מלבי"ם על תהלים לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על תהלים · לא · >>

תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"למנצח". המזמור הזה הוסד על מה שע"י נבואת גד שישוב לארץ יהודה וע"י תשובת האו"ת שילך לקעילה להושיע את ישראל מיד פלשתים, נסגר בקעילה (ש"א כ"ב), ואז רדף שאול אחריו, וה' הודיעו ע"י האו"ת שבעלי קעילה לא יעמדו באמונתם ויסגירוהו ביד שאול, ויצא משם וישב במדבר במצדות, וישב במדבר זיף, ומשם עלו הזיפים וירגלוהו אל שאול, ושאול ואנשיו עוטרים את דוד, וה' הצילהו מידו:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בך ה' חסיתי", כי מה שחזר לארץ יהודה היה ע"פ ה' לכן "אל אבושה לעולם", וגם אם איני ראוי ע"פ מעשי "בצדקתך פלטני":

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הטה אלי אזנך" שתשמע תפלתי תיכף, וגם "מהרה הצילני", והגם שאני יוצא עתה מעיר מבצר "היה" אתה "לי לצור מעז", והגם שאצטרך לצאת גם מן המצודות במדבר, "היה" אתה "לי לבית מצודות להושיעני":

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ד-ה) "כי", לא על המבצר אני בוטח, רק "סלעי ומצודתי אתה", והגם שאהיה נודד במדבר, "למען שמך (כי אתה מעוזי) תנחני ותנהלני ותוציאני מרשת זו טמנו לי". אחר שנקרא שמך עלי שאתה מעוזי, עי"כ תעשה למען כבודך בין מה שתנחני במדבר במקומות שלא תמצאני שם יד שאול, ובין מה שתוציאני מרשת שטמנו אנשי קעילה או הזיפים:

ביאור המילות

"תנחני ותנהלני". שניהם באו על ההנהגה בנחת (שזה המבדיל בינם ובין נהג) רק פעל נהל מציין שמנהל את היעף והאין כח, וינהלם בחמורים לכל כושל (דה"ב כ"ח), עלות ינהל (ישעיה מ'), נחית בחסדך ומוסיף נהלת בעזך (שמות ט"ו):

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)



 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בידך", הגם שמה שהפקדתי תחלה את כל אשר לי ביד אנשי קעילה בבטחי בם היה שקר, כי הם רצו להסגירני בידו כי אינם אנשי אמת, אבל "את רוחי הפקדתי בידך" לא בידם, ואתה "פדית אותי" מיד רודפי, "כי אתה אל אמת":

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שנאתי השומרים הבלי שוא", הבוטחים בבני אדם שהבטחתם הבל ושוא כמו שהיה באנשי קעילה, "ואני אל ה' בטחתי":

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ח-ט) "אגילה ואשמחה בחסדך" שעשית עמדי, והמאמרים מקבילים, "אשר ראית את עניי ולא הסגרתני ביד אויב", שהוא מה שלא הסגירו ביד שאול בהיותו בקעילה, "ידעת בצרות נפשי העמדת במרחב רגלי", שבעת שעטרו אותו שאול ואנשיו, ודוד הלך מצד ההר מזה ושאול מצד ההר מזה, והיה המקום צר שלא יכול לברוח כי ההר סגר בעדו, והיה אז בצרה גדולה ואתה ידעת בצרות נפשי ומלאך בא אל שאול ועי"כ העמדת במרחב רגלי:

ביאור המילות

"אגילה ואשמחה". הגיל הוא בעת התחדש הישועה ואח"כ היא שמחה תמידית (כנ"ל כ"א ב') "ראית את עניי, ידעת בצרות נפשי". העוני הוא גלוי ונראה נגד צרות הנפש שהוא דבר פנימי, לכן אמר בו "ראית". ובצרת הנפש אמר "ידעת":

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)



 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חנני ה' כי צר לי", שצר לי בפועל מרעת האויב, זאת שנית, כי "עששה בכעס עיני ונפשי ובטני" על דבריהם שמדברים להכעיס אותי ולחרפני, ומפרש, נגד מ"ש כי צר לי.

