור על מצוה מן המצוות בשעת השמד והיה האונס מתכוון להעביר, בין מצוות קלות בין חמורות, או מי שיבוקש ממנו לעבור על עבודה זרה גילוי עריות או שפיכות דמים ואפילו שלא בשעת השמד צרה והוא חייב שימסור נפשו ויהרג ואל יעבור. ואם עבר ולא נהרג, כבר חילל את השם ברבים ועבר על אמרו "ולא תחללו את שם קדשי" וחטאו עצום מאוד. אמנם אינו לוקה בעבור שהוא אנוס, לפי שאין לבית דין יכולת שיקימו גבול מלקות או הרג, אלא במזיד, ברצון, בעדים והתראה. ולשון ספרא (קדושים ד יג) בנותן מזרעו למולך ונתתי את פני באיש ההוא. אמרו זכרונם לברכה ההוא ולא אנוס ולא שוגג ולא מטעה. וכבר התבאר לך שעובד עבודה זרה באונס אינו חייב כרת וכל שכן מיתת בית דין, ואמנם עבר על חילול השם.
והחלק השני הכללי: שיעשה האדם עבירה, אין תאווה בה ולא ערבות, אבל בפעולתו יכוון להכעיס. וזהו כמו כן מחלל שם שמים וילקה. ולפיכך אמר "ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך", שזה יראה הכעסה בזה הדבר ואין ערבות גשמי בזה.
והחלק אשר על הפרט: שיעשה איש מפורסם בגמילות חסדים ומעשים טובים מעשה אחד שיראה לרבים שהוא עבירה, וכגון המעשה ההוא אינו ראוי לכמו האיש החסיד ההוא שיעשהו. אף על פי שהוא מעשה היתר, חילל השם, והוא אמרם זכרונם לברכה (יומא פו.) היכי דמי חילול השם? כגון אנא דשקילנא בשרא מבי טבחא, ולא יהיבנא דמי לאלתר. רבי פלוני אומר כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין. וכבר נכפל לאו זה ואמר "ולא תחלל את שם אלהיך אני יי". עד כאן.
שורש מצוה זו וקצת דיניה וכל ענייניה אכתוב כמנהגי במצוות קידוש השם שבסמוך.
שלא לחלל את השם, שנאמר "לא תחללו את שם קדשי" (ויקרא כב, לב).
וגרסינן ביומא (דף פו.): עבר על מצות עשה, ועשה תשובה – אינו זז משם עד שמוחלין לו מיד, שנאמר "שובו בנים שובבים ארפא משובתיכם" (ירמיהו ג, כב). עבר אדם על מצות לא תעשה, ועשה תשובה – תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר, שנאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם" (ויקרא טז, ל). עבר אדם על כריתות בית דין – תשובה ויום הכיפורים תולין ויסורין ממרקין, שנאמר "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם" (תהלים פט, לג). אבל כל מי שיש בידו חילול השם – תשובה ויום הכיפורים ויסורין תולין ומיתה ממרקת, ועל זה נאמר "ונגלה באזני וגו' אם יכופר העוון הזה עד תמותון" (ישעיהו כב, יד).
ומפרש התם (דף פו.) היכי דמי חילול השם? אמר רב: כגון תלמיד חכם דשקיל בשרא מבי מטבחיא ולא יהיב דמי לאלתר ומעמידה במקום שאין דרך הטבח לשאול הקפותיו. רב נחמן בר יצחק אמר: כגון דאמרי אינשי שרא ליה מריה לפלניא. רבינא בר אבדימי אמר: כגון תלמיד חכם שחבריו בושים מחמת שמועתו. מהלכה זו אתה למד שחילול השם קרוי תלמיד חכם שאינו נזהר במעשיו וגורם שאומרים עליו דופי.
ואני דרשתי לגלויות ישראל כי המשקרים לעכו"ם וגונבים להם – הם בכלל מחללי השם, שגורמים שיאמרו העכו"ם אין תורה לישראל. ואומר "שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית" (צפניה ג, יג). ותנן באבות (פרק "בן זומא"): כל המחלל שם שמים בסתר, נפרעים ממנו בגלוי. אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם. (קידושין מ. עי"ש בתוספות ורש"י) ואין מקיפין בחילול השם. ובקידושין (שם) אומר שאם היו עוונותיו וזכיותיו מחצה על מחצה, וחילול השם בכלל העבירות – מכרעת.