מפרשי רש"י על בראשית ג טז
<< | מפרשי רש"י על בראשית • פרק ג' • פסוק ט"ז | >>
• א • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • כ • כא • כב • כד • כח •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אֶֽל־הָאִשָּׁ֣ה אָמַ֗ר הַרְבָּ֤ה אַרְבֶּה֙ עִצְּבוֹנֵ֣ךְ וְהֵֽרֹנֵ֔ךְ בְּעֶ֖צֶב תֵּֽלְדִ֣י בָנִ֑ים וְאֶל־אִישֵׁךְ֙ תְּשׁ֣וּקָתֵ֔ךְ וְה֖וּא יִמְשׇׁל־בָּֽךְ׃
רש"י
"עצבונך" - זה צער גידול בנים (עירובין ק)
"והרונך" - זה צער העיבור
"בעצב תלדי בנים" - זה צער הלידה
"ואל אישך תשוקתך" - לתשמיש ואעפ"כ אין לך מצח לתובעו בפה אלא הוא ימשול בך הכל ממנו ולא ממך
"תשוקתך" - תאותך כמו (ישעיהו כט) ונפשו שוקקה
רש"י מנוקד ומעוצב
עִצְּבוֹנֵךְ – זֶה צַעַר גִּדּוּל בָּנִים (עירובין ק' ע"ב).
וְהֵרֹנֵךְ – זֶה צַעַר הָעִבּוּר.
בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים – זֶה צַעַר הַלֵּדָה.
וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ – לְתַשְׁמִישׁ. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין לָךְ מֵצַח לְתוֹבְעוֹ בַּפֶּה, אֶלָּא "הוּא יִמְשׁוֹל בָּךְ" – הַכֹּל מִמֶּנּוּ וְלֹא מִמֵּךְ.
תְּשׁוּקָתֵךְ – תַּאֲוָתֵךְ, כְּמוֹ (ישעיהו כט,ח): "וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה".
מפרשי רש"י
[כו] עצבונך זה צער גדול בנים. כך דרשו בעירובין פרק המוצא תפילין (ק ע"ב). ומה שלא פרשו "עצבונך" זה צער הוסתות של האשה, משום דלא שייך בזה "הרבה ארבה עצבונך" שאין השם יתברך מביא על האדם דבר שהוא רע לגמרי, כמו דם נדות שאין בו תועלת רק רע, ולפיכך דרשו "הרבה ארבה עצבונך" 'זה צער גדול בנים', שהשם יתברך נותן לה בנים ומרבה עצבון שלה, וזהו כמו "הרונך" ו"בעצב תלדי בנים", שכל אלו הדברים הם דברים טובים, רק שהשם יתברך נותן הטוב דרך צער ועצבות. אבל בב"ר דרשו אותו על צער הווסתות, ולא חשו לקושיא זאת: [כז] אף על פי כן לא יהיה לך מצח וכו'. דאם לא כן לא יהיה "אל אישך תשוקתך" קללה, אבל ברכה ותשוקה. ועוד מה ענין לכאן "והוא ימשול בך", דהא אף קודם הקללה נאמר (לעיל א, כח) "וכבשה" חסר - ללמדך שהאיש כובש את האשה שלא תהיה יצאנית (רש"י שם), אלא שאמר אף על פי כן לא יהיה לך מצח לתובעו בפה, על זה אמר אלא "הוא ימשל בך", כלומר שיהיה הכל ממנו ולא ממך שום דבר, וזה הוא הקללה, כי לא יהיה לה מצח לתובעו, רק הכל ממנו ולא ממך:
בד"ה עצבונך כו' בעל הערוך כו' נ"ב ולי נראה לפרש עצבונך צער וסת והרונך כפשועו והיינו שכתב אחריו בעצב תלדי בנים כלומר דאי אפשר לפתיחת קבר בלא דם מהרש"ל. ואין להקשות לפירש רש"י הל"ל בתחילה הרונך ואחר כך עצבונך כסדר משום דגבי חוה הוה צער גידול בנים קודם צער העיבור דהא כבר היה נולד קין כדאיתא בסנהדרין שעה ח' עלו למטה שנים וירדו ארבעה שמעתי:
בד"ה תשוקתך כו' הכל ממנו כו' נ"ב פירש מ"ה אינה יכולה לתבעו שבלתי תאוותו וקישויו א"א לשמש מש"כ בו דכשהוא מתאוה לתשמיש אף על פי שהיא אינה מתאוה יכול לשמש וזהו הכל משלו וממנו ודוק מהרש"ל: