מפרשי רש"י על ויקרא יח ט
| מפרשי רש"י על ויקרא • פרק י"ח • פסוק ט' | >>
• ב • ג • ד • ה • ו • ז • ט • י • יד • טו • יז • יח • כט • ל •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
עֶרְוַ֨ת אֲחֽוֹתְךָ֤ בַת־אָבִ֙יךָ֙ א֣וֹ בַת־אִמֶּ֔ךָ מוֹלֶ֣דֶת בַּ֔יִת א֖וֹ מוֹלֶ֣דֶת ח֑וּץ לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽן׃
רש"י
"בת אביך" - אף בת אנוסה במשמע
"מולדת בית או מולדת חוץ" - (יבמות כז) בין שאומרים לו לאביך קיים את אמה ובין שאומרים לו הוצא את אמה כגון ממזרת או נתינה
רש"י מנוקד ומעוצב
בַת אָבִיךָ – אַף בַּת אֲנוּסָה בְּמַשְׁמָע.
מוֹלֶדֶת בַּיִת אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ – בֵּין שֶׁאוֹמְרִים לוֹ לְאָבִיךָ: קַיֵּם אֶת אִמָּהּ, וּבֵין שֶׁאוֹמְרִים לוֹ לְאָבִיךָ: הוֹצֵא אֶת אִמָּהּ, כְּגוֹן מַמְזֶרֶת אוֹ נְתִינָה.
מפרשי רש"י
[יא] אף בת אנוסה כמשמעו. דהא לא כתיב "בת אשת אביך" דהוי משמע שהיא נשואה לו, ומדכתיב "אחותך" סתם, אף בת אנוסה במשמע:
[יב] בין שאומרים לו וכו'. ומה שכתב רש"י 'כגון ממזרת ונתינה', הקשה הרמב"ן, דמשמע שהאם היא ממזרת או נתינה, ואם כן משמע שאם היתה האם מחייבי כריתות לא היתה בכלל עריות, וזה תימה, שרש"י לא הוציא (בפסוק יא) רק אחותו מן שפחה ומן הנכרית דלא תפסי בה קדושין, אבל תפסי בה קדושין, כגון עריות, דבעלמא תפסי בה קדושין, לא הוציא. וכן בהדיא ביבמות (דף כג.), דלא ממעטינן רק אחותו מן שפחה ומן הנכרית. והרא"ם פירש 'כגון ממזרת' כגון שהבת היא ממזרת, ונולדה מחייבי כריתות. ואין זה נראה, דבכל הספרים גרסינן 'כגון בת ממזרת'. ועוד, דלא שייך לומר 'כגון בת ממזרת', דלא ידענו מזה שנולדה מחייבי כריתות, דאפשר לפרש שנולדה [מ]ממזרת ולא מחייבי כריתות, והוי ליה למימר 'כגון בת חייבי כריתות', אבל ממזרת איכא למימר דנולדה מן ממזרת, והשתא אין האם רק מחייבי לאוין:
ונראה שרש"י סבירא ליה דודאי אף בת חייבי כריתות בכלל "ערות אחותך לא תגלה", דהא גם כן "אחותך" היא, וכמו שפירש רש"י על "ערות אחותך" ד'אף בת אנוסה במשמע', והוא הדין נמי בת עריות, דמהיכי תיתי למעט; אי בשביל שלא נולדה על ידי קדושין - בת אנוסה גם כן לא נולדה על ידי קדושין. ואי משום דבת עריות לא תפסי בה קדושין (יבמות דף כג.), ואילו בת אנוסה תפיס בה קדושין, זה אינו, דלא כתיב שם בפירוש בת אנוסה כמו בת עריות, ולא שום רבוי לרבות אחד מהם, רק שאמר 'אף בת אנוסה במשמע', והכי נמי בת עריות במשמע. ומה שלא פירש רש"י רק בת אנוסה, ולא פירש בת עריות גם כן, היינו שלא נוכל למילף ממשמעות הכתוב שאמר "ערות אחותך לא תגלה", כיון שנולדה באיסור שמא לא נקרא 'אחותו', והשתא דכתיב "מולדת בית או מולדת חוץ", ואפילו אחותו בפסול נמי אחותו, שוב אין לחלק בין נולדה מעריות ובין נולדה מחייבי לאוין, דהא מהיכי תיתי לן לחלק:
ורש"י שפירש ד"מולדת בית או מולדת חוץ" לחייבי לאוין ולא לחייבי כריתות, היינו טעמא דהשתא ניחא טפי לפרש "מולדת חוץ" שאומרים לו הוצא אמה, וזה מחייבי לאוין דתפסי קדושין (יבמות דף כג.), אבל בחייבי כריתות דלא תפסי קדושין, לא שייך 'הוצא', דלא תפסי קדושין. והרמב"ן ז"ל נדחק בזה לפרש הוצא אותה מן הבית. וזה דחוק, דלדברי רש"י אין צריך לזה כלל. וממילא נלמוד חייבי כריתות, כיון דליכא שום מיעוט, דמהיכי תיתי למעט; אי בשביל שלא תפסי קדושין בה, סוף סוף נקרא "אחותך" כמו שנקרא "אחותך" בת אנוסה. ובשביל שאין קדושין תופסין בה כלל, בשביל כך אין לומר שאינה כל כך חשובה "אחותך", כמו בת אנוסה שאינה גם כן על ידי קדושין. ואי בשביל שנולדה באיסור, אין לחלק בינה ובין חייבי לאוין:
והא דאיתא בפרק שני דיבמות (ריש כג.) דפריך ואימא "ערות בת אשת אביך" (פסוק יא) למעט אחותו מחייבי לאוין, וקאמר אחותו מן חייבי לאוין לא צריך קרא, דתפסי בה קדושין. וקאמר, ואימא להוציא בת חייבי כריתות, וקאמר מדכתיב "מולדת בית או מולדת חוץ" בין שאומרים לו קיים או שאומרים לו הוצא, היינו אליבא דרבי יוסי בר יהודה, דמוקי קרא ד"ערות בת אשת אביך" למעט בת גויה ושפחה דאין קדושין תופסין בה, והמקשה רצה למעט מהך קרא ד"בת אשת אביך" בתו מחייבי לאוין, וקאמר דלא נוכל למעט מ"אשת אביו", דהרי קדושין תופסין בה. ופריך, ואימא למעט חייבי כריתות דאין קדושין תופסין בה, וקאמר "מולדת בית או מולדת חוץ" לרבות חייבי כריתות. ולדידיה צריך לפרש "מולדת חוץ" כמו שפירש הרמב"ן, שאומרים לו הוצא אותה מן הבית:
אבל לרבנן, האי "בת אשת אביך" אתא על הבא על אחותו והיא אשת אביו מחייב שתים, כדאיתא התם, אם כן אין כאן מיעוט למעט מיניה בת אנוסה. ולפיכך אליבא דרבנן פירש רש"י 'אף בת אנוסה במשמע', ולרבנן צריך שם למעט אחותו משפחה ונכרית מ"האשה וילדיה תהיה לאדוניה" (שמות כ"א, ד'), ומ"כי יסיר את בנך מאחרי" (דברים ז', ד'), כדאיתא התם. ואם כן, אי לאו קרא - אפילו בת גויה הוי מרבינן, אי לאו דאיכא מעוטי. וממילא בת חייבי כריתות אין שום מיעוט למעט. ועל כרחך צריך לומר דלרבנן צריך "מולדת חוץ" כדי שלא נמעט כיון שנולדה מאיסור, דאם לא כן, מהיכי תיתי למעט, דהא אי לאו "האשה וילדיה" אפילו בת גויה דלא תפסי בהו קדושין הוי מרבינן, ואם כן מהיכי תיתי למעט חייבי כריתות, ועל כרחך כמו שאמרנו למעלה, דהוה אמינא שנולדה מאיסור יש למעט. אם כן קרא ד"מולדת חוץ" אתיא בין לחייבי לאוין ובין לחייבי כריתות, וסוגיא ברירא ונהירא היא, ולית בה ספיקא:
ואולי יקשה לך, דהא רש"י פירש אליבא דרבי יוסי ברבי יהודה, שפירש "בת אשת אביך" (פסוק יא) למד שאינו חייב על אחותו משפחה ומנכרית, הלא זה אין קשיא, כי אף אליבא דחכמים אי לאו קרא ד"האשה וילדיה" דמיניה ילפינן דאחותו משפחה ונכרית לאו אחותו היא, הוי מוקמינן הכתוב ד"בת אשת אביך" כפי פשוטו, למעט אחותו משפחה ונכרית, רק שלמדנו זה מקרא אחריני מן "האשה וילדיה תהיה לאדוניה", מוקמינן הך קרא ד"בת אשת אביך" לדרשה אחריתי כדלעיל, לחייבו (אחת) [שתים]. והשתא רש"י פירש שפיר דמהך קרא ממעטינן אחותו משפחה ונכרית לפי פשוטו. ואם ממעטינן אותה מקרא אחריני, סוף סוף אחותו משפחה ונכרית הוא ממועט. והא ליכא להקשות, אם אנו ממעטינן מקרא ד"בת אשת [אביך]" אחותו משפחה ונכרית, מהך קרא גופיה נמעוט בת עריות, דהא נמי אין קדושין תופסין בה, דהא לא קשיא, דלפי האמת דכתיב "האשה וילדיה תהיה לאדוניה" אם כן לא נוכל למעט שפחה ונכרית מן "אשת אביך", ועל כרחך מוקמינן קרא לדרשא דלעיל לחייבו (אחת) [שתים] היכי שהיא אחותו והיא אשת אביו, ואם כן שוב אין מיעוט למעט חייבי כריתות, דקרא ד"אשת אביך" אתא למידי אחריתי, והכל נכון: