התורה והמצוה ויקרא ד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספרא | מלבי"ם על פרשת ויקרא | מחבר:מלבי"ם
משנה תורה לרמב"ם | תלמוד בבלי
מפרשים על הספרא:   קרבן אהרן | הראב"ד | הר"ש | רבינו הלל | חפץ חיים | עשירית האיפה | מלבי"ם | עזרת כהנים | דרך הקודש


סימן ר[עריכה]

ויקרא ד ב:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְו‍ֹת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה.
ויקרא ד יג:
וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מִצְו‍ֹת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ.


ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרשה ב:

[א] 'נפש...בני ישראל'-- הרי צבור כיחיד; מה יחיד אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף צבור לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.

  • [ב] הלא דין הוא! מה אם היחיד --שהוא מביא על שגגת המעשה-- אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, צבור --שאינו מביא על שגגת המעשה-- אינו דין שלא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת?!
  • לא! אם אמרת ביחיד -- שאינו מביא חטאת על לא הודע! תאמר בצבור שהוא מביא חטאת על לא הודע?!
  • משיח יוכיח! שהוא מביא חטאת על לא הודע ואינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
  • [ג] לא! אם אמרת במשיח -- שאינו מביא חטאת על לא הודע במזבח החיצון! תאמר בצבור שהוא מביא חטאת על לא הודע במזבח החיצון?! הואיל והוא מביא חטאת על לא הודע על מזבח החיצון-- יביא על דבר שזדונו כרת ועל דבר שאין זדונו כרת!...
  • תלמוד לומר 'נפש...בני ישראל'-- הרי צבור כיחיד; מה יחיד אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף צבור לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.


[ד] הוא הדין למשיח.

  • הלא דין הוא! מה אם היחיד --שהוא מביא על שגגת המעשה-- אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, משיח --שאינו מביא על שגגת המעשה-- אינו דין שלא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת?!
  • לא! אם אמרת ביחיד -- שאינו מביא חטאת על לא הודע! תאמר במשיח שהוא מביא חטאת על לא הודע?!
  • צבור יוכיח! שהוא מביא חטאת על לא הודע ואינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
  • [ה] לא! אם אמרת בצבור -- שאינו מביא אשם ודאי! תאמר במשיח שהוא מביא אשם ודאי?!
  • נשיא יוכיח! שהוא מביא אשם ודאי ואינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
  • לא! אם אמרת בנשיא -- שאין מביא חטאת על לא הודע! תאמר במשיח שהוא מביא חטאת על לא הודע?! הואיל והוא מביא חטאת על לא הודע-- יביא על דבר שזדונו כרת ועל דבר שאין זדונו כרת!...
  • תלמוד לומר "נפש...אם הכהן המשיח.."-- הרי המשיח כיחיד; מה יחיד אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף משיח לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.


[ הערה: באיזה אופן דרש 'נפש בני ישראל', "נפש...אם הכהן המשיח"? ולמה צריך לדרושים אלה הלא כבר למד למעלה (סימן קצו) צבור ומשיח ממה שכתוב ד' פעמים "מכל מצות" וכמו שפרשתי שם ]

דבר אל בני ישראל נפש כי תחטא וכולי:    כבר בארתי למעלה (סימן קצו) שחז"ל למדו ממה שכתוב בפרשיות אלה ארבעה פעמים "מכל מצוות השם אשר לא תעשינה" שבא ללמד שמה שהוקש (בפר' שלח) כל העושה בשגגה לענין חטאת לעכו"ם, היינו שיהיה דבר שזדונו כרת כעכו"ם ואז שגגתו חטאת. ואין צריך שידמה בכל פרטיו לעכו"ם (שחייב בה סקילה ונאסרה לבני נח וכולי) דהא מרבה שבעה זוגות של מיני מצות, כמו שפרשתי שם באורך.

אמנם כל אלה הלמודים שם מיוסדים על מה שכפל "מכל מצוֹת השם" ד' פעמים, והיה די לכתוב רק בהפסוק הראשון ותו לא. אבל הלא יש לדחות דמה שכתוב "מכל מצות השם" בחטאת הצבור וכן בחטאת כהן משיח אינו מיותר, כי אי אפשר ללמוד חטאת הצבור מיחיד, שהצבור מביא חטאת על לא הודע (ששעירי ראש חדש ושעירי רגלים מכפרים על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף [כמ"ש בספרא (אחרי מות פרק ה מ"א-ג)]). וכן אי אפשר ללמוד כהן משיח מיחיד, שהוא מביא גם כן חטאת על לא הודע -- פר יום הכפורים. וממה שכתוב "תורה אחת יהיה לכם לעֹשה בשגגה" יש לומר שזה רק ליחיד ולא נדע לצבור ומשיח, לכן צריך לכתוב בהו "מכל מצות" לגופייהו; וכיון שלא מיתרא, אי אפשר לדרוש כל הלמודים הנזכרים שם בסימן הנ"ל.

ועל זה השיב בספרא ’נפש..בני ישראל'-- הרי צבור כיחיד מה יחיד וכולי "נפש..אם הכהן המשיח.."-- הרי המשיח כיחיד וכולי - רצה לומר, כי פה כתוב "נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה'..אם הכהן המשיח יחטא..." לפי זה מה שכתוב "נפש כי תחטא" הוא המאמר הכולל לכל הפרשה וכולל כולם - משיח ונשיא ויחיד. דאם איתא שמאמר זה מוסב רק לכהן המשיח דסמיך ליה, לא היה לו להתחיל "נפש כי תחטא", רק לאמר "אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם ועשה אחת מכל מצות השם..." כמו שאמר כן בצבור ובנשיא וביחיד. וכיון שאמר זה על "נפש כי תחטא" שכולל המשיח (שנאמר בצדו) והנשיא ויחיד שנאמר אחריו, מבואר מזה שהמשיח כיחיד וכולי ושלא נאמר זה משום משיח ביחוד, רק על כולם נאמר. ואם כן מה שכתוב אחר כך "מכל מצות השם" בנשיא וביחיד מיותרים לדרשה. וזהו שאמר "נפש..אם הכהן המשיח.."-- הרי משיח כיחיד.

וכן אין לפרש שמה שכתוב "מכל מצות השם" בחטאת הצבור צריך לגופיה כי גם חטאת הצבור נלמד מהתנאי הכולל דפה שאמר "דבר אל בני ישראל...נפש כי תחטא מכל מצות השם"; כי מבואר אצלינו דכל מקום שהתחיל הפרשה בדבור אל הכלל (כמו "דבר אל בני ישראל") ובאו בה מצות אל היחידים, ילמדנו שבין הצבור ובין יחידיהם שוים במצוה זאת; וממילא כיון שאמר "דבר אל בני ישראל..נפש כי תחטא מכל מצות השם" מבואר שתנאי זה "מכל מצות השם" שוה ליחיד ולצבור, ואם כן מה שכתב אחר כך בחטאת הצבור "ועשו אחת מכל מצות השם" מיותר. ומן היתורים הוציא למעלה (ויקרא חובה פרשה א ופרק א פרשה א מ"ז - פרק א מ"ג) שאין מביא חטאת אלא על דבר שזדונו כרת כמו שפרשתי באורך (בסימן קצו). והוא הדין לצבור ולמשיח.


ואמר (במשנה ב') שאין ללמוד צבור מן הדין, מקל וחומר מיחיד שמביא על שגגת המעשה וצריך שיהיה זדונו כרת, וכל שכן צבור שאין מביא חטאת על שגגת המעשה עד שיהיה שם העלם דבר [כמ"ש (ויקרא חובה פרשה ד מ"ה)] -- דיש לומר דצבור יש לו קולא גבי חטאת שמביא חטאת גבי טומאת מקדש וקדשיו על לא הודע לא בתחלה ולא בסוף (ששעירי ר"ח ושל רגלים מכפרים). ואין לומר דמשיח יוכיח שמביא גם כן פר יום הכפורים על לא הודע (שפר יום הכפורים תולה על טומאת מקדש וקדשיו שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף) -- דיש לומר שאני חטאת זה שנעשה בפנים (שדם הפר טעון הזיה על בין הבדים ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב), מה שאין כן השעירים שמביאין הצבור על לא הודע הם חטאת חיצונות. לכן צריך "בני ישראל" לרבות צבור שדינם כיחיד לענין שאין מביאין חטאת רק בדבר שזדונו כרת.


ואמר עוד (במשנה ד' וה') שאי אפשר ללמוד משיח מן הדין, מקל וחומר מיחיד, שמביא על שגגת המעשה, וכל שכן משיח שיש לו חומרא לגבי חטאת שאין מביא רק על שגגת הוראה, שצריך שיהיה זדונו כרת -- דיש להשיב דמשיח יש לו קולא שמביא חטאת (פר יום הכפורים) על לא הודע כנ"ל. ואין לומר דצבור יוכיח דיש להשיב שאני צבור שאין מביא אשם ודאי (אף אם הורו ועשו, דאין אשם בצבור). ואין לומר משיח (והוא הדין יחיד) יוכיח, שמביא אשם -- דיש להשיב שאני נשיא ויחיד שאין מביא חטאת על לא הודע. לכן צריך קרא "נפש כי תחטא" לרבות המשיח.

