מפרשי רש"י על בראשית יט כב
| מפרשי רש"י על בראשית • פרק י"ט • פסוק כ"ב |
• א • ב • ד • ה • ט • יא • יב • יד • טז • יז • יח • יט • כ • כב • כד • כה • כו • כט • ל • לג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
מַהֵר֙ הִמָּלֵ֣ט שָׁ֔מָּה כִּ֣י לֹ֤א אוּכַל֙ לַעֲשׂ֣וֹת דָּבָ֔ר עַד־בֹּאֲךָ֖ שָׁ֑מָּה עַל־כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם־הָעִ֖יר צֽוֹעַר׃
רש"י
"כי לא אוכל לעשות" - זהו עונשן של מלאכים על שאמרו כי משחיתים אנחנו ותלו הדבר בעצמן לפיכך לא זזו משם עד שהוזקקו לומר שאין הדבר ברשותן
"כי לא אוכל" - לשון יחיד מכאן אתה למד שהאחד הופך והאחד מציל שאין שני מלאכים נשלחים לדבר אחד
"על כן קרא שם העיר צוער" - על שם והיא מצער
רש"י מנוקד ומעוצב
כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת – זֶה עָנְשָׁן שֶׁל מַלְאָכִים, עַל שֶׁאָמְרוּ "כִּי מַשְׁחִיתִים אֲנַחְנוּ" (לעיל פסוק יג), וְתָלוּ הַדָּבָר בְּעַצְמָן. לְפִיכָךְ לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁהוּזְקְקוּ לוֹמַר שֶׁאֵין הַדָּבָר בִּרְשׁוּתָן (בראשית רבה נ,ט).
כִּי לֹא אוּכַל – לְשׁוֹן יָחִיד. מִכַּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁהָאֶחָד הוֹפֵךְ וְהָאֶחָד מַצִּיל, שֶׁאֵין שְׁתֵּי מַלְאָכִים נִשְׁלָחִים לְדָבָר אֶחָד.
עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הָעִיר צוֹעַר – עַל שֵׁם "וְהִיא מִצְעָר".
מפרשי רש"י
[כח] זהו עונשן כו'. דאם לא כן למה להו למימר "כי לא אוכל לעשות דבר", וכל שכן שהיה ממהר להמלט שלא היה יודע שלא יוכל לעשות דבר עד בואו שמה, אלא על כרחך הוזקקו לומר כך. ואף על גב דכתיב (פסוק יג) "וישלחנו ה' לשחתה", אם כן היו תולים בו יתברך, מזה אין ראיה, דאפשר לפרש כי מרצון נפשנו אנחנו שלוחים אל אשר שלחנו השם יתברך, ומכל מקום תלאו ההשחתה בעצמם. ומה שלא הביא ראיה ממה שכתוב (ר' פסוקים כא, כב) "לבלתי הפכי עד בואך שמה" שתלו בעצמם, דודאי הפיכה שייך במלאך שהוא הפועל ההפיכה, אבל השחתה לא הוי למתלי בהו, כי זה נאמר על כוונת הפועל, שחפץ שיהיה נשחת, וזה מתיחס אל השם יתברך, לכך הוי להו לומר 'כי משחית ה:
[כט] מכאן אתה לומד שהאחד הוא הופך. אבל מן "ויאמר המלט על נפשך" (פסוק יז) לא יקשה, דשמא האחד היה אומר, ולא יחויב מה שאומר אחד יאמר השני, דכך אירע שהאחד היה אומר, אבל מהא איכא הוכחה שפיר דכיון דאמר "כי לא אוכל" הוי ליה למימר 'כי לא נוכל':