מלבי"ם על משלי כב יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


"כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדו על שפתיך", אולם אחרי שקבלת דברי חכמים טוב לך "דעתי", ר"ל מה שהמשלתי ולמדתיך לדעת חכמה ע"פ הדעת, כי עי"כ תוכל להוציאם בשפתיך, שכבר בארתי שהשפה מציינת את הדעת, שדבר שי"ל בו ידיעה ברורה יוכל לדבר ולהגיד אמתתו בשפתיו, וזה מעלה גדולה, כי "אם תשמרם בבטנך" הם "נעים" ונדים, כל עוד שלא תוכל להוציאם בשפתיך (ר"ל שאינך יודע אותם בדעת) רק תשמרם בבטנך מצד הקבלה שקבלת, הם נעים ונדים ואינם קבועים בך כמסמרים בל ימוטו, אבל "יכונו יחדו", בעת שיהיו "על שפתיך", אם יצאו מבטנך אל שפתיך, להביעם בשפתי דעת, אז יכונו, לא יהיו נעים רק ימצאו כן ובסיס בל ימושו ממקומם:


ביאור המילות

"נעים". מענין נע ונד, וכבר בארתי (י"ב כ') שהשפתים מציינים את הדעת, "ויכנו", ר"ל שיהיו להם כן ובסיס ולא יהיו נעים:

 

<< · מלבי"ם על משלי · כב יח · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.