מלבי"ם על תהלים לה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על תהלים · לה · >>

תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לדוד", תפלה זו התפלל נגד שונאיו ורודפיו, "ריבה ה' את יריבי", ריבה עמהם טרם שיבואו כלל למלחמה, ואם כבר הגיע הדבר לידי מלחמה "לחם את לוחמי", לחם אתה עמהם, ואם הגיע הדבר עד שאצטרך ללחום בעצמי, עכ"פ.


 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ב-ג) "החזק מגן וצנה וקומה בעזרתי" להגן בפני, ואם הגיע הדבר עד שאצטרך לברוח "הרק חנית וסגור" הדרך "לקראת רודפי" שלא יוכלו לרדוף אחרי, "ואמר לנפשי ישועתך אני" להציל עכ"פ את נפשי:


ביאור המילות

"מגן וצנה". מגן בפני קשת, וצנה בפני חרב:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)




ביאור המילות

"וסגור", לפניהם הדרך:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יבושו מבקשי נפשי" הרוצים להרגני, וגם "יסגו אחור חושבי רעתי", שהם קלים מן המבקשים נפשי:


ביאור המילות

"יבשו ויכלמו". הבושה הוא מעצמו והכלימה הוא מאחרים, ויסוגו אחור הוא מעצמו והוא יותר מבושה, "ויחפרו". מאחרים והוא יותר מכלימה, ומוסיף גם כן לא לבד מבקשי נפשי גם חושבי רעתי, ומוסיף והולך גם יסוגו ויחפרו אף חושבי רעתי.

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יהיו", יענשו ע"י סבה חיצונית "כמוץ הנשא מפני רוח", ולא בדרך הטבע רק "מלאך ה'" יהיה "הדוחה" אותם, וגם.


 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יהי דרכם", בעצמם "חשך וחלקלקות", עד שיחלקו וידחו באפלה מעצמם, וגם בזה יהיה שליח ההשגחה "שמלאך ה' ירדוף אותם":


 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי חנם", דרך צידי חיות שחופרים חפירה, וסביבה טומנים רשת שתצוד החיה עת תלך שם, אומר "שלחנם טמנו את הרשת" וגם מה "שחפרו לנפשי" הכל היה "בחנם", כי לא עשיתי להם רעה, לכן


 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תבואהו שואה" חושך פתאומי, אשר "לא ידע" להזהר, ועי"כ "תלכדהו הרשת עצמה אשר טמן", כי "ע"י השואה" והחשך "יפול בה", באופן שבפועל כפיו יוקש רשע, אבל


 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נפשי תגל בה'", הגילה בלב תהיה ע"י ה', "והשישה" בגלוי תהיה ע"י "ישועתו", והנה יספר שהריעו לו בין בנפש בין בגוף בין בממון, נגד הנפש אמר ונפשי תגיל, נגד הגוף אומר.


ביאור המילות

"תגיל תשיש". השישה הם הסימנים החיצונים שיעשו להוראת השמחה, והגילה היא בלב אשמח בלבי בה', ובגלוי אשיש בישועתו, ועיין לקמן (נ"א י'):

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כל עצמותי תאמרנה", ר"ל כי הדבר שבו נעשה הנס הוא האומר והמעיד על הנס, ובאשר נעשה לי נס בכל עצם מעצמותי ובכל אבר, שכ"א מאיברי היו בסכנה מיוחדת, וא"כ כל עצמותי יעידו על שה' אין כמוהו, ונגד הצלת הגוף יאמרו שהוא "מציל עני מחזק ממנו", ונגד הצלת הממון יאמרו שהוא "מציל עני ואביון מגוזלו":


 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יקומון", עתה מבאר איך רצו להרע לו בג' אלה, בקנין ובגוף ובנפש, נגד הקנינים אמר "שיקומון עדי חמס" להעיד נגדו עדות שקר בעניני ממון, והי' ערמתם כי "אשר לא ידעתי ישאלוני", למשל שהעידו שאביו לוה סך פלוני מפלוני או שמכר שדהו, דבר שלא יכול להכחישם ולהביא ראיה כנגדם, נגד הגוף, אמר.


 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ישלמוני רעה תחת טובה", כי מדרך העולם שהבא להרע לחברו בגופו לא יעשה זה רק דרך נקמה אם הוא הרע לו, אמר שהיה הרעה תחת טובה כי אני הטבתי עמהם, ונגד הנפש אמר כי ישלמו "שכול לנפשי" שרצו לשכל נפשי מהסתפח בנחלת ה':


 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואני", יצייר שהוא היה דורש טובתם, ובעת שחלו הצטער ע"ז כ"כ עד שנפל למשכב, והם שמחו ע"מ שנפל למשכב וקוו יום מותו, אומר "בחלותם" עשיתי כל מה שאפשר, "שלבשתי שק", גם "עניתי נפשי בצום", גם "התפללתי" בכונה "אל חיקי", ר"ל בלב ובצנעה לא למען הראות לאחרים שמשתדל בעדם כי היתה תפלתי אל חיקי, ולא תפלה אחת לבד כי תפלתי "תשוב" פעם אחר פעם, וגם.


ביאור המילות

"על חיקי". במצפוני, כמו כעס בחיק כסילים ינוח, בחיק יוטל את הגורל.

