לדלג לתוכן

מפרשי רש"י על במדבר כב יח

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< | מפרשי רש"י על במדברפרק כ"ב • פסוק י"ח | >>
ב • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כו • כח • ל • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • מ • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


במדבר כ"ב, י"ח:

וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עַבְדֵ֣י בָלָ֔ק אִם־יִתֶּן־לִ֥י בָלָ֛ק מְלֹ֥א בֵית֖וֹ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔י לַעֲשׂ֥וֹת קְטַנָּ֖ה א֥וֹ גְדוֹלָֽה׃


רש"י

"מלא ביתו כסף וזהב" - למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים אמר ראוי לו ליתן לי כל כסף וזהב שלו שהרי צריך לשכור חיילות רבות ספק נוצח ספק אינו נוצח ואני ודאי נוצח

"לא אוכל לעבור" - על כרחו גלה שהוא ברשות אחרים ונתנבא כאן שאינו יכול לבטל הברכות שנתברכו האבות מפי השכינה


רש"י מנוקד ומעוצב

מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב – לָמַדְנוּ שֶׁנַּפְשׁוֹ רְחָבָה וּמְחַמֵּד מָמוֹן אֲחֵרִים. אָמַר: רָאוּי לוֹ לִתֵּן לִי כָּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁלּוֹ! שֶׁהֲרֵי צָרִיךְ לִשְׂכֹּר חֵילוֹת רַבּוֹת, סָפֵק נוֹצֵחַ, סָפֵק אֵינוֹ נוֹצֵחַ; וַאֲנִי וַדַּאי נוֹצֵחַ (שם).
לֹא אוּכַל לַעֲבֹר – עַל כָּרְחוֹ גִּלָּה שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים; וְנִתְנַבֵּא כָּאן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל הַבְּרָכוֹת שֶׁנִּתְבָּרְכוּ הָאָבוֹת מִפִּי הַשְּׁכִינָה (שם).

מפרשי רש"י

[כו] למדנו שנפשו רחבה. דמשמע שאם יוכל לעבור פי ה' - היה עושה אם יתן לו בלק מלא ביתו כסף וזהב, ולמה יתן לו בעד טורח קטן מלא ביתו כסף וזהב, אלא בשביל שאמר וכו', ולפיכך אמר "אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב", שהוא ראוי ליתן לי אם הייתי מקלל אותם, ואם כן נפשו רחבה. ואם תאמר, תפוק ליה דאם לא יקלל אותם יהרגו אותם לגמרי, ויהיה הכל בטל גופן וממונם, ולמה צריך לטעם 'לשכור חיילות'. ואין זה קשיא, שכך אמר בלעם, שאם תאמר שאין אתה מתיירא שיהיו הורגים אתכם, כי תוכל לשכור חיילות, אפילו הכי אין זה רק ספק וכו':

[כז] על כרחו גילה. פירוש, מה שאמר עתה שהוא ברשותו של מקום, שהרי לא היה בלעם רוצה לגלות, כמו שאמרנו למעלה (אות יז), על כרחו היה זה, שהוצרך לגלות על כרחו, כמו שכתב לקמן (רש"י כג, טז) אצל "וישם דבר בפיו":

[כח] ונתנבא כאן. דאין לפרש דקאי על מה שאמר אליו הקדוש ברוך הוא "לא תאור ולא תלך אתם" (ר' פסוק יב), דאם כן הוי ליה למימר 'לא אעבור פי ה, מאי "לא אוכל", אלא הכי קאמר, אף אם אלך ויתן לי רשות, לא אוכל לעבור הברכות וכו':