מלבי"ם על נחום ב ד
<< | מלבי"ם על נחום • פרק ב' • פסוק ד' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
מָגֵ֨ן גִּבֹּרֵ֜יהוּ מְאׇדָּ֗ם אַנְשֵֽׁי־חַ֙יִל֙ מְתֻלָּעִ֔ים בְּאֵשׁ־פְּלָדֹ֥ת הָרֶ֖כֶב בְּי֣וֹם הֲכִינ֑וֹ וְהַבְּרֹשִׁ֖ים הׇרְעָֽלוּ׃
"מגן", עתה חוזר לספר חורבן הראשון של נינוה בפרטות, תחלה בטח המלך סרדנאפל על המון גבוריו שנצחו את המלחמה "עד שמגן גבוריהו" היה "מאדם" צבוע אדום, שהוא אות שישפכו דם רב ולא יחמולו, "אנשי חיל" שלו הם "מתולעים" לבשו מלבושים צבועים בדם תולע לסימן רצח ודם, "באש פלדות הרכב", הרכב "שהוכנו" עתה מחדש למלחמה נתנו באש פלדות דהיינו בלפידי אש שיהיו חדשים כאילו "הוכנו היום, והברושים הרעלו", החניתות שהיו מעצי ברושים המשחו ברעל וסם המות:
ביאור המילות
"מאדם". פעל מן הדגוש, "מתלעים". מענין תולעת שני:
"באש פלדת", כמו באש לפידות, וחכמי הלשון יאמרו כי בלשון ערבי יקרא המגל פ¢ל£ד והיה לרכב המלחמה מגלות משני הצדדים להכרית את האויב, ור"ל מגלות של הרכב נתנו מחדש באש להכינם למלחמה:
"הברושים". החניתות מעצי ברוש, "הרעלו", הטבלו ברעל שהוא סם המות:
<< · מלבי"ם על נחום · ב ד · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.