מצוה:לא לדרוש אל המתים ולחפש את קרבתם
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
י לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף.
יא וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים.
(דברים יח, י-יא)
הזהירנו משאול אל המתים, כמו שיחשבו אותם שהם מתים באמת ואף על פי כן שהם אוכלים ומרגישים. ויחשבו שמי שיעשה כך וילבש כך, יבוא אליו המת בשינה ויאמר לו מה שישאל. והוא אמרו יתעלה "לא ימצא בך וגו' ודורש אל המתים" (דברים י"ח, י'-י"א).
ובגמרא סנהדרין (דף סה:) דורש אל המתים זה המרעיב עצמו ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה. וכל העובר על לאו זה חייב מלקות.
שלא לדרוש אל המתים. ועניין דרישה זו הוא שיש בני אדם מרעיבים עצמם והולכים ולנים בבית הקברות כדי שיבוא להם המת בחלום ויודיעם מה שישאלו עליו. ויש אחרים שלובשין בגדים ידועים ואומרים דברים ומקטרים קטורת ידועה וישנים לבדם, כדי שיבוא המת שהם רוצים בו ויספר להם בחלום. ועל כל מלאכות אלו וכיוצא בם נאמר "לא ימצא בך וגו' ודורש אל המתים" (דברים י"ח, י'-י"א).
משרשי המצוה מה שכתבתי באיסור כישוף בסדר זה (מצוה תקיא) ובסדר משפטים (מצוה סב).
ודיני המצוה בסנהדרין (פרק שביעי).
ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליו ועשה שום מעשה כדי שיבוא המת ויודיעהו שום דבר, חייב מלקות.
שלא לדרוש אל המתים, שנאמר "לא ימצא בך וגו' ודורש אל המתים" (דברים י"ח, י'-י"א). וזה (סנהדרין סה:) המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שיבוא אליו המת בחלום ויודיעו דבר שהוא צריך לישאל.
ונראה לי שבעל אוב נמי עובר משום לאו זה, שדורש אל המתים.