ביאור המילות

"עששה". נרקבה (כנ"ל ו' ח'):

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יא-יב) "כי כלו ביגון חיי ושנותי באנחה" מרוב הצרות, ונגד מ"ש עששה בכעס עיני, "כי כשל בעוני כחי מכל צוררי הייתי חרפה", שצוררי מחרפים אותי לאמר שע"י עוני כשל כחי ועל ידי עוני "עששו עצמי" ואני חלוש, כן הייתי חרפה מצוררי והייתי חרפה "לשכני מאד", שמחרפים גם את שכני ששוכן אצלם איש מלא עונות ופשעים, והייתי "פחד למיודעי" שפחדו להתקרב אלי מיראת צוררי בל ירעו להם בעבור זה, עד "שרואי בחוץ נדדו ממני" לבל אתקרב אליהם, עד כי.

ביאור המילות

"ביגון חיי ושנותי באנחה". יגון בלב ואנחה בפועל כמו שכתוב (ישעיה ל"ה), והחיים פנימים נגד השנים, שהוא הזמן המתראה על ידי החיים והשנוים המתהוים ממנו, וכן מגביל כחי, ועצמי, שהכח פנימי:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)



 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נשכחתי מלב כמת", שהגם שאני עוד חי הייתי בעיניהם "ככלי אובד", כמעותד לאבדון וכליון:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי", ובכל זה לא נשכחתי מלב הצוררים, כי בהפך "שמעתי דבת רבים מגור מסביב בהוסדם יחד עלי", שהם כשנועצו עלי למסרני ביד שאול, יוציאו ג"כ דבה על רבים, כמו שהוציאו דבה על נוב עיר הכוהנים שידם עמי, ועי"כ יעשו "מגור מסביב", שכל אשר סביבי יראים ומתפחדים פן יענשו מן המלך, ועי"כ "לקחת נפשי זממו", שעי"כ כ"א יודיע מקומי ובזה יקחו את נפשי:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואני", הגם שאין לי עוד שום מכיר ומושיע "עליך בטחתי ה', אמרתי אלהי אתה", הלא אתה עדן המשגיח עלי ומושיע:

 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בידך עתותי", הלא העתים העוברים עלי הם בידך עת טובה או עת רעה ממך נגזרו, א"כ "הצילני מיד אויבי" הם הזיפים, "ומרודפי", שאול ואנשיו:

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"האירה פניך על עבדך", שתושיעני ע"י השגחה גלויה עד שכולם יראו פניך והשגחתך, "והושיעני בחסדך" שהחסד אין לו גבול, וזה יהיה כדי.

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ה' אל אבושה כי קראתיך", כדי שיהיה קידוש השם וידעו כולם שהקורא אותך לא יבוש, ובהפך "יבושו רשעים" כי יכרתו "וידמו" לרדת "לשאול":

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תאלמנה", אחר שראה השגחת ה' עליו יאמר, מעתה "תאלמנה שפתי שקר" הם שפתי הכופרים, "הדוברים על צדיק" על ה' הצדיק, דברי "עתק בגאוה ובוז", שאומרים שאין ה' משגיח בעולמו ואין שכר ועונש, ושהעולם הפקר, ועתה ע"י שיראו השגחתך איך אתה מציל את החוסים בך תאלמנה שפתותיהם, כי

ביאור המילות

"עתק". בא על ההעתקה ממקום, ויעתק משם ההרה, ועל לשון חוזק, ולדעתי עקר ענינו בכ"מ לשון העתק, כי כ"מ שבא על דבור שמדברים עתק על ה' היינו הכחשת ההשגחה, כמו (ש"א ב' ג', לקמן ע"ה ז', צ"ד ד') בא על הכחשת השגחת ה', עי' פרושי בכ"מ האלה והוא מענין העתק שהוא מועתק ורחוק מברואיו, וכן פי' חז"ל (ב"ר פ"א), הדוברות על צדיק עתק שהעתיק מבריותיו, ורצונו לומר יאלמו המכחישים השגחת ה' על ידי שרואים צדיק ורע לו ובאמת ה' משגיח עליו אם לשלם לו בעוה"ב, ואם גם בעוה"ז תצפנם בסוכה ויפעל לחוסים בו נגד בני אדם וכולם יראו מזה השגחת ה', וכן מ"ש עתקו גם גברו חיל, הון עתק, היינו דבר הנעתק ומופרש מדרך הטבע:

 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מה רב", הגם "שרב מאד טובך אשר צפנת ליראיך", שהוא שכר הצפון לצדיקים בעוה"ב שהוא רב מאד, אבל הלא הוא צפון ונעלם ואין רואים אותו, אבל הטוב "שפעלת לחוסים בך" אינו צפון ונסתר, כי הטוב הזה הוא "נגד בני אדם", שהוא נראה לכל, (ור"ל שעל מה שימצאו רעות לצדיק בעוה"ז יש ע"ז תשובה שעי"כ ימצא שכר גדול ורב טוב בעוה"ב, אבל זה דבר צפון ורבים מכחישים עי"כ את ההשגחה ממה שנראה צדיק ורע לו, אבל ההשגחה הגלויה שיעשה ה' לחוסים בו הוא דבר הנראה לכל, ובזה תאלמנה שפתי שקר הדוברים על צדיק חי עולמים עתק לאמר שאינו משגיח):

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תסתירם", מבאר שהגם שידמה לפעמים שה' מסתיר פניו מיראיו ועי"כ ימצא אותם רעות בעוה"ז, זה הוא לטובתם, כי "בסתר פניך תסתירם מרכסי איש", ר"ל עם זה שה' יסתיר מהם פניו והשגחתו וישיגם רעות וצרות בזה יסתירם מרכסי איש, ר"ל שינצלו מן הרכסים הנמצא בטבע האיש, שהוא היצר הרע והתאוות שהם דומים כרכסים המקלקלים את הדרך הישר, כן הם יעכבו בעדו מלכת בדרך ישר, וע"י הסתרת פנים ויסורים יהיה העקוב למישור והרכסים לבקעה וילכו בדרך הישר, ובכ"ז הגם שאתה מסתיר פנים, אתה מסוכך עליהם "ותצפנם בסוכת" השגחתך מריב לשונות ובעלי לה"ר, כמו שהציל את דוד מן הזיפים וכל המלשינים עליו בפני שאול:

ביאור המילות

"בסתר פניך". כמו אסתירה פני מהם, במה שאתה מסתיר פניך מהם, "תסתירם, תצפנם". הסתר הוא יותר מן הצפון (איוב י"ד י"ג, ולמעלה כ"ז ה'), כי שמירת הנפש מחטא הוא גדול משמירת הגוף:

"מרכסי". כמו והרכסים לבקעה (ישעיה מ'), רכסים הנמצאים בלב איש המקלקלים יושר הדרך:

 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ברוך ה'", עפ"ז נותן הודאה,

  • א) מה "שהפליא חסדו לי בעיר מצור", שלא נשאר בקעילה שהיתה עיר מצור ששם היה שאול צר עליו וכבשו:
 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואני", הודאה ב' על עת שעטרו שאול ואנשיו לתפשם, ששם כתיב ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול, "ואז אמרתי בחפזי נגרזתי מנגד עיניך" כי הי' בסכנה גדולה, "אכן שמעת קול תחנוני" והצלתני ע"י המלאך שבא אל שאול:

ביאור המילות

"נגרזתי". כמו נגזרתי:

 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אהבו", עפ"ז סיים דבריו נגד הדוברים על צדיקו של עולם עתק, ואחר שנתברר שיש שכר ועונש והשגחה, "אהבו את ה' כל חסידיו" כי הוא "נוצר" אנשי "אמונים", וכן "משלם על יתר של עושה גאוה" כמו שנצר את דוד ושלם עונש לשאול:

ביאור המילות

"אמונים". כמו כי פסו אמונים (למעלה י"ב):

 

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חזקו", ואם כן "חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'", כי תוחלתם לא תשוב ריקם:

ביאור המילות

"חזקו ויאמץ לבבכם", האימוץ הוא התמדת החיזוק ובא על חיזוק הלב כמ"ש בכ"מ: