מצוה:לא להישמע למתנבא בשם עבודה זרה
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם.
(דברים יג, ד)
שהזהירנו משמוע למתנבא בשם עבודה זרה, רוצה לומר שאנחנו לא נחקרהו ולא נשאלהו ונאמר לו מה האות שלך ומה מופתך על זה המאמר כמו שנעשה למתנבא בשם ה', אבל כשנשמעהו מתנבא בשמה נזהירהו מזה במה שראוי בכל פושע ואשם, אם הוא מחזיק בדבריו נקיים בו העונש שנתחייב מדין התורה ולא נביט לאותו המופת שיתן ולא נשמע ממנו טענה. והאזהרה מזה הוא אמרו לא תשמע אל דברי הנביא ההוא.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בי"א מסנהדרין.
השגת הרמב"ן
כתב הרב: 'והמצווה עשרים ושמונה שנמנענו משמוע נבואת מתנבא בשם ע"ז, כלומר שלא נחקרהו ולא נשאלהו ולא נאמר לו מה אותך ומופתך על זה כמו שאנו עושין למתנבא בשם ה', ומניעתנו מזה אמרו: (ראה יג) לא תשמע אל דברי הנביא ההוא'.
ואני אומר, כי השמיעה במלת אל עם דברי לעולם היא קבלת הדברים ועשייתן, ואם הייתה המניעה משמוע אותו היה אומר לא תשמע דברי הנביא ההוא, והמניעה הזו עוד אחרי בא האות והמופת היא כטעם שאמר כי מנסה ה' אלוהיכם אתכם, א"כ איננה אלא מניעה מעשות כדבריו ומשמוע בקול האות והמופת שעשה, והנה היא אזהרה בע"ז עם כמה אזהרות שבאו בתורה בעניינה, כמו שאמרו בארבעים ושנים מקומות הזהירה תורה על ע"ז, וכן תרגם אונקלוס: לא תקבל לפתגמי נביאה ההוא.
ואם כן למה ימנה הלאו הזה.
ואולי נאמר שימנה לפי שבפרשה זו כפי הקבלה נכלל עוד מתנבא בשם האל יתעלה לעקור דבר מן התורה בין עשה בין לא תעשה, כמו שנתבאר בסנהדרין, ונמנענו מעשות כדבריו אע"פ שנותן לנו אות או מופת.
אבל הנאמר במסית לא תאבה לו ולא תשמע אליו, נדרש בספרי: לפי שנאמר עזוב תעזוב עמו יכול אתה עוזב לזה ת"ל ולא תשמע אליו, כמו שכתבו הרב במצות יח, והמדרש הזה להם מפי אמרו יתברך ולא תשמע אליו שלא אמר ולא תשמע אל דבריו, אבל בגמרא (שם סא) אמרו: לא תאבה לו ולא תשמע אליו הא אם אבה ושמע חייב, שהוא אצלם הקבלה לדברי המסית ואומר אלך ואעבוד ע"ז שאמרת, והוא מתחייב מיתה בהודאתו, וכן תרגם אונקלוס: ולא תקבל מיניה, והמדרש שבגמרא נתפוס, ולא נמנה אלו השנים שהם מלאוי ע"ז.
ובעל ההלכות לא כתבן.
קישורים
שלא נשמע ממתנבא בשם עבודה זרה
שלא נשמע נבואת המתנבא בשם עבודה זרה, כלומר, שלא נשאלהו ונחקרהו על אות או מופת שיתן על נבואתו כמו שאנו עושים במתנבא בשם השם, אבל נמנעהו מן הדבר, כמו שראוי בכל פושע ואשם, ואם יחזיק ברעתו נקים בו הענש הידוע שחיבתו התורה, והוא להמיתו בחנק, ועל זה נאמר (דברים יג ד) לא תשמע אל דברי הנביא ההוא.
משרשי המצוה. לפי שהטעות נמצא אצל בני אדם תמיד, ושכלם איננו בריא לבוא עד תכלית האמת בדברים, ותחוש התורה כי אולי מתוך הטענות המכזיבות ואריכות הדבור והוכוח עם הזר דובר שקרים המתנבא בשם עבודה זרה יתפתה האדם לדבריו ואף כי לא יתפתה אליו, אולי יפקפק בלבבו אפילו שעה אחת להיות שום סרך בכזביו, ואף על פי שידענו שאין תקומה לדבריו רק לשעה, כי האמת יורה דרכו ויעיד על דברי הנביא ההוא כי שקר בפיו, אף על פי כן חסה התורה עלינו לבל נאבד אפילו שעה אחת מכל ימינו בפקפוק המחשבה הרעה ההיא.
ודיני המצוה בפרק אחד עשר מסנהדרין.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, והעובר על זה ושמע אל הנביא המתנבא בשם עבודה זרה, כגון, שהאריך עמו בדברים או ששאל ממנו אות או מופת עבר על לאו זה, אבל אין לוקין עליו, לפי שאין בו מעשה.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.