מלבי"ם על נחום ב יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


"איה" עתה ישים המליץ פניו אל בית המלך, אשר חרב ושמם, ויתפלא על האכזריות של סרדנאפל ששרף את נשיו ואת ילדיו הרג כאכזר ולא חמל, ואומר "איה מעון אריות", הוא בית המלכות ששם ישבו המלכים שהם האריות הזקנים, "ומרעה היא לכפירים" שסביב ארמון המלך רעו הכפירים שהם צעירי האריות ר"ל בני המלך, "אשר הלך אריה ולביא שם" ששם היה הולך תמיד האריה והלביא שהוא נקבת האריה, רצה לומר המלך והמלכה, וגם שם הלך "גור אריה" היינו הילדים הקטנים בני מלכים, "ואין מחריד" כי היו בטוחים שמה:


ביאור המילות

אריה גדול מכפיר, וכפיר גדול מגור כמ"ש בכ"מ, ולביא כולל גם הנקבה, ובא עליה גם שם ל¡ב י¢א (יחזקאל י"ט ב' ע"ש):

"אריה לביא", אריה ולביא:

 

<< · מלבי"ם על נחום · ב יב · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.