מלבי"ם על משלי ד כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


"מכל משמר נצור לבך", הוא עפמ"ש "היטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון", ובארתי שם שרצונו לומר שהעיקר הוא שיהיה ישר בלבו ובמצפונו, הגם שלפעמים הנגלה ממעשיו הם בלתי ישרים. וזה גדר העיקול שהוא דבר שהוא ישר מבפנים ונראה מעוקל בחוץ. כל שהם ישרים וטובים בלבותם -- ייטיב ה' עמהם, עד שהמטה אותם לכף חוב ע"י העיקול החיצוני יעניש ה' אותו עבור זה כי רחמנא לבא בעי. ועז"א שמכל משמר היינו מכל דבר שצריך להשמר ולהזהר ממנו העיקר הוא שתצור לבך שהלב יהיה משומר מרע, "כי ממנו תוצאות חיים", כי עיקר מקור החיים ותוצאותיו הוא מן הלב, ולכן הוא העיקר והגוף טפל אליו, והמעשה החיצונה אינה רע אם הוא ישר במצפון, כמ"ש גדולה עבירה לשמה. אבל בכ"ז אני מזהירך.


 

<< · מלבי"ם על משלי · ד כג · >>