מפרשי רש"י על שמות לח ח
| מפרשי רש"י על שמות • פרק ל"ח • פסוק ח' |
• ח • יח • כא • כב • כד • כו • כח •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיַּ֗עַשׂ אֵ֚ת הַכִּיּ֣וֹר נְחֹ֔שֶׁת וְאֵ֖ת כַּנּ֣וֹ נְחֹ֑שֶׁת בְּמַרְאֹת֙ הַצֹּ֣בְאֹ֔ת אֲשֶׁ֣ר צָֽבְא֔וּ פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
רש"י
"במראת הצובאת" - בנות ישראל היו בידן מראות שרואות בהן כשהן מתקשטות ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן והיה מואס משה בהן מפני שעשויים ליצר הרע א"ל הקב"ה קבל כי אלו חביבין עלי מן הכל שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם ונוטלות המראות וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים לומר אני נאה ממך ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאוה ונזקקות להם ומתעברות ויולדות שם שנא' (שיר השירים ח) תחת התפוח עוררתיך וזהו שנאמר במראות הצובאות ונעשה הכיור מהם שהוא לשום שלום בין איש לאשתו להשקות ממים שבתוכו למי שקינא לה בעלה ונסתרה ותדע לך שהן מראות ממש שהרי נאמר ונחשת התנופה שבעים ככר וגו' ויעש בה וגו' וכיור וכנו לא הוזכרו שם למדת שלא היה נחשת של כיור מנחשת התנופה כך דרש רבי תנחומא וכן תרגם אונקלוס במחזית נשיא והוא תרגום של מראות מירוא"ש (בלע"ז שפיעגעל) וכן מצינו בישעיהו (ישעיהו ג) הגליונים מתרגמינן מחזיתא
"אשר צבאו" - להביא נדבתן
רש"י מנוקד ומעוצב
בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת – בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְּיָדָן מַרְאוֹת, שֶׁרוֹאוֹת בָּהֶן כְּשֶׁהֵן מִתְקַשְּׁטוֹת; וְאַף אוֹתָן לֹא עִכְּבוּ מִלְּהָבִיא לְנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן. וְהָיָה מוֹאֵס מֹשֶׁה בָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁעֲשׂוּיִים לְיֵצֶר הָרָע. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: קַבֵּל, כִּי אֵלּוּ חֲבִיבִין עָלַי מִן הַכֹּל, שֶׁעַל יְדֵיהֶם הֶעֱמִידוּ הַנָּשִׁים צְבָאוֹת רַבּוֹת בְּמִצְרַיִם. כְּשֶׁהָיוּ בַּעֲלֵיהֶן יְגֵעִים בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, הָיוּ הוֹלְכוֹת וּמוֹלִיכוֹת לָהֶם מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, וּמַאֲכִילוֹת אוֹתָם; וְנוֹטְלוֹת הַמַּרְאוֹת, וְכָל אַחַת רוֹאָה עַצְמָהּ עִם בַּעְלָהּ בַּמַּרְאָה, וּמְשַׁדְּלַתּוּ בִּדְבָרִים לוֹמַר: אֲנִי נָאָה מִמְּךָ! וּמִתּוֹךְ כָּךְ מְבִיאוֹת לְבַעֲלֵיהֶם לִידֵי תַּאֲוָה, וְנִזְקָקוֹת לָהֶם, וּמִתְעַבְּרוֹת וְיוֹלְדוֹת שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: "תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ" (שה"ש ח,ה). וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת. וְנַעֲשָׂה הַכִּיּוֹר מֵהֶם, שֶׁהוּא לָשׂוּם שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, לְהַשְׁקוֹת מִמַּיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ לְמִי שֶׁקִּנֵּא לָהּ בַּעְלָהּ וְנִסְתְּרָה. וְתֵדַע לְךָ שֶׁהֵן מַרְאוֹת מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר: "וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה שִׁבְעִים כִּכָּר וְגוֹמֵר וַיַּעַשׂ בָּהּ" וְגוֹמֵר (שמות לח,כט-ל), וְכִיּוֹר וְכַנּוֹ לֹא הֻזְכְּרוּ שָׁם; לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא הָיָה נְחֹשֶׁת שֶׁל כִּיּוֹר מִנְּחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה. כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (פקודי, ט). וְכֵן תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: "בְּמִחְזְיָת נְשַׁיָּא", וְהוּא תַּרְגּוּם שֶׁל 'מַרְאוֹת', מירידויר"ש [miredoirs = מראות, mirros באנגלית] בְּלַעַ"ז. וְכֵן מָצִינוּ בִּישַׁעְיָה, "וְהַגִּלְיוֹנִים" (ג,כג), מְתַרְגְּמִינָן "וּמֶחְזְיָתָא".
אֲשֶׁר צָבְאוּ – לְהָבִיא נִדְבָתָן.
מפרשי רש"י
[א] בנות ישראל היו בידן מראות שרואות כו'. והא דכתיב "אשר צבאו פתח אהל מועד", יראה שרוצה לומר כי צבא גדול של אותם הנשים הביאו למשכן, וזה נקרא, "אשר צבאו":
במראות הצובאות פירש"י שהיה מואם בהן משה כו' עד שא"ל הקב"ה אני חפץ בהן כו' קשה מנא ידעינן שמרע"ה היה מואם בהן עד שהוכרח לכך ונ"ל דדייק מדקאמר אשר צבאו פתח אוהל מועד כלומר כאלו נצחו בזה להביא נדבתן א"נ מדלא כתיב ממראות הצובאות אלא ר"ל שהקב"ה א"ל עשה הכיור בזה ודוק מהרש"ל: