מצוה:לא להונות (לצער) את הגר בדברים
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. (שמות כב, כ)
וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. (ויקרא יט, לג)
הזהירנו מהונות הגר בדברים. והוא אמרו וגר לא תונה.
ולשון מכילתא לא תונה בדברים. ונכפלה האזהרה ואמר לא תונה אותו. ובספרא שלא תאמר לו אמש היית עובד ע"ז ועכשיו נכנסת תחת כנפי השכינה.
הערות
קישורים
שלא להונות הגר בדברים
שנמנענו מלהונות הגר אפילו בדברים, והוא אחד מן האמות שנתגיר ונכנס בדתנו, שאסור לו לבזותו אפילו בדברים, שנאמר (שמות כא ב) וגר לא תונה. ואף על פי שאנו מוזהרים בזה בישראל וזה כיון שנכנס בדתינו הרי הוא כישראל, הוסיף הכתוב לנו אזהרה בו, וגם נכפלה האזהרה עליו דכתיב (ויקרא יט לג) "לא תונו" פעם אחרת, לפי שענין ההונאה אליו קרובה יותר מבישראל, כי הישראל יש לו גואלים שתובעים עלבונו. ועוד טעם אחר בו, שיש בו חשש שלא יחזור לסורו מכעס הבזיונות. ואמרו בספרא (קדושים פרק ח מ"ב) שלא תאמר לו אמש היית עובד עבודה זרה ועכשיו נכנסת תחת כנפי השכינה.
משרשי המצוה, מלבד מה שכתבנו, כדי לכף את יצרנו לעולם לבל נעשה כל אשר נמצא בכחינו לעשות לרעה, על כן הזהירתנו בזה האיש שהוא בינינו בלי עוזר וסומך ויש כח ביד כל אחד ואחד ממנו עם אוהביו עליו לבל נעביר עליו את הדרך כלל אפילו בדברים כאלו הוא כאחד ממנו, ומתוך גדרים כאלו נקנה נפש יקרה ומסלסלת ומעטרת המדות הראויה לקבלת הטוב, וישלם בנו חפץ השם יתברך שחפץ להטיב.
דיני המצוה, כגון רב האזהרות שהזהירונו זכרונם לברכה עליו, והודיעונו להזהירנו עוד בדבר שבעשרים ואחד [1] מקומות הזהירה התורה עליו [2] וכתבו גם כן לחזוק המצוה שבאותו לשון שנצטוינו באהבת המקום, נצטוינו באהבת הגר, שבאהבת המקום כתיב ואהבת את יי, ובגר כתיב ואהבתם את הגר. והרבה דברים כאלו במדרשים ובקצת מקומות בגמרא. [3]
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ובנקבות. והעובר עליה ובזהו, עבר על לאו, ואין לוקין עליו לפי שאין בו מעשה.
מצוות קעב, קעג:
בפרשת משפטים כתוב וגר לא תונה ולא תלחצנו. ובפרשת קדושים כתוב וכי יגור אתכם גר בארצכם לא תונו אותו כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם. מפרש בפר' עד כמה? [בבכורות דף ל'] בזמן שקיבל עליו כל התורה כולה, כאחד מכם, לא תונו אותו. ויש ספרים הרבה שאינו כלל שם בפר' עד כמה אלא כך הוא שם גר שבא לקבל עליו ד"ת חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו.
האונה את הגר אף בדברים עובר בשני לאוין, משום לא תונו איש את עמיתו ומשום וגר לא תונה. והאונה אותו בממון עובר משום אל תונו איש את אחיו, ומשום לא תונו. ומה שאומ' בפר' הזהב [דף נ"ט] שעובר בשלשה לאוין, כולל כל הלאוין יחד וכן אם לחצו בממון. תניא בפ' הזהב [שם] שעובר משום לא תלחצנו, וגר לא תלחץ, ולא תהיה לו כנושה. וילך עם הגר לפנים משורת הדין ולא יעמיד עצמו על ד"ת.