מצוה:לא לאכול כרמל מתבואה חדשה לפני הקרבת העומר
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם.
(ויקרא כג, יד)
הזהירנו מאכול כרמל מן החדש קודם כלות שישה עשר בניסן, והוא אמרו יתעלה "וכרמל לא תאכלו" (ויקרא כג, יד). וכבר קדם לנו אמרם (כריתות ה.) אכל לחם וקלי וכרמל – חייב על כל אחת ואחת.
וכבר התבארו משפטי החדש בפרק ו' ממנחות ובמקומות משביעית ומעשרות וחלה.
שלא נאכל כרמל חדש קודם הזמן הנזכר, שנאמר (ויקרא כג, יד): "וכרמל לא תאכלו". והכרמל נקרא תבואה קלויה בשבלים גראני"ש בלעז, וחייבין על הכרמל גם כן בכזית.
ואמרו זכרונם לברכה (כריתות ה, א) אכל מן החדש לחם וקלי וכרמל חייב על כל אחת ואחת.
ואמרו גם כן, קלי לא היה צריך לאומרו ,אבל הזכירו הכתוב לחלק שמתחייב על קלי בפני עצמו, ועל כרמל ולחם. ואמרו בגמרא על צד הדחיה, אולי יתחייב על קלי בפני עצמו אחר שהוא מיותר ויהיה חייב על לחם וכרמל מלקות אחת, והיתה התשובה למאי הילכתא כתביה רחמנא לקלי באמצע, לומר לחם כי קלי, וכרמל כי קלי, ויהיה חייב על כל אחד ואחד.
כל ענינה כשתי המצוות הקודמות, חברותיה.מצוות קמב–קמד: לחם קלי וכרמל
הנה סדרנו לאוין של איסורי מאכלות ממיני נפש חיה, וספרנו בבשר בחלב שני לאוין: אחד שלא לבשלו (קמ) והשני שלא לאוכלו (קמא). ואף על פי שדורשין לא תבשל שלישי לאיסור הנאה, בכל התורה נחשבין איסור אכילה והנאה בלאו אחד ובעניין זה יסדם רבינו משה. [בספ' מניין המצות סימן קפ"ו וקפ"ז] ויש איסורים אחרים של תורה בזרע הארץ והם: החדש, וכלאי הכרם, והערלה, והטבל.
והחדש נבאר תחילה בע"ה.
החטים הכוסמין והשעורין ושיבולת שועל והשיפון (מנחות ע.) מאלה חמישה המינין בלבד, הזהירה תורה שלא לאכול מהחדש שלהם קודם שיקרב העומר בשישה עשר בניסן, שנאמר בפרשת אמור: "ולחם וקלי וכרמל לא תאכל עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלהיכם" (ויקרא כג, יד). והאוכל כזית קלי, כזית כרמל, כזית לחם – לוקה שלוש מלקיות.
תניא בתורת כהנים (אמור פרשה י"א): אילו נאמר "קלי וכרמל לא תאכלו" הייתי אומר אף הקטניות בכלל. תלמוד לומר "לחם". מה לחם מיוחד של חמשת מינין, אף כאן של חמשת מינין. איסור חדש נוהג בכל מקום וכל זמן, בין בארץ ישראל בין בחוץ לארץ. ו"מושב" הכתוב בחדש, רוצה לומר כל מקום שאתם יושבים, וכן סובר רבינא בפרק רבי ישמעאל [דף ס"ה]. ונוהג בין בפני הבית בין שלא בפני הבית, אלא בזמן שבית המקדש קיים משיקרב העומר הותר החדש בירושלם. והמקומות הרחוקין מותרין אחר חצות, שאין בית דין מתעצלין בו עד אחר חצות כדאיתא בפרק רבי ישמעאל. [שם] משחרב בית המקדש דרש רבי יוחנן בן זכאי [שם] שיום הנף כולו אסור, שנאמר "עד עצם היום הזה" עד עצומו של יום, וסובר "עד" ועד בכלל. ומקרא זה מדבר אחר החורבן, שבזמן שבית המקדש קיים אמרה תורה "עד הביאכם את קרבן" וגו'. הא למדת שיום הנף העומר, שהוא יום ששה עשר בניסן, אסור מהתורה בזמן הזה. לפיכך במקומות שעושין שני ימים טובים, אסור בכל יום שבעה עשר בניסן עד לערב מדברי סופרים, כדאמר רבינא בפרק רבי ישמעאל. [שם]
[שם דף ע'] כל תבואה שהשרישה קודם הקרבת העומר, אע"פ שלא נגמרה אלא אחר שקרב העומר, מותרת באכילה. ותבואה שהשרישה אחר שיקרב העומר, הרי זה אסור עד שיקרב העומר של שנה הבאה. ודין זה בכל מקום ובכל זמן מהתורה. השיב רבינו יצחק ברבי שמואל בתשובה אחת כי החדש הזרוע בחו"ל אסור, אבל מספק אין לנו לאסור כי רוב תבואות שלנו נזרעות ונשרשות קודם העומר בין חרפי בין אפלי. ובלומבר"דיאה רובן זורעין שבולת שועל אחר הפסח, ואעפ"כ מותר. מאחר שאין דלתות מדינות נעולות ויכול לבוא שם מצרפת שרובן זורעין קודם הפסח, מותר.