מצוה:לא להקשיח את הלב ולמנוע צדקה מאביון
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן.
(דברים טו, ז)
הזהירנו שלא למנוע צדקה והרחבה מאחינו, מהאביונים אשר נדע עניים ויכולתנו להחזיק להם, והוא אמרו "לא תאמץ את לבבך" (דברים טו, ז). וזה אזהרה מלקנות מידת הכילות ואכזריות.
שלא נמנע החסד והצדקה מאחינו בני ישראל וכל שכן מן הקרובים, בדעתינו חולשת עניינם ויש בנו יכולת לסעדם. ועל זה נאמר "לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון" (דברים טו, ז), כלומר אל תשליט עליך מדת הכילות והנבלה, אבל הכן לבבך על כל פנים במידת הנדיבות והחמלה. ואל תחשוב שיהיה לך בדבר חסרון ממונך, כי בגלל הדבר ההוא יברכך השם, ויפה לך ברכתו רגע קטן מכמה אוצרות של זהב וכסף.
משרשי מצות הצדקה כתבתי בפרשת משפטים (מצוה סו). וקצת דיניה ועניינה כמנהגי.
שלא יעלים עיניו מן הצדקה. וכל המעלים עיניו מן הצדקה עובר בלא תעשה, שנאמר "ולא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון".
ותניא בספרי [פרשה ראה] יש לך אדם שמצטער אם יתן אם לא יתן. פירוש על אימוץ הלב, מוזהר אדם כשלבו נוטה לרחם שלא יסוב את לבבו ולא יאמץ להסב הרחמנות מלבו. ויש לך אדם שפושט ידו וחוזר וקופצה, על זה נאמר "לא תקפוץ". והנותן צדקה בעין רעה עובר משום "אל ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך".
וענין הצדקה מפורשת בסמ"ע [מ"ע קס"ב].