"תשוב". רצונו לומר שאתפלל פעם אחר פעם:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כרע", כאלו היה "רע ואח לי כן התהלכתי" בכל שעה לבקרו, "וכמי שמתאבל על אמו" כן "קודר שחותי". עד שמרוב הצער וההשתדלות נעשיתי קודר ושחוח:


 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(טו-טז) "ובצלעי", ואז ע"י ששחותי ולא יכלתי לעמוד על רגלי ושכבתי לנוח על "צלעי" וצדי מרוב העמל, כי עי"כ נפל למשכב מעט, אז הם "שמחו" ע"ז "ונאספו", ובעת באו לביתי לבקרני לא הראו שמחתם בפועל רק "נאספו עלי נכים", עשו א"ע בפני כאלו הם נכאי רוח ומצטערים עלי, "ולא ידעתי" משמחתם בלב, אמנם "קרעו ולא דמו" מרוב תשוקתם שאמות קרעו את בגדיהם כאלו אני מת כבר, ולא דממו כדרך לקרוע בדממה ואבילות, רק אחר שקרעו התועדו "בחנפי לעגי מעוג", היינו בחברת לועגים ולצים האומרים דברי לעג, "וחרקו עלי שנימו" בבזיון:


ביאור המילות

"בצלעי". מענין צולע על ירכו, או שאשכב על צלעי וצדי מפני החולשה.

"נכים". כמו נכה רוח, עושים את עצמם כנכאים:

 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)




ביאור המילות

"לעגי מעוג". מענין לעג, ונפל הלמ"ד כמו בשורש לקח לתע:

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יז-יח) "ה' כמה תראה", ר"ל אף שאני לא ידעתי מחשבותיהם שבאים לצחק וללעג, אבל כמה תראה אתה, הלא אתה רואה את כל, כמה וכמה גדולה ראותך על ראותנו, וא"כ "השיבה נפשי משואיהם" ר"ל אני מסוכן בין כך ובין כך, שאם אהיה בחברת אנשים אני מסוכן בשואיהם והמייתם, ואם אפרד מן האנשים להתבודד במדבריות ביחידות אני מסוכן מן הכפירים שבמדבר, וא"כ השיבה "מכפירים יחידתי", אם אהיה מתבודד ביחידות, ואז "אודך בקהל רב" על ההצלה שהצלתני מאנשים רעים ומחיות רעות:


ביאור המילות

"משאיהם". מהמייתם.

"ויחידתי". כשאני יחיד ומתבודד:

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)




 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל ישמחו לי" האויב איבתו גלויה והוא שמח בגלוי לז"א אל ישמחו לי, ולרוב תהיה האיבה בעבור סבה כמו שעשה עמו רעה, וכדומה, לז"א שהוא "איבת שקר" כי לא עשה להם רעה, והשונא הוא בלב ואינו שמח בגלוי רק קורץ עין יתן עצבת, ולזה אומר "אל יקרצו עין", והשנאה תהיה בעבור מום או דופי שמצא בו, לז"א "שונאי חנם":


ביאור המילות

"איובי שונאי". הבדלם למעלה (י"ח י"ח):

 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי", אויביו היו מוציאים דבה עליו, ודרך מוציא דבה להרחיק עדותו, וכששאלו להם ממי שמעתם דבר זה שאתם אומרים עליו רע, היו אומרים ששמעו מפלוני ופלוני שכבר מתו, וז"ש שע"י "שלא שלום ידברו" שעי"כ "דברי מרמות יחשבון על רגעי ארץ", היו אומרים שנוחי ארץ וישני קברות אמרו דבר זה, אבל אח"כ החזיקו בדבתם ויעיזו פניהם שראו דבר זה הם בעצמם בעיניהם, וז"ש.


ביאור המילות

"רגעי ארץ". נוחי ארץ, (מלשון מרגוע) שהם המתים:

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וירחיבו עלי פיהם", שאח"כ הרחיבו פיהם בהרחבה יותר, עד שאמרו לאמר "האח האח" הלא זאת "ראתה עיננו", שהלא בעינינו ראינו שדוד עשה רע כזאת:


 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ראיתה", אומר הנה הם אומרים שראו על דבר שלא ראו, ואני אין לי ראיה כנגדם רק אתה "ה' הלא ראיתה" האמת, ואתה עד, ולכן "אל תחרש", הגד אתה את האמת, והוא במה שאל תרחק ממני ותריב ריבי להודיע שהאמת אתי:


 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"העירה", נגד מה שהגידו דברי מרמותם בשם רגעי ארץ ומתים, "העירה והקיצה" את המתים מקבריהם "למשפטי" שיגידו האמת, ונגד מה שאמרו שראתה עינם, עמוד אתה "אלהי וה' לריבי" נגד העדי שקר:


ביאור המילות

"העירה והקיצה". יוצא, העירה את המתים וכבר התבאר (חבקוק ב'), שיקיצה הוא מוסיף על העירה:

"למשפטי, לריבי". משפט הוא גמר המשפט להוציא משפטי, וריב נגד העדי שקר עי' ישעיה (ג' י"ג):

 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שפטני", ואתה תוציא לאור "משפטי כפי צדקך" ואז "אל ישמחו לי" אויבי שקר שהזכיר למעלה:


 

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל יאמרו האח נפשנו" אלה שרצו להשפיל כבודו, "אל יאמרו בלענוהו" אלה שרצו להרגו:


 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יבשו שמחי רעתי" הם האומרים בלענוהו, "ילבשו בשת המגדילים" בושה וכלימה "עלי", נגד האומרים האח נפשנו:


ביאור המילות

"יבשו, יחפרו, כלימה". התבאר בפסוק ד', ורצונו לומר יבושו מעצמם, ויחפרו מאחרים והמגדילים בושה וכלימה עלי, ילבשו הם לבוש הבושה והכלימה:

 

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ירנו וישמחו" הצדיקים שהם "חפצי צדקי, ויאמרו תמיד יגדל ה'" שבזה שה' שומר את עובדיו ונותן להם שלום שמו מתגדל בעולם:


 

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ולשוני תהגה צדקך" בעונש הרשעים, "וכל היום תהלתך" בשכר הצדיקים ושמירתם: