"למנצח". המזמור הזה הוסד על מה שע"י נבואת גד שישוב לארץ יהודה וע"י תשובת האו"ת שילך לקעילה להושיע את ישראל מיד פלשתים, נסגר בקעילה (ש"א כ"ב), ואז רדף שאול אחריו, וה' הודיעו ע"י האו"ת שבעלי קעילה לא יעמדו באמונתם ויסגירוהו ביד שאול, ויצא משם וישב במדבר במצדות, וישב במדבר זיף, ומשם עלו הזיפים וירגלוהו אל שאול, ושאול ואנשיו עוטרים את דוד, וה' הצילהו מידו:
"הטה אלי אזנך" שתשמע תפלתי תיכף, וגם "מהרה הצילני", והגם שאני יוצא עתה מעיר מבצר "היה" אתה "לי לצור מעז", והגם שאצטרך לצאת גם מן המצודות במדבר, "היה" אתה "לי לבית מצודות להושיעני":
(ד-ה) "כי", לא על המבצר אני בוטח, רק "סלעי ומצודתי אתה", והגם שאהיה נודד במדבר, "למען שמך (כי אתה מעוזי) תנחני ותנהלני ותוציאני מרשת זו טמנו לי". אחר שנקרא שמך עלי שאתה מעוזי, עי"כ תעשה למען כבודך בין מה שתנחני במדבר במקומות שלא תמצאני שם יד שאול, ובין מה שתוציאני מרשת שטמנו אנשי קעילה או הזיפים:
ביאור המילות
"תנחני ותנהלני". שניהם באו על ההנהגה בנחת (שזה המבדיל בינם ובין נהג) רק פעל נהל מציין שמנהל את היעף והאין כח, וינהלם בחמורים לכל כושל (דה"ב כ"ח), עלות ינהל (ישעיה מ'), נחית בחסדך ומוסיף נהלת בעזך (שמות ט"ו):
"בידך", הגם שמה שהפקדתי תחלה את כל אשר לי ביד אנשי קעילה בבטחי בם היה שקר, כי הם רצו להסגירני בידו כי אינם אנשי אמת, אבל "את רוחי הפקדתי בידך" לא בידם, ואתה "פדית אותי" מיד רודפי, "כי אתה אל אמת":
(ח-ט) "אגילה ואשמחה בחסדך" שעשית עמדי, והמאמרים מקבילים, "אשר ראית את עניי ולא הסגרתני ביד אויב", שהוא מה שלא הסגירו ביד שאול בהיותו בקעילה, "ידעת בצרות נפשי העמדת במרחב רגלי", שבעת שעטרו אותו שאול ואנשיו, ודוד הלך מצד ההר מזה ושאול מצד ההר מזה, והיה המקום צר שלא יכול לברוח כי ההר סגר בעדו, והיה אז בצרה גדולה ואתה ידעת בצרות נפשי ומלאך בא אל שאול ועי"כ העמדת במרחב רגלי:
ביאור המילות
"אגילה ואשמחה". הגיל הוא בעת התחדש הישועה ואח"כ היא שמחה תמידית (כנ"ל כ"א ב') "ראית את עניי, ידעת בצרות נפשי". העוני הוא גלוי ונראה נגד צרות הנפש שהוא דבר פנימי, לכן אמר בו "ראית". ובצרת הנפש אמר "ידעת":
(יא-יב) "כי כלו ביגון חיי ושנותי באנחה" מרוב הצרות, ונגד מ"ש עששה בכעס עיני, "כי כשל בעוני כחי מכל צוררי הייתי חרפה", שצוררי מחרפים אותי לאמר שע"י עוני כשל כחי ועל ידי עוני "עששו עצמי" ואני חלוש, כן הייתי חרפה מצוררי והייתי חרפה "לשכני מאד", שמחרפים גם את שכני ששוכן אצלם איש מלא עונות ופשעים, והייתי "פחד למיודעי" שפחדו להתקרב אלי מיראת צוררי בל ירעו להם בעבור זה, עד "שרואי בחוץ נדדו ממני" לבל אתקרב אליהם, עד כי.
ביאור המילות
"ביגון חיי ושנותי באנחה". יגון בלב ואנחה בפועל כמו שכתוב (ישעיה ל"ה), והחיים פנימים נגד השנים, שהוא הזמן המתראה על ידי החיים והשנוים המתהוים ממנו, וכן מגביל כחי, ועצמי, שהכח פנימי:
"כי", ובכל זה לא נשכחתי מלב הצוררים, כי בהפך "שמעתי דבת רבים מגור מסביב בהוסדם יחד עלי", שהם כשנועצו עלי למסרני ביד שאול, יוציאו ג"כ דבה על רבים, כמו שהוציאו דבה על נוב עיר הכוהנים שידם עמי, ועי"כ יעשו "מגור מסביב", שכל אשר סביבי יראים ומתפחדים פן יענשו מן המלך, ועי"כ "לקחת נפשי זממו", שעי"כ כ"א יודיע מקומי ובזה יקחו את נפשי:
"תאלמנה", אחר שראה השגחת ה' עליו יאמר, מעתה "תאלמנה שפתי שקר" הם שפתי הכופרים, "הדוברים על צדיק" על ה' הצדיק, דברי "עתק בגאוה ובוז", שאומרים שאין ה' משגיח בעולמו ואין שכר ועונש, ושהעולם הפקר, ועתה ע"י שיראו השגחתך איך אתה מציל את החוסים בך תאלמנה שפתותיהם, כי
ביאור המילות
"עתק". בא על ההעתקה ממקום, ויעתק משם ההרה, ועל לשון חוזק, ולדעתי עקר ענינו בכ"מ לשון העתק, כי כ"מ שבא על דבור שמדברים עתק על ה' היינו הכחשת ההשגחה, כמו (ש"א ב' ג', לקמן ע"ה ז', צ"ד ד') בא על הכחשת השגחת ה', עי' פרושי בכ"מ האלה והוא מענין העתק שהוא מועתק ורחוק מברואיו, וכן פי' חז"ל (ב"ר פ"א), הדוברות על צדיק עתק שהעתיק מבריותיו, ורצונו לומר יאלמו המכחישים השגחת ה' על ידי שרואים צדיק ורע לו ובאמת ה' משגיח עליו אם לשלם לו בעוה"ב, ואם גם בעוה"ז תצפנם בסוכה ויפעל לחוסים בו נגד בני אדם וכולם יראו מזה השגחת ה', וכן מ"ש עתקו גם גברו חיל, הון עתק, היינו דבר הנעתק ומופרש מדרך הטבע:
"מה רב", הגם "שרב מאד טובך אשר צפנת ליראיך", שהוא שכר הצפון לצדיקים בעוה"ב שהוא רב מאד, אבל הלא הוא צפון ונעלם ואין רואים אותו, אבל הטוב "שפעלת לחוסים בך" אינו צפון ונסתר, כי הטוב הזה הוא "נגד בני אדם", שהוא נראה לכל, (ור"ל שעל מה שימצאו רעות לצדיק בעוה"ז יש ע"ז תשובה שעי"כ ימצא שכר גדול ורב טוב בעוה"ב, אבל זה דבר צפון ורבים מכחישים עי"כ את ההשגחה ממה שנראה צדיק ורע לו, אבל ההשגחה הגלויה שיעשה ה' לחוסים בו הוא דבר הנראה לכל, ובזה תאלמנה שפתי שקר הדוברים על צדיק חי עולמים עתק לאמר שאינו משגיח):
"תסתירם", מבאר שהגם שידמה לפעמים שה' מסתיר פניו מיראיו ועי"כ ימצא אותם רעות בעוה"ז, זה הוא לטובתם, כי "בסתר פניך תסתירם מרכסי איש", ר"ל עם זה שה' יסתיר מהם פניו והשגחתו וישיגם רעות וצרות בזה יסתירם מרכסי איש, ר"ל שינצלו מן הרכסים הנמצא בטבע האיש, שהוא היצר הרע והתאוות שהם דומים כרכסים המקלקלים את הדרך הישר, כן הם יעכבו בעדו מלכת בדרך ישר, וע"י הסתרת פנים ויסורים יהיה העקוב למישור והרכסים לבקעה וילכו בדרך הישר, ובכ"ז הגם שאתה מסתיר פנים, אתה מסוכך עליהם "ותצפנם בסוכת" השגחתך מריב לשונות ובעלי לה"ר, כמו שהציל את דוד מן הזיפים וכל המלשינים עליו בפני שאול:
ביאור המילות
"בסתר פניך". כמו אסתירה פני מהם, במה שאתה מסתיר פניך מהם, "תסתירם, תצפנם". הסתר הוא יותר מן הצפון (איוב י"ד י"ג, ולמעלה כ"ז ה'), כי שמירת הנפש מחטא הוא גדול משמירת הגוף:
"מרכסי". כמו והרכסים לבקעה (ישעיה מ'), רכסים הנמצאים בלב איש המקלקלים יושר הדרך:
"ואני", הודאה ב' על עת שעטרו שאול ואנשיו לתפשם, ששם כתיב ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול, "ואז אמרתי בחפזי נגרזתי מנגד עיניך" כי הי' בסכנה גדולה, "אכן שמעת קול תחנוני" והצלתני ע"י המלאך שבא אל שאול:
"אהבו", עפ"ז סיים דבריו נגד הדוברים על צדיקו של עולם עתק, ואחר שנתברר שיש שכר ועונש והשגחה, "אהבו את ה' כל חסידיו" כי הוא "נוצר" אנשי "אמונים", וכן "משלם על יתר של עושה גאוה" כמו שנצר את דוד ושלם עונש לשאול:
