מלבי"ם על עמוס ו ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


"נשבע ה' בנפשו", ברצונו, כי רצונו הוא הפועל הכל, "מתאב אנכי את גאון יעקב", שאין לי עוד רצון אל גאון יעקב, ועי"כ "שנאתי ארמנותיו ואסגיר עיר ומלואה" ביד צרים:


ביאור המילות

"בנפשו", ברצונו. כמו ולא תגעל נפשי אתכם, ומצאנו נשבע ה' בימינו, בקדשו, בשמו הגדול, בי נשבעתי, בגאון יעקב:

"מתאב". הפך הנה תאבתי לפקודיך, כמו משרש, מסקל. 

"וגאון יעקב" הוא הבהמ"ק שתחלה אבה בו ועתה בלתי אובה, "וארמנותיו" שונא מתחלתו:

 

<< · מלבי"ם על עמוס · ו ח · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.