מעשה אפוד (דוראן)/פרק יט
הפרק התשעה עשר[עריכה]
וכבר נתן ר׳ יהודה הסבה לכבדות הבנין הזה בספרו באותיות הסתר וכבר נזכרה במה שקדם. וראוי שתדע כי שמוש הבנין הזה על השלמות הוא מעטי מאד בכתוב ודמיונו "כְּמֹץ יְסֹעֵר" (הושע יג, ג), "זֹרְמוּ מַיִם" (תהלים עז, יח), "לִמְשֹׁפְטִי אֶתְחַנָּן" (איוב ט, טו), "הַיְחָבְרְךָ כִּסֵּא הַוּוֹת" (תהלים צד, כ). ונמצא כפל העי"ן "יְקוֹסֵס וְיָבֵשׁ" (יחזקאל יז, ט). והשמוש הרבוי בו הוא מנחי העי"ן לפי דעת כל המדקדקים הראשונים.
והדמיון לעוברים – "בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ" (שופטים ה, כח), "אַתָּה פוֹרַרְתָּ" (תהלים עד, יג), "מֹתַתִּי אֶת מְשִׁיחַ יְיָ" (שמואל ב א, טז), "בּוֹסְסוּ מִקְדָּשֶׁךָ" (ישעיהו סג, יח), "חֹלֲלָה יָדוֹ" (איוב כו, יג).
שם הפועל – "מְשֹׁבֵב נְתִיבוֹת" (ישעיהו נח, יב).
המקור – "לְצוֹדֵד נְפָשׁוֹת" (יחזקאל יג, יח).
הצווי – "עֲמָד נָא עָלַי וּמֹתְתֵנִי" (שמואל ב א, ט), ובה"א "כּוֹנְנָה עָלֵינוּ" (תהלים צ, יז), "קִינָה הִיא וְקוֹנְנוּהָ" (יחזקאל לב, טז).
העתידים – "וְחָרְבוֹתֶיהָ אֲקוֹמֵם" (ישעיהו מד, כו); "יְרֹשֵׁשׁ עָרֵי מִבְצָרֶיךָ" (ירמיהו ה, יז); "לֹא תְרֹמֵם" (איוב יז, ד); "וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ" (תהלים לד, ד); "כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ" (נחום ב, ה); "תְּמוֹתֵת רָשָׁע" (תהלים לד, כב); "תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק" (תהלים עה, יא).
הסכימו באלה כלם והדומים להם שהם מנחי העי"ן, בעבור שמצאו הגזרות האלה בבנינים אחרים מנחי העי"ן. והדמיון לכל הגזרות הנזכרות על סדרן – "וַיָּחִילוּ עַד בּוֹשׁ" (שופטים ג, כה); "הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם" (תהלים לג, י); "מָוֶת וְחַיִּים" (משלי יח, כא); "תָּבוּס נֹפֶת" (משלי כז, ז) "חוּל תחיל תָּחוּל" (יחזקאל ל, טז); "שׁוֹב תָּשׁוּב" (מלכים א כב, כח); "אֲשֶׁר יָצוּד" (ויקרא יז, יג); "קִינָה הִיא" (יחזקאל יט, יד); "עַתָּה אָקוּם" (ישעיהו לג, י); "רָשׁוּ וְרָעֵבוּ" (תהלים לד, יא). "אָרוּם בַּגּוֹיִם" (תהלים מו, יא); "רוּץ נָא" (מלכים ב ד, כו). ומפני זה הסכימו להניח מה שבא מאלה הגזרות והדומות להן בנחי העי"ן, כי בא השמוש על הרוב בהן, ולא הסכימו להרבות בשרשים. וכבר רמז בזה ר׳ יהודה בספר אותיות הסתר, אמר: נאמר מן "הָקֵם תָּקִים" (דברים כב, ד) – "לְאוֹיֵב יְקוֹמֵם" (מיכה ב, ח), ומן "שׁוֹב אָשׁוּב" (בראשית יח, י) – "לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב" (ישעיהו מט, ה) ע"כ. ולזה אמרו בהם שהלמ"ד כפולה, לא שיכונו בה שתהיה שרשית כמו בעלי הכפל, ולא אמרו בם מפני זה שהם מרבעים כמו שקראם ר׳ דוד קמחי. אבל אפלא מהם עם דרכם זה איך הניחו "אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי" (תהלים קלא, ב), "דְּרָכַי סוֹרֵר" (איכה ג, יא) בכלל פעלי הכפל, ובשרשי דמם וסרר וכבר מצאנו "שָׁכְנָה דוּמָה" (תהלים צד, יז), "כְּדֻמָה בְּתוֹךְ הַיָּם" (יחזקאל כז, לב); וסורר, אם יהיה מגזרת "לֹא תָסוּר" (דברים יז, יא) או מגזרת "סִירִים סְבֻכִים" (נחום א, י) היא גם כן מנחי העי"ן לפי דרכם. והניח ר׳ יהודה "וַיְרֹצְצוּ" (שופטים י, ח) בנחי העי"ן וכן בכפולים, עם שמצאנו "וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ" (שופטים ט, נג). והטוב שיאמר בכל אלה הפעלים והדומים שהם פעלי הכפל, ושהם שרשים מתחלפים בענין אחד, וכבר נמצאו מזה למאות בכתוב, ותהיה הוי"ו בהם למשך ובטבע הבנין. ואולי ההכפלה הזאת אשר קרתה ברוב הגזרות בשמוש זה הבנין הוא להורות על קיום הפעולה וחוזק רשמה והתמדתה, והוא ההבדל אשר בין אלה הגזרות בכאן על דרך נחי העי"ן או על דרך פעלי הכפל בבנין זה, ואולי שזה הוא גם כן ההבדל אשר בין שמוש זה הבנין ובין שמוש בנין הפעיל. והמשל כי "יְרֹצְצוּ" יורה על חוזק המרוצה, ו"בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ" (שופטים ה, כח) על אורך זמן האיחור, ו"כּוֹנְנוּ חִצָּם" (תהלים יא, ב) על הפלגת ההכנה וכן כלם. והראשונים, עם שהניחו אותם מכלל נחי העי"ן אולי בא הכפל לדעתם לסבה הנזכרת. ואפשר כי לזה כיון ר׳ יהודה עת שאמר: יש שיכפלו העוברים למ"די אלה הפעלים וישאירו הו"וין נחים כמו שהם לפני הכפל, יתכן להיות זה מפני שנוי ענינים ע"כ.
ודע כי כבר ימצא זה הבנין בודד ויוצא יחד בקצת גזרות – "כּוֹנְנוּ חִצָּם" יוצא, "מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ" (תהלים לז, כג) בודד; "חֹלֲלָה יָדוֹ" (איוב כו, יג) יוצא, "בְּאֵין תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי" (משלי ח, כד) בודד. והנה "כְּמֹץ יְסֹעֵר מִגֹּרֶן" (הושע יג, ג) לא מצאנוהו יוצא, ולזה הטיב ר׳ דוד קמחי שאמר משלא נזכר פעלו ודינו בפתח העי"ן.
ונמצא העבר מזה הבנין למי שאינו במעמד על שני פנים – "כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה" (שמות לב, א), "וְרוֹמַם תַּחַת לְשׁוֹנִי" (תהלים סו, יז). ובא בו שם הפועל עם היו"ד – "מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר" (תהלים קא, ה). שם הפעול – "לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל" (קהלת ב, ב), ושרשו הלל.