מפרשי רש"י על ויקרא יז י
<< | מפרשי רש"י על ויקרא • פרק י"ז • פסוק י' | >>
• ג • ז • ח • ט • י • יא • יג • יד • טו • טז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְאִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל וּמִן־הַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם אֲשֶׁ֥ר יֹאכַ֖ל כׇּל־דָּ֑ם וְנָתַתִּ֣י פָנַ֗י בַּנֶּ֙פֶשׁ֙ הָאֹכֶ֣לֶת אֶת־הַדָּ֔ם וְהִכְרַתִּ֥י אֹתָ֖הּ מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽהּ׃
רש"י
"כל דם" - לפי שנאמר בנפש יכפר יכול לא יהא חייב אלא על דם המוקדשים ת"ל כל דם
"ונתתי פני" - (ת"כ) פנאי שלי פונה אני מכל עסקי ועוסק בו
רש"י מנוקד ומעוצב
כָּל דָּם – לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר" (פסוק יא), יָכוֹל לֹא יְהֵא חַיָּב אֶלָּא עַל דַּם הַמֻּקְדָשִׁים? תַּלְמוּד לוֹמַר: כָּל דָּם.
וְנָתַתִּי פָנַי – פְּנַאי שֶׁלִּי, פּוֹנֶה אֲנִי מִכָּל עֲסָקַי וְעוֹסֵק בּוֹ.
מפרשי רש"י
[ו] תלמוד לומר כל דם. והקשה הרא"ם, הרי כבר נאמר (דברים י"ב, ט"ז) "רק הדם לא תאכל וגו'", וכבר פירשנו בפרשת צו שצריך תרי קראי, דאי כתב קרא לקמן, הוה אמינא דוקא פסולי המוקדשים שנפסלו לגבי המזבח, שהרי היתה שעה שהיה דמה למזבח עומד, אבל בהמה חולין, שלא היתה קודש כלל, אימא דמה מותר, לכך צריך לכתוב. ואי כתב קרא כאן, הוה אמינא דוקא בהמות חולין, אבל פסולי המוקדשין לא, מפני דפסולי מוקדשין היתר שבא מכלל איסור, שהרי היו אסורים וחזרו להיות מותר, [הוה אמינא] אפילו הדם נמי מותר:
[ז] פנאי שלי וכו'. לא סתם פנים, שהרי סתם פנים הוא לטובה, כמו "ישא ה' פניו אליך" (במדבר ו', כ"ו), אלא פירושו פנאי שלי להתעסק בו: