מפרשי רש"י על שמות לח כב
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק ל"ח • פסוק כ"ב |
• ח • יח • כא • כב • כד • כו • כח •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וּבְצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֑ה עָשָׂ֕ה אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃
רש"י
"ובצלאל בן אורי וגו' עשה את כל אשר צוה ה' את משה" - אשר צוה אותו משה אין כתיב כאן אלא כל אשר צוה ה' את משה אפי' דברים שלא אמר לו רבו הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני כי משה צוה לבצלאל לעשות תחלה כלים ואח"כ משכן אמר לו בצלאל מנהג עולם לעשות תחלה בית ואח"כ משים כלים בתוכו אמר לו כך שמעתי מפי הקב"ה א"ל משה בצל אל היית כי בוודאי כך צוה לי הקב"ה וכן עשה המשכן תחלה ואח"כ עשה כלים.
- (לא לענין ציווי להתנדב קאמר דהא אדרבה להיפך צוה הקב"ה בפרשת תרומה מתחלה הכלים שלחן מנורה יריעות ואח"כ ציווי הקרשים וציווי מרע"ה ריש ויקהל תחלה המשכן ואהלו ואח"כ הכלים אלא מיירי לענין ציווי לפועל איך יפעול כסדר ותמצא בפרשת כי תשא ראה קראתי בשם בצלאל וגו' הוזכר מתחלה את אוהל מועד ואח"כ הכלים אבל לענין להתנדב להכין מה שיהיו צריכין מה לי מה שמתנדב תחלה ועיין בתוספות פרק הרואה (ברכות נט) וא"ת מנלן שמרע"ה צוה לבצלאל הפך הענין וי"ל דכתיב בפ' ויקהל ויקרא משה אל בצלאל ואל אהליאב וגו' וקצר מה שדיבר עמהם והאי קרא מדכתיב כל אשר צוה ה' את משה חזינן דהיה מצוה להם בהיפוך ודוק היטב).
רש"י מנוקד ומעוצב
וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי וְגוֹמֵר עָשָׂה אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה – 'אֲשֶׁר צִוָּה [אוֹתוֹ מֹשֶׁה]' אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה: אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ רַבּוֹ, הִסְכִּימָה דַּעְתּוֹ לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה בְּסִינַי. כִּי מֹשֶׁה צִוָּה לִבְצַלְאֵל לַעֲשׂוֹת תְּחִלָּה כֵּלִים, וְאַחַר כָּךְ מִשְׁכָּן. אָמַר לוֹ בְּצַלְאֵל: מִנְהַג הָעוֹלָם לַעֲשׂוֹת תְּחִלָּה בַּיִת, וְאַחַר כָּךְ מֵשִׂים כֵּלִים בְּתוֹכוֹ. אָמַר לוֹ: כָּךְ שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא! אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: בְּצֵל אֵל הָיִיתָ? כִּי בְּוַדַּאי כָּךְ צִוָּה לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְכֵן עָשָׂה הַמִּשְׁכָּן תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ עָשָׂה כֵּלִים.
מפרשי רש"י
[ה] אפילו דברים שלא אמר לו רבו וכו'. ואם תאמר, ומשה למה לא ציווה לעשות מהשכן קודם, יש לומר דמשה היה מקדים את הכלים, דהרי הכלים הם חשובים מן המשכן, כמו שמוכיח שהכלים משא בני קהת (במדבר ד', ט"ו), והמשכן במשא בני מררי (שם שם לא-לב), ובני קהת היו חשובים מן בני מררי, ויש להתחיל בעיקר. אבל בענין המעשה, יש להקדים את המשכן, מפני שהמשכן הוא שמירת הכלים. ולפיכך בצלאל אשר היה ממונה על המעשה, בא אליו הידיעה לעשות את המשכן קודם. אבל משה דהיה ממונה על הלימוד בלבד, והיה יודע ציור המשכן, וזהו הלימוד איך יצוה, התחיל בכלים תחלה, אבל ענין העשיה מה יקדים במעשה נשכח הימנו, עד כי בצלאל, המיוחד לעשיה, הזכיר אותו. על זה אמר לו משה 'שמא בצל אל היית', כי משה מיוחד לתלמוד ולא למעשה, ובצלאל לעשיה. כלל דבר הדבר, למשה בא הידיעה בענין התלמוד, לפי שהוא מיוחד אל הלימוד, ויש להתחיל בלימוד בדברים שהם עיקרים. ולבצלאל המיוחד על המעשה, בא אליו [הידיעה] איך יעשם, ולכך היה יודע בצלאל עשייתם:
ובצלאל וכו' אפי' דברים וכו', בפ' הרואה (ברכות דף נה ע"א): אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, בצלאל על שם חכמתו נקרא, בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך, ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו, משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן, כלים שאני עושה להיכן אכניסם, שמא כך אמר לך הקדוש ברוך הוא עשה משכן ארון וכלים. אמר לו שמא בצל אל היית וידעת.
והמפרשים המה ראו כן תמהו, איך משרע"ה שינה והפך ממה שהקב"ה א"ל. ועוד מנ"ל שמשה הפך ואמר ארון תחילה ואח"כ משכן, אי משום שבפ' תרומה הזכיר ארון וכלים ואח"כ משכן, הרי בפ' כי תשא ובפ' ויקהל כתוב משכן תחילה ואח"כ ארון וכלים, וא"כ קשו קראי אהדדי, ומנ"ל דמשה הפך ממה שא"ל הקב"ה ובצלאל ידע ונתחכם איך הוא סדר עשייתם. והמפורשים כל אחד לדרכו פנה, עיין בספרתם.
ולענד"ן דכיון דחזינן בפ' ויקהל שתחילה עשו משכן ואח"כ עשו ארון וכלים, בהכרח שכך צוה ה', שהרי כתיב ובצלאל וכו' עשה את כל אשר צוה ה' את משה. ועוד שהרי בפ' כי תשא ובפ' ויקהל הזכיר משכן תחילה ואח"כ ארון וכלים, דחינן חדא מקמי תרתי, דהיינו מאי דכתיב בפ' תרומה, מקמי תרתי דהיינו כי תשא וויקהל, ואמרינן דמשכן קדים, וכך א"ל הקב"ה למשה. וא"כ ק"ל לרז"ל דבפ' תרומה כתיב ועשו ארון תחילה ואח"כ כלים ואח"כ משכן, ולזה אמרו שמשה הפך הסדר.
וכך מבואר במדרש קהלת בפסוק טוֹבָה חָכְמָה עִם נַחֲלָה (קהלת ז, יא), שמ"ש שמשה הפך, היינו מדכתיב בפ' תרומה ועשו ארון ואח"כ ואת המשכן תעשה.
וכ"ת ומ"ט שינה משה והזכיר ארון תחילה, י"ל שמשה הזכיר ארון תחילה משום שבו נתונים הלוחות, והתורה נקרא אור, וכתיב פתח דבריך יאיר, ומהקב"ה למדו הצדיקים שיהיו מתחילין תחילה באור, כדאיתא בש"ר ובתנחומא פ' ויקהל ע"ש. ואפ"ה שהזכיר הארון תחילה, כבר רמז משרע"ה בפ' זו עצמה שהמשכן קודם, במה ששינה וכתב ואת המשכן 'תעשה', שבכל הפרשה כתוב ועשו ועשית ועשית, זולת הכא דכתיב ואת המשכן תעשה, והול"ל ועשית את המשכן, אלא רמז להם שהמשכן קודם לכל. דכה"ג כתיב בפרשת בראשית וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ (בראשית ד, א), וכתב שם רבינו, והאדם ידע כבר קודם הענין של מעלה, מדלא כתיב וידע האדם, ה"נ מדלא כתיב ועשית את המשכן אלא ואת המשכן תעשה, ש"מ ה"ק ואת המשכן תעשה כבר קודם הנזכרים למעלה.
ומ"מ אין פ' זה מוכרח לומר מדשינה וכתב ואת המשכן תעשה ש"מ שהמשכן קודם, דכבר אפשר לומר דנקט הכי משום שכבר הודיע לישראל מענין המשכן מיד בצאתם ממצאים כשמלו ופרעו כדאיתא בילקוט. לז"א ואת המשכן שכבר הודעתי לכם לשעבר ממנו, תעשהו עשר יריעות וכו'. ובצלאל בחכמתו הבין שראוי לעשות המשכן תחילה, ומשה הסכים לדבריו וא"ל בצל אל היית וידעת, שכך צוה לי הקב"ה משכן תחילה.
וא"ת ומנ"ל שבצלאל אמר למשה שהסדר הראוי הוא משכן תחילה, דלמא כך שמע ממשה, שהרי בפ' כי תשא ובפ' ויקהל כתיב משכן תחילה. י"ל דמשה לא אמר ציווי המשכן אלא בסגנון אחד כמו שאמרו תחילה בפ' תרומה משום פתח דבריך יאירו, [ו]בפ' כי תשא וויקהל דכתיב משכן תחילה, היינו מה שאמר הקב"ה למשה, דמשכן א"ל תחילה. ועוד מדכתיב הכא ובצלאל וכו' עשה כל אשר צוה ה' את משה, ולא כתיב כאשר צוהו משה, ש"מ שלא עשה כסדר שהזכירם משה, אלא כסדר שאמר הקב"ה למשה כמ"ש המפורשים, ובזה מתיישב כל מה שהקשו המפורשים בזו.
ומה שנשאר עוד להבין הוא מאי דאיתא בתנחומא פ' ויקהל ושם בש"ר בקצת שינוי, וז"ל התנחומא: זש"ה פתח פיך ויארו דבריך, והקב"ה נותן דעת בצדיקים שיהיו הצדיקים מתחילים בתורה תחילה, כיצד בשעה שאמר משה לצלאל מאמרו של הקב"ה שאמר ועשו לי מקדש, ואמר לו משה לך ועשה את המשכן, במה פתח תחילה, ויעש בצלאל את הארון, זש"ה תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח (משלי ט, ט), משה אמר לו להתחיל במשכן, והוא התחיל בארון, למה, שהארון הוא מקום התורה, והוא לעשות מקום לתורה שהיא אורו של עולמים העוה"ז והעוה"ב עכ"ל.
והדבר קשה דזה הפך ממש ממאי דאיתא בש"ס פ' הרואה, ולומר דפליגי כמ"ש מוהר"שי ק' יותר, חדא דבפ' ויקהל מפורש עשיית המשכן בתחילה ואח"כ מעשה ארון, ודוחק לומר בזה אין מוקדם ומאוחר. ועוד דבהדיא אמרו שם בש"ר ובתנחומא עצמן, דמעשה המכן הי' כסדר שנזכר בענין עשייתו, המשכן תחילה ואח"כ הארון ע"ש.
ונלע"ד דבצלאל למד ממשה דהזכיר ארון תחילה משום פתח דבריך יאיר כמ"ש לעיל, וז"ש התנחומא הקב"ה נתן דעת בצדיקים שיהיו הצדיקים מתחילים בתורה תחילה, דנקט 'צדיקים' בלשון רבים, דקאי על משה ובצלאל, ולזה הגם שאמר לו משה בצל אל היית וידעת, שהמשכן קודם, מ"מ הוא פתח תחילה בארון, דאע"ג דהמשכן נעשה תחילה, מ"מ בצלאל לא עשה בידו כלום במשכן, אלא נעשה עפ"י ציוויו ועצתו, נגד שעשה הוא בעצמו הארון תחילה ואח"כ עשה מלאכה במשכן ובכליו מה שחסרו האומנים שעדיין לא עשו. וכ"מ בפ' כי תשא דכתיב את אהל מועד ואת הארון ואת הכפרת ואת כל כלי האהל, הרי שכלי האהל נעשו אחר הארון. ואין לומר דכלי האהל דקאמר היינו השלחן והמנורה, דכבר כתיב אח"כ ואת השלחן ואת המנורה. והכי איתא בתנחומא בהדיא שם, שבצלאל לא עשה המשכן בידו אלא נעשה עפ"י עצתו. ובזה נמצא דלא פליגי הש"ס והמד', דכו"ע מודו דהמשכן נעשה תחילה, אלא דבצלאל לא רצה לעשות שום מלאכה בידו כל זמן שלא עשה הארון תחילה, ולמד כן ממשה כדאמרן ודו"ק.
ועיין מ"ש בזה בספר סם חיי בפ' ויקהל לתרץ סתירת הש"ר עם הש"ס ודבריו מן המתמיהים כמבואר באר לחי רואי.
מה שפירש"י אשר ציוה אותו כו' משה כו' עד למה שנא' בסיני הוא מירושלמי דפיאה והילקוט הביאו בפרשה זו ומ"ש כי משה ציוה לבצלאל כו' הוא מתלמודא דידן דפרק הרואה דף נ"ה אמר רבי שמואל בר נחמני בצלאל ע"ש חכמתו נקר' שבשעה שא"ל הקב"ה למשה לך אמור לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים הלך משה והפך וא"ל עשה ארון וכלים ומשכן א"ל משה רבינו מנהגו ש"ע אדם בונ' בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים ואתה אומר עשה כלים ארון ומשכן כלים שאני עושה להיכן אכניסם אלא שמא כך אמר עשה משכן ארון וכלים א"ל שמא בצל אל היית לדעת ע"כ ופירש"י לך אמור לבצלאל עשה משכן ארון וכלים שכן הם סדורים בפרש' כי תשא ראה קראתי בשם וגו' את אהל מועד ואת הארון לעדות וכל הפרשה ומשה א"ל עשה ארון וכלים כגון שלחן ומנורה ואח"כ משכן דס"ל לרש"י שבסדר שהם סדורים בויקחו לי תרומה אמר ליה ע"כ אך קשה מנ"ל לרבותינו ז"ל שבסדר שהם סדורים בתרומה כך אמר משה לבצלאל דלמא כסדר שהם סדורים בכי תשא א"ל משה לבצלאל ושמא מאח' שמצינו שבתרומ' נאמר כלים ואח"כ משכן ש"מ שכך אמר משה לבצלאל אבל באמת הקב"ה אמר כמו שהוא בכי תשא ואפשר נמי שרבותינו דייקי מדכתיב אשר ציוה את משה ולא כתיב אשר ציוה אותו משה כמו שדייק הירושלמי ש"מ שמשה שינה ממה שציוה אותו הקב"ה ואפשר נמי שהקב"ה אמר כמו שהן סדורים בתרומ' דחלילה שישנה משה מדברי הקב"ה והא דאמר בכי תשא איפכא משום דבתרומ' אינו מזכור בצלאל רק מספר והולך אל מה יתנדבו נדבת המשכן ושם מזכיר החשוב חשוב קודם דהכלים היו יותר חשובין מהמשכן כמו שנראה ממשאם אבל בכי תשא מזכיר בצלאל ושם מדקדק בסדר העשייה ולכך הזכי' המשכן תחילה ומשה הזכיר ג"כ החשוב תחילה כמו שהוא בתרומה ואף לשינוי' קמא צ"ל דכך היה דעת משה ומה שפירש"י א"ל כך שמעתי הלשון מגומגם ומצאתי מוגה כך שמעת כנ"ל: