מפרשי רש"י על שמות טז יד
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק ט"ז • פסוק י"ד | >>
• א • ד • ה • ז • ח • יג • יד • טו • כ • כא • כב • כג • כה • כו • כט • לג • לו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַתַּ֖עַל שִׁכְבַ֣ת הַטָּ֑ל וְהִנֵּ֞ה עַל־פְּנֵ֤י הַמִּדְבָּר֙ דַּ֣ק מְחֻסְפָּ֔ס דַּ֥ק כַּכְּפֹ֖ר עַל־הָאָֽרֶץ׃
רש"י
"ותעל שכבת הטל וגו'" - כשהחמה זורחת עולה הטל שעל המן לקראת החמה כדרך טל עולה לקראת החמה אף אם תמלא שפופרת של ביצה טל ותסתום את פיה ותניחה בחמה היא עולה מאליה באויר ור"ד שהטל עולה מן הארץ באויר וכעלות שכבת הטל נתגלה המן וראו והנה על פני המדבר וגו'
"דק" - דבר דק
"מחוספס" - מגולה ואין דומה לו במקרא וי"ל מחוספס לשון חפיסה ודלוסקמא שבלשון משנה כשנתגלה משכבת הטל ראו שהיה דבר דק מחוספס בתוכו בין שתי שכבות הטל ואונקלוס תרגם מקלף לשון מחשוף הלבן
"ככפור" - כפור גליד"א (בלע"ז רייף געפרארען) דעדק כגיר כאבני גיר והוא מין צבע שחור כדאמרי' גבי כסוי הדם הגיר והזרניך דעדק כגיר כגלידא על ארעא דק היה כגיר ושוכב מוגלד כקרח על הארץ וכן פירושו דק ככפור שטוח קלוש ומחובר כגליד דק טינב"ש (בלע"ז דין) שהיה מגליד גלד דק מלמעלה וכגיר שתרגם אונקלוס תוספת הוא על ל' העברית ואין לו תיבה בפסוק
רש"י מנוקד ומעוצב
וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְגוֹמֵר – כְּשֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת, עוֹלֶה הַטַּל שֶׁעַל הַמָּן לִקְרַאת הַחַמָּה, כְּדֶרֶךְ טַל עוֹלֶה לִקְרַאת הַחַמָּה (ראו פרה פ"ט מ"א); אַף אִם תְּמַלֵּא שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה טַל וְתִסְתֹּם אֶת פִּיהָ וְתַנִּיחֶהָ בַּחַמָּה, הִיא עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ בָּאֲוִיר. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ, שֶׁהַטַּל עוֹלֶה מִן הָאָרֶץ בָּאֲוִיר; וְכַעֲלוֹת שִׁכְבַת הַטַּל, נִתְגַּלָּה הַמָּן וְרָאוּ וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר [דַּק], דָּבָר דַּק.
מְחֻסְפָּס – מְגֻלֶּה; וְאֵין דּוֹמֶה לוֹ בַּמִּקְרָא. וְיֵשׁ לוֹמַר, מְחֻסְפָּס – לְשׁוֹן חֲפִיסָה וּדְלוֹסְקָמָא שֶׁבִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה (מעילה פ"ו מ"א): כְּשֶׁנִּתְגַּלָּה מִשִּׁכְבַת הַטַּל, רָאוּ שֶׁהָיָה דָּבָר דַּק מְחֻסְפָּס בְּתוֹכוֹ בֵּין שְׁתֵּי שִׁכְבוֹת הַטַּל. וְאוּנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "מְקֻלַּף", לְשׁוֹן "מַחְשׂוֹף הַלָּבָן" (בראשית ל,לז).
כַּכְּפֹר – כְּפוֹר, ייליד"א [jelede = (שכבה) קפואה] בְּלַעַ"ז , "דַּעְדַּק כְּגִיר"[1], "כְּאַבְנֵי גִּיר" (ישעיהו כז,ט), וְהוּא מִין צֶבַע שָׁחֹר, כִּדְאָמְרִינַן גַּבֵּי כִּסּוּי הַדָּם: "הַגִּיר וְהַזַּרְנִיךְ"[2]. "דַּעְדַּק כְּגִיר[1] כִּגְלִידָא עַל אַרְעָא" – דַּק הָיָה כְּגִיר, וְשׁוֹכֵב מֻגְלָד כְּקֶרַח עַל הָאָרֶץ. וְכֵן פֵּרוּשׁוֹ: "דַּק כַּכְּפֹר" – שָׁטוּחַ קָלוּשׁ וּמְחֻבָּר כִּגְלִיד דַּק, טינב"ש [tenves = דק[3]] בְּלַעַ"ז , שֶׁהָיָה מַגְלִיד גֶּלֶד דַּק מִלְּמַעְלָה. וּ"כְגִיר" שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס תּוֹסֶפֶת הוּא עַל לָשׁוֹן הָעִבְרִית, וְאֵין לוֹ תֵּבָה בַּפָּסוּק.
