מפרשי רש"י על שמות יח ז
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק י"ח • פסוק ז' | >>
• א • ב • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • טו • טז • יז • יט • כא • כב • כג • כו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה לִקְרַ֣את חֹֽתְנ֗וֹ וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ וַיִּשְׁאֲל֥וּ אִישׁ־לְרֵעֵ֖הוּ לְשָׁל֑וֹם וַיָּבֹ֖אוּ הָאֹֽהֱלָה׃
רש"י
"ויצא משה" - כבוד גדול נתכבד יתרו באותה שעה כיון שיצא משה יצא אהרן נדב ואביהוא ומי הוא שראה את אלו יוצאין ולא יצא
"וישתחו וישק לו" - איני יודע מי השתחוה למי כשהוא אומר איש לרעהו מי הקרוי איש זה משה שנאמר והאיש משה (מכילתא)
רש"י מנוקד ומעוצב
וַיֵּצֵא מֹשֶׁה – כָּבוֹד גָּדוֹל נִתְכַּבֵּד יִתְרוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה: כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מֹשֶׁה, יָצָא אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא. וּמִי הוּא שֶׁרָאָה אֶת אֵלּוּ יוֹצְאִין וְלֹא יָצָא?
וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ – אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הִשְׁתַּחֲוָה לְמִי; כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "אִישׁ לְרֵעֵהוּ", מִי הַקָּרוּי "אִישׁ"? זֶה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב,ג): "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה".
מפרשי רש"י
[טז] כבוד גדול נתכבד. דאם לא כן מאי כבוד הוא זה שמשה לבד היה יוצא לקראתו, והרי גנאי הוא לו, שיאמרו דוקא חתנו יוצא לקראתו ולא אחר, אלא פירושו דכל ישראל היו יוצאין כשהיה יוצא משה (כ"ה ברא"ם). ומה שלא כתב בפירוש 'ויצא משה וכל ישראל', ללמדך דרך מוסר, שלא היה משה אומר 'צאו עמי', דאז לא היה כל כך כבוד, כיון דעל ידי בקשתו היו יוצאים, אלא התחיל לצאת בלבד, והיה סומך על זה שיצאו עמו ולא יניחו אותו לצאת בלבד:
[יז] איני יודע מי השתחווה למי. ואם תאמר, הרי בהדיא כתיב "ויצא משה לקראת חתנו וישתחו לו וגו'", וכיון שהיוצא היה משה - "וישתחו לו" גם כן קאי על זה, ויש לומר דלא היה ההשתחויה בשעה שיצא - שנאמר דקרא דכתיב "וישתחו לו וישק לו" קאי על "ויצא משה לקראת חותנו", כי שני דברים שהם ביחד בודאי קאי השני על הראשון, אבל היציאה בפני עצמו, וההשתחויה בפני עצמה, ואין ללמוד מן היציאה:
[יח] מי הקרוי איש זה משה. אף על גב דזה כתיב גבי שאילת שלום, ולא גבי השתחויה, ועוד, דהא כתיב "וישאלו" לשון רבים, ועל שניהם קאי (קושיות הרא"ם), מכל מקום כיון דאי אפשר לשניהם שישאלו בבת אחת זה לזה, ואחד שואל קודם, למדך שמשה היה שואל קודם, כדכתיב "איש לרעהו", וכיון דמשה התחיל לשאול בשלום, והוא דרך ענוה שהוא היה מתחיל, גם כן "וישתחו וישק לו" היה זה גם כן משה. ואף על גב דגם יתרו נקרא "איש", דכתיב (לעיל ב, כא) "ויואל משה לשבת את האיש" (קושית הרא"ם), האי "איש" דרך הכתוב לומר כך, כי לא הכירו משה מי הוא ומה ענינו, ומי שאינו מכיר את האדם קורא אותו 'איש', ויאמר הכתוב כי משה רצה לשבת את האיש, שלא נודע לו מעשיו עד שיראה את מעשיו וענינו. אבל משה רבינו עליו השלום נקרא אצל שמו "איש", דכתיב (במדבר י"ב, ג') "והאיש משה עניו מאד", ואין זה רק שנקרא משה 'איש' בשמו, דאם לא כן הוי למכתב 'משה עניו מאד', כך יראה פשוט:
ומה שנקרא משה "איש", מפני כי מלת "איש" בא על המיוחד, שהוא איש פרטי בדבר, ולפיכך "איש" לא יתרבה, ויאמר "אנשים" לשון רבוי, ולא 'אישים'. ומפני שמשה היה מיוחד פרטי שנאמר (ר' דברים לד, י) "ולא קם נביא כמשה עוד", נקרא משה "איש". ועוד יש בזה דבר מופלא בחכמה מאוד, וזה כי שם "איש" בא על עצם, כמו שיאמר "איש אל אחיו", "איש בתרו לקראת רעהו" (בראשית ט"ו, י'), וכן בכל מקום. וכל עצם הוא עומד בעצמו, אין לו צירוף אל זולתו. ולכך משה נקרא איש, [ש]היה נבדל במעלתו מישראל, ולפיכך הוא בעל עצם שאין לו צירוף אל אחר, עומד בעצמו, ודבר זה ברור:
בד"ה כשהוא אומר כו' כמ"ד רעואל כו' נ"ב ול"נ דלק"מ כי לשם גבי יתרו הוי איש שם כינוי לאדם אבל גבי משה הוא תואר למעלה האיש שהרי הזכיר משה וכתב ג"כ והאיש משה והיה לו לכתוב ומשה לחוד אם לא לתוארו וא"כ הכא דכתיב בסתמ' ולא ידענו מי אוקימנ' אמי שקאי איש בתוארו לאפוקי בכינוי שכל העולם קרוין כך ודוק מהרש"ל: