מפרשי רש"י על ויקרא יח טו
<< | מפרשי רש"י על ויקרא • פרק י"ח • פסוק ט"ו |
• ב • ג • ד • ה • ו • ז • ט • י • יד • טו • יז • יח • כט • ל •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
עֶרְוַ֥ת כַּלָּֽתְךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֵ֤שֶׁת בִּנְךָ֙ הִ֔וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ׃
רש"י
"אשת בנך היא" - לא אמרתי אלא בשיש לבנך אישות בה פרט לאנוסה ושפחה ונכרית (סנהדרין עה)
רש"י מנוקד ומעוצב
אֵשֶׁת בִּנְךָ הִוא – לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְּשֶׁיֵּשׁ לְבִנְךָ אִישׁוּת בָּהּ, פְּרָט לַאֲנוּסָה וְשִׁפְחָה וְנָכְרִית.
מפרשי רש"י
[טז] לא אמרתי וכו'. דאם לא כן, למה כתב "אשת בנך היא". והקשה הרא"ם, למה ממעטינן כאן אנוסה ושפחה ונכרית, ואילו גבי "אחותך" (פסוק ט) אמרינן דאחותך אף אחותו מן האנוסה במשמע (רש"י שם), ו"בת אשת אביך" דכתיב (פסוק יא) מוקמינן למעוטי שפחה ונכרית דלא תפסי קידושין, ותירץ הרא"ם, דהתם בשני קראי כתיב, [כתיב] "ערות אחותך", ובתר ההוא קרא כתיב "ערות בת אשת אביך וגומר", וכיון ד"אחותך" משמע אף אנוסה, סברא לקיים שניהם. אבל כאן דמקרא אחד כתיב "ערות כלתך אשת בנך היא", סברא לומר דקרא פירשו מפרש, 'לא אמרתי אלא כשיש לבנך אישות בה', עד כאן. ובלאו הכי אין זה קשיא, דהא על כרחך בקרא ד"כלתך" פירושו הוא דמפרש, דמדכתיב "ערות אשת בנך היא", אם כן מוכח דפירוש הוא מפרש למעלה. אבל אצל "ערות אחותך", אדרבה אית לן לומר, דקרא אסר כל שהוא "אחותך", ו"ערות בת אשת אביך" לא אתא רק למעט אחותו מן הגויה, ופשוט הוא: