לדלג לתוכן

מלבי"ם על תהלים לג ט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | מלבי"ם על תהליםפרק ל"ג • פסוק ט' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


תהלים ל"ג, ט':

כִּ֤י ה֣וּא אָמַ֣ר וַיֶּ֑הִי
  הֽוּא־צִ֝וָּ֗ה וַֽיַּעֲמֹֽד׃



"כי" מפרש "ייראו מה' כל הארץ כי הוא אמר ויהי", שהוא המהוה והממציא הכל, "ממנו יגורו כל יושבי תבל כי הוא צוה ויעמד", כי גם העמדת הארץ וקיומה אינו מעצמו כמו בשמים שחק נתן ולא יעבר והם קיימים ועומדים מעצמם, כי הארץ אינה עומדת מעצמה, כי ע"פ טבעם המיוחד היה ראוי שהמים יכסו פני תבל, רק ה' צוה שתעמד ושם חול גבול לים ונותן מטר יורה ומלקוש בעתו, וע"כ יגורו מפחד ענשו פן יסלק השגחתו רגע ויגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב:

ביאור המילות

"אמר, צוה". האמירה לפי שעה והציוי נמשכת לעתיד, עמ"ש התו"ה צו (ס"א):

 



דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.