מפרשי רש"י
[יד] שהטל עולה מן הארץ. אמרו רז"ל (תנחומא כאן סימן כ) כי שינה עליהם מנהגו של עולם, כי מנהגו של עולם לחם מן הארץ וטל מן השמים, ואילו כאן היה לחם מן שמים וטל מן הארץ. ויש בזה טעם נשגב מאד, שהיה המן מן הדברים שאינם תחת הטבע. והמבין יבין למה נהפך סדרו להיות הלחם מן השמים והטל מן הארץ, כי אחר שהשמים והארץ משמשים השמים לטל והארץ ללחם, ועכשיו היו שמים משמשים ללחם - בהכרח הארץ משמשת לטל, כי השמים והארץ הם כאחד לטל וללחם:
[טו] וכן פירושו דק ככפור שטוח קלוש כו'. לא הבנתי זה, דמדברי רש"י משמע כי לשון "דק" רוצה לומר 'שטוח קלוש', וזה נקרא "דק" לפי שהוא קלוש, כמו שאמר 'טינב"ש בלע"ז', כמו שפירש בפרשת מקץ (בראשית מ"א, ג') על "דקות בשר", שאין רוצה לומר כמו סתם דק, אלא רוצה לומר שאינו עב, ולפיכך פירש 'שטוח קלוש', ואונקלוס תירגם 'דעדק כגיר', משמע "דק" הכתוב רוצה לומר "דק" כמשמעו, ד'כגיר' זהו מין צבע דק וקלוש, ואולי דעת רש"י כי אונקלוס נקט "דק" משמש לשני דברים; 'דעדק כגיר', וגם הוא דק כגלידא על ארעא'. ומה שלא פירש רש"י כי "דק" הוא כמשמעו, שהיה דק בגרעין שלו, מפני שכתיב "דק ככפור על הארץ", ואין הכפור דק בגרעין, אלא שהוא שטוח קלוש מוגלד. מכל מקום פירוש רש"י תמוה מאוד - כי יוסיף אונקלוס 'כגירא', ובפסוק נזכר ענין אחר, שהוא שטוח קלוש ככפור, ועוד, שיותר היה לו להוסיף על "דק" הראשון שזהו פירושו דק ממש, לא על "דק" השני שפירושו קלוש, והרמב"ן דחק מאוד לפרש כי אונקלוס הוציא 'כגירא' מן הכתוב. ואני אומר כי מפני שכתוב שני פעמים "דק" הוצרך אונקלוס לתרגם "דק" השני 'דעדק כגירא', והגיר הוא סיד כדכתיב (ישעיהו כ"ז, ט') "אבני גיר מנופצות", והוא דבר שנמוח, ולפיכך הוצרך להוסיף על "דק" השני 'כגירא', לומר לך כי פירוש "דק" השני שהיה המן דבר דק מאוד כגירא, כי מפני שהוא נמוח הסיד הזה - נעשה דק מאוד מאוד. ולפיכך הוצרך הכתוב להוסיף עוד "דק" לומר שהוא דק מאוד כמו הסיד הזה, שמפני שהוא דבר שנמוח הוא דק לגמרי. ועוד, בפרק יום הכפורים (יומא דף עה:) דרשו מאי "מחספס" דבר שנמוח על פס היד, והוא 'מח פס', ולפי זה פירוש "מחוספס דק" דבר דק שנמוח, ולכן תרגם אונקלוס 'דעדק כגירא' שהוא סיד שנמוח, וכך היה המן דבר שנמוח, וזהו דבר משובח. כך יראה, והוא נכון:
- ^ 1.0 1.1 אונקלוס. ובנוסח התאג': דַּעְדַּק דְּגִיר. והוא מלשון ערימה, כמו גל אבנים שתרגומו דְּגוֹרָא.
- ^ לפנינו (חולין פ"ח ע"ב) אין "הגיר".
- ^ אין מקום כאן לרבים, ואולי לפנינו יחסת־נושא.