מפרשי רש"י על בראשית יח ח
<< | מפרשי רש"י על בראשית • פרק י"ח • פסוק ח' | >>
• א • ב • ג • ד • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כט • לא • לב • לג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן־הַבָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן לִפְנֵיהֶ֑ם וְהֽוּא־עֹמֵ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם תַּ֥חַת הָעֵ֖ץ וַיֹּאכֵֽלוּ׃
רש"י
"ויקח חמאה וגו'" - ולחם לא הביא לפי שפירסה שרה נדה שחזר לה אורח כנשים אותו היום ונטמאת העיסה (ב"מ שם)
"חמאה" - שומן החלב שקולטין מעל פניו
"ובן הבקר אשר עשה" - אשר תקן קמא קמא שתקן אמטי ואייתי קמייהו
"ויאכלו" - נראו כמו שאכלו מכאן שלא ישנה אדם מן המנהג (ב"מ שם ב"ר)
רש"י מנוקד ומעוצב
וַיִּקַּח חֶמְאָה... – וְלֶחֶם לֹא הֵבִיא, לְפִי שֶׁפֵּרְסָה שָׂרָה נִדָּה שֶחָזַר לָהּ אוֹרַח כַּנָּשִׁים אוֹתוֹ הַיּוֹם, וְנִטְמֵאת הָעִסָּה (בראשית רבה מח,יד; בבא מציעא פ"ז ע"א).
חֶמְאָה – שֻׁמַּן הֶחָלָב שֶׁקּוֹלְטִין מֵעַל פָּנָיו.
וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה – אֲשֶׁר תִּקֵּן. קַמָּא קַמָּא שֶׁתִּקֵּן אַמְטִי וְאַיְיתִי קַמַּיְהוּ.
וַיֹּאכֵלוּ – נִרְאוּ כְּמוֹ שֶׁאָכְלוּ. מִכַּאן שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה אָדָם מִן הַמִּנְהָג (בבא מציעא פ"ו ע"ב).
מפרשי רש"י
[כז] לפי שפירסה נידה כו'. ואין לומר דלא הוצרך למכתב, אם חמאה וחלב הביא - שלא אמר להם להביא, לחם שאמר לא כל שכן, דאדרבה היא הנותנת, שמא בשביל שהביא חמאה וחלב - דעדיף טפי - לא הביא לחם:
[כח] קמא קמא דמטא. דאם לא כן 'ובני הבקר אשר עשה' מבעיא ליה, דהא ג' פרים היו (כ"ה ברא"ם), אלא קמא קמא דמטא אייתי לפניהם:
[כט] נראים כאוכלים. דלא שייך אכילה כלל במלאכים, וכך אמרינן בפרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא דף פו:) 'אכלו סלקא דעתך':
[ל] מכאן שלא ישנה אדם מן המנהג. דאין לומר דהכא שאני - דהרי אי אפשר שלא יאכלו כיון שמתחלה נראים לו בשביל שלא יצטער עבור אורחים, אם כן איך לא יאכלו, מכל מקום אם לא היה דין שלא ישנה מן המנהג לא שלח הקב"ה מלאכים אליו לאכול, כיון דאין דרכם לאכול, אבל השתא שאין דרך לשנות מן המנהג שפיר שלח לו המלאכים, ויהיו אוכלים עמו. אי נמי דלא הוי למכתב בקרא "ויאכלו", רק 'ויתן לפניהם לאכול והוא עומד עליהם', ולמה כתב עליהם בקרא לשון אכילה, אלא ללמוד שלא ישנה האדם, וזה יותר נכון:
מה שפירש רש"י מכאן שאל ישנה אדם מן המנהג יש מקשין דלמא לאו משום הכי עשו כן אלא משום שלא יצטער אברהם אם לא יאכלו דהא משום זה נשתלחו בצורות בני אדם ונראה דאי משום כבודו של אברהם ה"ל למכתב והיו כאוכלים דלישנא דויאכלו משמע כאלו היתה אכילה ממש והיינו מכאן שאל ישנה מביאורי מהר"י העכננן ז"ל: