מצוה:לא להיכנס שתוי יין למקדש וכן שלא יורה שתוי
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
ח וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר.
ט יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם.
י וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר.
יא וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיהֶם בְּיַד מֹשֶׁה.
(ויקרא י, ח-יא)
שהזהירנו מהיכנס למקדש או להורות באחד מדיני התורה בהיותנו שיכורים, והוא אמרו יתעלה "יין ושכר אל תשת וגו'" (ויקרא י, ט) וסמיך ליה "להורות את בני ישראל וגו'" (שם, יא).
ולשון התלמוד: שתה רביעית יין – אל יורה. ויש חילוק בעונש לאו זה, כי שתוי יין אי אפשר להיכנס מבין האולם ולמזבח עם כל ההיכל ואם עבר ונכנס [חייב מלקות. ואם עבד והוא שתוי יין] חייב מיתה בידי שמים. ואם שתה מן המשקים המשכרין זולת יין ועבד חייב מלקות לבד ולא מיתה. וכל מי שיורה והוא שתוי יין, בין כהן בין ישראל, עובר על לאו בין שהיה שתוי יין או שאר משקין.
ולשון ספרא: "יין אל תשת" - אין לי אלא יין, שאר משקין המשכרין מנין? תלמוד לומר "ושכר". אם כן למה נאמר יין? על היין במיתה, על שאר משקין במלקות. ושם נאמר: מנין שאינו חייב אלא בשעת עבודה? תלמוד לומר "אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד ולא תמותו". ושם אמרו: יכול יהו ישראל חייבין מיתה על ההוראה? תלמוד לומר "אתה ובניך אתך ולא תמותו", אבל ישראל אינם במיתה.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בשני מזבחים.
שלא להיכנס שתוי במקדש וכן שלא להורות. כלומר שלא נדון בדבר מדיני התורה בעוד שיהא האדם שיכור, שנאמר "יין ושכר אל תשת וגו' בבואכם אל אהל מועד" (ויקרא י, ט). ולשון התלמוד (עירובין סד.) שתה רביעית אל יורה. ולשון ספרא (שמיני פרשה א מ"ב) "יין אל תשת" אין לי אלא יין, מנין לרבות שאר המשכרים? תלמוד לומר "ושכר". אם כן למה נאמר יין? על היין במיתה, ועל שאר המשכרין בלאו. ושם נאמר מנין שאין חייב אלא בשעת העבודה? תלמוד לומר "אתה ובניר ולא תמותו" אתה ובניך במיתה ואין ישראל חייבין מיתה על ההוראה.
שורש המצוה ידוע, שאין ראוי להתעסק בדברים היקרים בתכלית היקר כמו עניני המקדש ודברי התורה רק בעת שיהיה האדם מיושב בדעתו ומכוון בכל מעשיו, אין להאריך בדברים פשוטים.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה שכל כהן הכשר לעבודה, אם שתה יין הרי זה אסור לו להיכנס מן המזבח ולפנים, ואם נכנס ועבד עבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמים (סנהדרין כב:) שנאמר "ולא תמותו". וכן אסור לכל אדם, בין כהן בין ישראל, ליכנס למקדש כולו מתחילת עזרת ישראל ולפנים כשהוא שתוי יין או שכר או פרוע ראש דרך ניוול, כלומר ששערות ראשו גדולים ביותר או קרוע בגדים. ואף על פי שאינו באזהרה, איסור יש בדבר, והאיסור אינו אלא מפני כבוד הבית. ולפיכך ישראל מותר ליכנס שם בשערות ראשו מגודלות יותר משלושים יום, שאין זה ניוול אצל בני אדם. ואף על פי שהכהנים הוזהרו בזה לגודל קדשתן וקרבתן בבית הקדוש שראוי שלא יהא בהם דבר יתר כלל, רק שיהו כולם יפים ומום אין בם אין שאר כל אדם בגדר שלהם רק שלא יכנסו שם בשערות גדולים ביותר, כמו שאמרנו.
ושיעור היין (כריתות יג:) שישתה האדם ויהא אסור לכנס למקדש או להורות הוא רביעית לוג שהוא ביצה ומחצה ושישתה אותו חי ובבת אחת, ובתנאי שעברו על היין ארבעים יום משנעשה. חסר אחר מאלו פטור אבל אסור, ואינו מחלל עבודה בכך. שתה יותר מרביעית מן היין אף על פי שהיה מזוג ואף על פי שהפסיק ושתה מעט מעט חייב מיתה ופוסל העבודה. היה שכור משאר המשכרים אסור להיכנס למקדש. ואם נכנס ועבד והוא שכור משאר המשכרים, אפילו מן החלב או מן הדבלה הרי זה לוקה ועבודתו כשרה, שאין חייבין מיתה אלא על היין בשעת העבודה, ואין מתחללת אלא בשכור מן היין.
וכשם שאסור לכהן לבוא למקדש מפני השכרות, כך אסור לכל אדם בין כהן בין ישראל להורות כשהוא שתוי אפילו שתה דבש תמרים או חלב ונתבלבלה דעתו אל יורה, שנאמר בפרשה יין ושכר אל תשת, ולהורות את בני ישראל ואם הורה בדבר שהוא מפרש בתורה עד (שיודו) [שיודעוהו] בו הצדוקין מתר. כגון שהורה שהשרץ טמא והדם אסור וכיוצא, בהן. ומתר לשכור לקרות בתורה. ואפילו הלכות ומדרשות. והוא שלא יורה. ואם היה חכם קבוע להוראה, לא ילמד שלימודו הוראה היא. שתה כדי רביעית בלבד והיה בה מים כל שהוא, או ישן מעט או [אם] הלך כדי מיל, כבר עבד היין ומתר לעבוד. אבל אם שתה יותר מרביעית, אפילו מזוג, אם ישן שינה מעט או הלך בדרך מוסיפין בשכרותו, אלא ישהה לפי השכרות עד שלא ישאר משכרותו שום דבר בעולם. אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימי שבתן (תענית טו:) ואפילו שאר בתי אבות של משמר שאין עבודתן אותו היום אסורין, שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב של אותו יום ויצטרכו לאחרים מאנשי משמרן לסייען. ואנשי משמר של אותו יום אסורין לשתות בין ביום בין בלילה, שמא ישתה בלילה וישכים לעבודתו ועדין לא סר יינו מעליו.
כהן שיודע מאיזה בית אב הוא ויודע שבתי אבותיו קבועים הם בעבודת היום, אסור לו לשתות כל אותו היום. היה יודע מאיזה משמר הוא ואינו מכיר בית אב שלו, אסור לשתות כל אותה שבת שמשמרתו עובדין בה. לא היה מכיר משמרתו ולא בית אבותיו, הדין נותן שאסור לשתות יין לעולם, אבל תקנתו קלקלתו והרי הוא מותר לשתות תמיד, לפי שאינו יכול לעבוד עד שיקבע בבית אב שלו ובמשמרתו.
ונוהג אסור ביאת מקדש בשכרות בזמן הבית בזכרים ונקבות, ומניעת ההוריה בכל מקום ובכל זמן בזכרים, וכן באשה חכמה הראויה להורות. וכל מי שהוא חכם גדול שבני אדם סומכין על הוראתו, אסור לו לשנות לתלמידיו והוא שתוי, שהלימוד שלו כמו הוראה הוא, כמו שאמרנו.
ועובר עליה ונכנס שתוי יין מבין האולם ולמזבח ולפנים חייב מלקות. ואם עבד עבודה חייב מיתה בידי שמים. ואם שתה משאר המשכרין ועבד חייב מלקות לבד, לא מיתה. וכן כל מי שהורה והוא שתוי, בין כהן בין ישראל עבר על לאו, בין שתוי מן היין או שתוי משאר המשכרין. והרמב"ן זכרונו לברכה כתב (בסהמ"צ ל"ת עג) כי מעלה היא מדבריהם שלא להיכנס למקדש שתוי יין. ואין מן התורה אלא שלא יעבד שתוי.
שלא יכנס במקדש ולא יורה בתורה שתוי יין, "יין ושכר אל תשת" וגו' "ולהורות את בני ישראל".
ותניא בת"כ [שמיני פרש' ד'] ומביאה ביומא [דף י"ג] "יין ושכר אל תשת", יכול אפי' כל שהו יכול מגתו ת"ל שכר לא אמרתי אלא הראוי לשכר. וכמה כדי לשכר? רביעית יין בן ארבעים יום. רבי יהודה אומר "יין אל תשת" אין לי אלא יין, מניין לרבות כל המשכרין? ת"ל "ושכר". אם כן למה נאמר יין? לומר לך על היין במיתה ועל שאר המשכרים באזהרה. רבי אלעזר אומר יין ושכר אל תשת אל תשתהו כדרך שכרותו הא אם הפסיק בו או נתן לתוכו מים כל שהו פטור וביומא [דף ד'] ובנזיר [דף ע"ו] ובכמה מקומות אומר אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב ומעמידה כרבי יהודה ופוסק רב ביומא [דף י"ג] כרבי אלעזר ודווקא ברביעית אבל ביתר מרביעית אפי' נתן מים חייב.
[בת"כ דלעיל] אתה ובניך אתה מה אתה כשר אף בניך הכשרים, יצאו חללים ובעלי מומין. אין לי אלא בביאה, מניין אף ביציאה? ת"ל אתה ובניך פי' אפי' אחד מהן יוצא. מניין לעשות המזבח כאהל מועד? ת"ל אתך ובניך פי' בדבר שאתה ובניך חלוקין משאר ישראל. רבי אומר נאמר כאן בבאכם אל אהל מועד ונאמר בקדוש ידים ורגלים בבואם אל אהל מועד מה להלן עשה גישת מזבח כביאת אהל מועד ועשה בו יציאה כביאה אף כאן כן, "ולהבדיל" כדי שיבדיל בין עבודה קדושה למחוללת, הא למדת שאם עבד, פסל. "ולהורות" לימד ששיכור אסור להורות. יכול יהא חייב מיתה? ת"ל אתה ובניך אתך ולא תמותו כהנים בעבודתם במיתה ואין חכמים בהוראתן במיתה.
עוד תניא שם [בת"כ דלעיל] חוקת עולם לרבות יציקות ובלילות תנופות והגשות והקמיצות וההקטרות והמליקות והקבלות וההזאות. אמרי' בעירובין [דף ס"ד] שתה כדי רביעית בלבד ואף לא היה בו מים כל שהו אם ישן מעט או הלך כדי מיל מפיג את היין אבל שתה יתר מרביעית כל שכן שדרך הרגל טורחתו ושינה משכרתו אבל רוכב לא.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.