מסכת שמחות יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מסכת שמחות · יג · >>

הלכה א[עריכה]

המלקט עצמות והמשמר עצמות פטור מקרית שמע, ומן התפילה, ומן התפילין, ומכל מצות האמורות בתורה, ואם רצה להחמיר על עצמו לא יחמיר, מפני כבוד עצמות, רבי יוחנן בן נורי אומר ירחיק ארבע אמות ויקרא, רבי שמעון בן אלעזר אומר אם היו עמו בספינה בצד אחד מסלקן לצד אחר ויקרא, רבי יצחק אומר של קרובים פטור ושל אחרים חייב, רבי שמעון אומר בשבת חייב בחול פטור, רבי נתן אומר אם יש חבילתו עליו הרי זה פטור, שזיקת שמירתן עליו, ולא זיקת החבילה.

הלכה ב[עריכה]

המעביר עצמות וכתבי הקודש ממקום למקום, לא יניחם לא בקרון ולא בספינה ולא על גבי בהמה ויושב עליהן, ואם בשביל הניית עצמות, או בשביל שיגנב את המכס, הרי זה מותר.

הלכה ג[עריכה]

היה עובר בין הקברות לא יתן תפילין עליו, ולא כתבי הקדש בידו, מפני שהוא דרך בזיון.

הלכה ד[עריכה]

העושה כוך בקבר והגיע זמן המקרא, לא יקרא ולא יתפלל, אלא פורש למקום טהרה, וקורא ומתפלל, ואחר כך נכנס.

הלכה ה[עריכה]

המוצא מת בקבר, לא יזיזנו ממקומו, אלא אם כן יודע שהיה מקומו שאול לו.

הלכה ו[עריכה]

המוצא עצמות בקבר הרי זה נותנן בקמורות דברי רבי עקיבא, וחכמים אומרים לא יזיזם ממקומם. מצאן בכוך, או באיסטרון, לא יזיזם ממקומם.

הלכה ז[עריכה]

אין מפנין לא את המת, ולא את העצמות, ממקום בזוי למקום מכובד, ואין צריך לומר ממקום מכובד למקום בזוי; ובתוך שלו, אפילו ממקום מכובד למקום בזוי הרי זה מותר, שכן הוא כבודו.

הלכה ח[עריכה]

אין קוברין שני מתים זה בצד זה ולא את המת בצד העצמות, ולא את העצמות בצד המת. רבי יהודה אומר כל הישן עמו בחייו, נקבר עמו במותו.

הלכה ט[עריכה]

קבר שפינהו מותר בהנאה, אבל לא יעשנו בית התבן, בית הבקר, בית העצים, ובית האוצרות. כוך שפינהו אסור בהנאה. קבר שעשאו לשם חי ימכר, לשם מת לא ימכר; אבנים שחצבן לשם חי ימכרו, לשם מת לא ימכרו. ארון שפינהו אסור בהנאה, ואם היה של אבן יקבר, ושל חרס ישבר, ושל עץ ישרף. המוצא נסרים בבית הקברות לא יזיזם ממקומם.