מלבי"ם על צפניה ב ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< מלבי"ם על צפניה • פרק ב >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • 



"לכן חי אני כי מואב כסדום תהיה" (כי מקורם מלוט שישב בשער סדום), "ובני עמון כעמורה" שהיה חורבנה יותר מסדום, כי בסדום ניצול לוט ושתי בנותיו.

"ממשק חרול" שהחרולים גדלים במקום שמם, ושם יכרו מלח כמו בערי הככר יש גפרית ומלח שרפה כל ארצה, "שארית עמי יבזום" שיהיו ג"כ לישראל:


ביאור המילות

"ממשק". משתתף עם נשק מזויין בחרולים או החרולים נושקים ומתדבקים שם:

"ומכרה מלח", יחפרו שם מלח:

"שארית עמי יבזום, ויתר גוי ינחלום". עם הוא מעולה מן גוי, כמ"ש ישעיה (א' ד') ובכ"מ, ושאר הוא הנשאר בכונה, ויתר הוא הנותר מעצמו שלא בכונה, כמ"ש (ישעיה ד') והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים שחשובי ציון נשארו בכונה כמ"ש בדניאל א', וההמון שבירושלים נותרו שלא בכונה, ועז"א שארית עמי שהם נשארו בכונה משא"כ גוי ההמון נותרו שלא בכונה, והחשובים לא ישבו בעמון ומואב רק יבוזו ביזתם, אבל יתר גויי ההמון הם ינחלום לנחלה והפחותים מישראל ישבו שם:

 

<< · מלבי"ם על צפניה · ב ט · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.