סימן רא[עריכה]

ויקרא ד ג:
אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַיהוָה לְחַטָּאת.


ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרשה ב:

[ו] 'משיח' - יכול זה המלך? תלמוד לומר "הכהן".  אי 'כהן' יכול המרובה בבגדים? תלמוד לומר 'משיח'.

אי 'משיח' יכול אף משיח מלחמה? תלמוד לומר "המשיח"-- שאין על גביו משיח.


[ הערה: פה ממעט מרובה בגדים מן שם "משיח" ולקמן אמר בהפך -- לרבות מרובה בגדים ממה שכתוב "הכהן המשיח". ואחר כך אמר שממה שכתוב "המשיח" מיעט משיח מלחמה ובפר' צו אמר שמזה לא מוכח למעט משיח מלחמה וצריך שם מיעוט אחר. והם מאמרים סותרים זה את זה. ]

אם הכהן המשיח יחטא:    דבר מבואר ששני תוארים הבאים על נושא אחד בהכרח שתואר אחד לבדו לא יספיק כמו "עבד עברי" "מזבח זהב" "עגל מסכה" וכדומה. "עבד" לבדו כולל גם הכנעני ו"עברי" לבדו כולל גם הבן חורין, וכמו שכתבנו (באילת השחר פרק יד). וכן פה שאמר "הכהן המשיח" משום שתואר אחד לבדו לא יספיק. שאם יאמר "משיח" לבד נטעה שהוא המלך שגם כן נמשח בשמן המשחה ונקרא בכל מקום בשם "משיח" סתם. [ואף שאמר אחר כך שנשיא (שהוא המלך) מביא שעיר הייתי טועה לאמר שפה מדבר אם חטא המלך בשגגת הוראה שאז מביא פר ואחר כך מדבר אם חטא בשגגת מעשה שאז מביא שעיר]. וזהו שאמר משיח יכול זה המלך? תלמוד לומר "הכהן".    וכן אם יאמר "הכהן" לבד אף שנדייק מן ה"א הידיעה שהוא מורה על הכהן המיוחד והנודע בשם (כמ"ש בסימן שאחרי זה) נאמר שהוא המרובה בגדים. לכן צריך לומר "הכהן המשיח".

בזה תבין מה שאמרו בספרא לקמן (ויקרא חובה פרשה ג מ"ו) על "ולקח הכהן המשיח מדם הפר והביא" אין לי אלא המשיח בשמן המשחה; מרובה בגדים מנין? תלמוד לומר "הכהן". וכן כתבו בפר' צו (צו פרק ה ) על "והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה". וזה סותר אל הנאמר פה שהוציא מרובה בגדים.    אך כי שָם תואר "כהן" מיותר; דאם יכתב "משיח" לבד נדע שהוא הכהן גדול המשיח, לא המלך שהוא זר ועבודה לא יעבד. ומזה מוכרח ששם "משיח" שם לא בא על הבנתו המדויק שהוא הנמשח בשמן הקדש רק בהבנתו המורחב ששם "משיח" כולל כל גדולה וריבוי כמו "למשחה בהם ולמלא בם את ידם" שהוא ענין ריבוי; וכן "למשיחו לכורש" וכמו שפרש"י. ופירוש "הכהן המשיח" הכהן גדול. שאם פירושו שנמשח בשמן היה לו לומר שם "משיח" לבד.

שוב ראיתי בירושלמי (פרק קמא דמגילה הלכה י) וזה לשונו:

תניא כהן משיח מביא פר ואין המרובה בבגדים מביא פר. ודלא כר' מאיר, דר' מאיר אמר המרובה בבגדים מביא פר. מאי טעמא דר' מאיר? "משיח", מה תלמוד לומר "כהן"? לרבות את המרובה בבגדים (כיון על ברייתא השניה שעל פסוק "והביא הכהן המשיח"). מאי טעמא דרבנן? "משיח" יכול זה המלך? תלמוד לומר "הכהן". אי כהן יכול אף מרובה בבגדים? תלמוד לומר "משיח". או יכול שאני מרבה אף משיח מלחמה? תלמוד לומר "המשיח". מחלפא שיטתיה דרבנן. הכא כתיב "משיח" והכא כתיב "משיח" (ר"ל גבי עשירית האיפה בפר' צו "והכהן המשיח..מבניו יעשה אותה"), הכא אינון אמרין לרבות מרובה בבגדים והכא אינון אמרין להוציא את המרובה בבגדים. א"ר אילא כל מדרש ומדרש מענינו. תמן כל הפרשה אמורה באהרן. לאיזה דבר נאמר "כהן"? --לרבות את המרובה בבגדים. ברם הכא אין הפרשה אמורה באהרן. אילו נאמר "משיח" ולא נאמר "כהן" הייתי אומר זה המלך. ואין תאמר כבר קדמה פרשת המלך (יש שם יתור וצריך לומר) הייתי אומר על העלם דבר מביא פר ועל שגגת מעשה מביא שעיר. הוי צורך הוא שיאמר "משיח" וצריך הוא שיאמר "כהן".  וכן הוא בירושלמי (פרק ג דהוריות). והן הן הדברים אשר כתבתי, תהלה לאל.

ולפי זה מ"ש במגילה (דף ט:) ובהוריות (דף יב.) מאי טעמא דר' מאיר דאמר מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות? דתניא: "משיח"-- אין לי אלא משיח בשמן המשחה; מרובה בגדים מנין? תלמוד לומר "הכהן המשיח" -- כיון על ברייתא דלקמן. וכן פרש"י ז"ל שם ‏[1] תלמוד לומר והביא הכהן המשיח. ר"ל דסבירא ליה לר' מאיר אחר שהמרובה בבגדים מביא את הדם בהכרח שגם הוא מביא פר.

סימן רב[עריכה]

ויקרא ד ג:
אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַיהוָה לְחַטָּאת.


ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרשה ב:

אי 'משיח' יכול אף משיח מלחמה? תלמוד לומר "המשיח"-- שאין על גביו משיח.


הכהן המשיח: בספרא פה מוכיח ממה שכתוב "הכהן המשיח", בה' הידיעה, שרצונו לומר הכהן הגדול הנודע בשם "משיח", לא כל משיח שיהיה, שאז היה לו לומר "אם כהן משיח יחטא.." בלא ה' הידיעה. אולם בפר' צו (צו פרק ה מ"א) על "והכהן המשיח תחתיו מבניו" אומר יכול שאני מרבה אף משיח מלחמה? תלמוד לומר "תחתיו מבניו"-- מי שבנו עומד תחתיו וכולי, ולא למד לה ממה שכתוב "הכהן המשיח" בה' הידיעה.

אבל דבריהם מיוסדים על אדני פז; שידוע בהגיון שבמאמרים התנאים לא תבא ה' הידיעה על הנושא שיסופר עליו תנאי אפשרי במלת "כי". למשל: "וכהן כי יקנה נפש", "אשר נשיא יחטא" (אם לא כשבא על הנושא מלת הצירוף "אשר" כמו "האיש אשר יעשה בזדון", "והנפש אשר תאכל בשר"). והטעם מבואר כי גם כשהנושא הוא שם ידוע, בכל זה אחר שידובר עליו בדרך אפשרות בזמן אפשרי-- לא יצדק ליחד אותו בה' הידיעה שלא יצדק לומר "אשר הנשיא יחטא". שהגם ששם "נשיא" שם נודע, בכל זה אחר שמדבר באפשרות אם יחטא איזה נשיא בזמן מן הזמנים-- אי אפשר לומר "הנשיא" כי אין ידוע איזה נשיא, כי בזמנים העתידים יהיו נשיאים רבים שאחד מהם אשר הוא עדן בלתי ידוע יחטא.   [לבד כשבא עליו מלת "אשר" שאז ה"א הידיעה נשענת על ההודעה שיציין במלת "אשר"].

אמנם מה שיספר אחר כך על הנושא בדרך החלטה יתכן לסמנו בה' הידיעה כי בזה מציין הזמן ההוה, לא עתיד; כמו "ולקח הכהן" "וטבל הכהן" "ואם פרוח תפרח הצרעת". ולכן במה שכתב לקמן "והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה" בא הה"א הידיעה כדת ורצונו לומר הכהן העובד וראוי לעבודה כמו שיצדק לומר "וראה הכהן את הנגע" "וקמץ הכהן מלא קומצו" ופירושו כהן העובד. ולכן לא הוכיחו שם מזה שמדבר מכהן הגדול. לא כן פה שמה שכתוב "אם הכהן המשיח" הוא שלא כדת ההגיון -- הוכיחו היטב שציין בזה את הכהן הגדול שאין על גביו משיח. ועיין תזריע (סימן קנט).

סימן רג[עריכה]

ויקרא ד ג:
אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַיהוָה לְחַטָּאת.


ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרשה ב:

'משיח יחטא' מה תלמוד לומר?    שיכול יביא על הקודמות...

  • ודין הוא! מה אם הנשיא --שהוא מביא על שגגת המעשה-- אינו מביא על הקודמות, משיח --שאינו מביא על שגגת המעשה-- אינו דין שלא יביא על הקודמות?!
  • לא! אם אמרת בנשיא -- שאינו מביא חטאתו משעבר! תאמר במשיח שהוא מביא חטאתו משעבר?! הואיל והוא מביא חטאתו משעבר-- יכול יביא על הקודמות!...
  • תלמוד לומר 'משיח יחטא'-- כשיחטא והוא משיח, לא כשיחטא ועודנו הדיוט.

[ז] ר' שמעון אומר: אם נודע לו עד שלא נתמנה ואחר כך נתמנה-- חייב; ואם משנתמנה נודע לו-- פטור.


'משיח יחטא' - יכול גזירה [עליו שיחטא]?  תלמוד לומר "אם..יחטא"-- כשיחטא.


אם הכהן המשיח יחטא: אחרי הדרישה בִנותי כי דרך הלשון שבמאמר-תנאי-עתידי יבוא הפעל הראשון (הסמוך למלת "כי") בלשון עתיד, אבל הפעלים שאחריו, בין הבאים לפרש את הפעל בין המגבילים לו בחלוקה, יבואו בלשון הוה או בלשון עבר, לפי כוונת המדבר בכל מקום. למשל,

  • "ונפש כי תחטא...והוא עד או ראה או ידע.." (ויקרא ה, א), "נפש כי תחטא..או עשק..או מצא אבידה..." (ויקרא ה, כא-כב), "ואם בכלי ברזל הכהו..ואם באבן יד הכהו..." (במדבר לה, טז), "כי יקח איש אשה ובא עליה...ואם אמת היה הדבר..." (דברים, כב-יג) -- כל אלה באו בלשון עבר.
  • "ואם זבח שלמים קרבנו..אם מן הבקר הוא מקריב.." (ויקרא, ג) באו בלשון הוה.

וכל מקום שנלוז מן החק הזה דרשוהו חז"ל כמו שכתבתי באילת השחר (סימן מו). וכן פה היה ראוי לאמר "אם הכהן המשיח חטא" אחר שבא לפרש החלוקות של פעל "נפש כי תחטא" שבראש הפרשה. וזהו שאמר בספרא "משיח יחטא" מה תלמוד לומר? .    והשיבו שבא ללמד שלא יביא פר רק על מה שחטא אחר שנתמנה, לא על מה שחטא בעודו הדיוט שמתכפר כהדיוט. ואם היה אומר "אם הכהן המשיח חטא" היינו טועים שאף שחטא בעבר קודם שנתמנה מביא פר.

והנה כן גם במה שכתב בנשיא "אשר נשיא יחטא" (ויקרא ד, כב) והיה לו לומר "אשר..חטא" למד גם כן לקמן (ויקרא חובה פרשה ה מ"ב) שאינו מביא על הקודמות. על פי זה שואל למה לי קרא פה? הלא נילף מקל וחומר מנשיא --שלא נשתנה דינו ממה שהיה קודם שנעשה נשיא לענין שגגה (שמביא על שגגת המעשה כהדיוט)-- ואף על פי כן אינו מביא על הקודמות, וכל שכן כהן משיח --שאינו מביא על שגגת המעשה דהא כתיב ביה "לאשמת העם" (כמ"ש (ויקרא חובה פרק ב ריש פרקא))-- שלא יביא על הקודמות.    ומשיב שיש לדחות דשאני נשיא שאין מביא שעיר אחר שעבר מנשיאותו, מה שאין כן כהן משיח שמביא פר גם כשעבר מכהונתו (כמ"ש (ויקרא חובה פרק ב מ"ז)); הוה אמינא שיביא גם על הקודמות, קמ"ל.

והנה לדעת תנא קמא פר הוא דלא מביא אבל מביא כשבה או שעירה כהדיוט. ור' שמעון סבירא ליה (במשנה ז') שאם נודע לו אחר שנתמנה-- לא יביא כלל, דבעינן שיהיה חטאתו וידיעתו שוים. וכן תני בספרא (ויקרא חובה פרשה ה מ"ג) גבי נשיא.

וברייתא זו מובאת בהוריות (דף י.). ובירושלמי שם יש טעם אחר לר' שמעון.


ומה שכתב משיח יחטא יכול גזירה וכולי -- כבר פרשתי למעלה (סימן יב). ועיין בגמרא שם.




  1. ^ ר"ל שם בהוריות יב א - ויקיעורך