מצוה:לא ללקט שיבולים הנופלות בשדה בשעת קציר
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט.
(ויקרא יט, ט)
הזהיר שלא ללקט השיבולים הנופלות בשדה בשעת קצירה, אבל יעזוב אותם לעניים, והוא אמרו "ולקט קצירך לא תלקט" (ויקרא יט, ט). וזה גם כן ניתק לעשה במו שבארנו בפאה.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת פאה.
שלא לקחת שיבולים הנופלות בשעת הקציר, אבל נעזוב אותם לעניים, שנאמר "ולקט קצירך לא תלקט" (ויקרא יט, ט). וזה גם כן ניתק לעשה כמו שבארנו בפאה (מצוה ריז).
וכל ענין מצוה זו גם כן תמצא לקמן במצוה עשה של לקט (מצוה רכא).
כתוב בפרשת קדושים ובפרשת אמור "ולקט קצירך לא תלקט". ולקט אינו נוהג באילן דמארצכם דכתיב בפאה [בסימן דלעיל הביאו מת"כ] מרבינן אילן ובלקט אין כתוב אלא "קצירך" ואין נקרא קציר אלא תבואה שדרכה ליקצר.
ושנינו בפאה [פ"ד] איזהו לקט? זהו הנושר בשעת קצירה, פירו' ולא בשעת קיטוף. אם הולך בתוך שדהו וקוטף מלילות ונושר מידו, אין זה לקט. כדתניא בת"כ בפרשת קדושים [פרק כ'] ולקט קצירך ולא לקט קיטוף ולקט קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר מכאן אמרו היה קוצר וקצר מלא ידו דברים הראוי' ליקצר תלש מלא קומצו דברים הראוים ליתלש הכהו הקוץ ונפל מידו על הארץ הר"ז של בעל הבית. הנופל מתוך היד בשעה שיקבץ השבלי' ויקצור או מתוך המגל לעניים לאחר היד ואחר המגל לבעל הבית, והטעם שכל נשירה שהיא דרך אונס אינו לקט שלקט דרך קציר אמרה תורה. [שם]
תניא לא תלקט לעני לא תסייע לעני לא תלקט לעני להזהיר עני על שלו, ושנינו בפ"ז המניח כלכלה תחת הגפן לקבל הפרט הנושר הר"ז גוזל את העניים ועל זה נאמר לא תשיג גבול עולם. ולמדנו כמו כן שהמניח כלכלה תחת הקציר לקבל הלקט הר"ז גוזל לעניים עוד במסכת פאה פר' ה' המוכר את שדהו מוכר מותר אם הוא עני ולוקח אסור' ולא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו, [שם] מי שאינו מניח את העניים ללקט או שהוא מניח את אחד ואת אחד לא או שמסייע את אחד מהן הר"ז גוזל את העניים ועל זה נאמר לא תשיג גבול עולם.