מלבי"ם על משלי ד טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


"כי לא ישנו אם לא ירעו", שאם לא ירעו בעצמם לא ישנו כלל "ונגזלה שנתם אם לא יכשילו", ואם לא יכשילו את אחרים הגם שאז ישנים אחר שהרעו בעצמם, נדמה להם כי שנתם גזולה אצלם, כי חושבים שלא היה ראוי להם לישן עד יכשילו גם את אחרים, ובזה מספר ענין הרעים שהם המינים והאפיקורסים, עתה יפרש ענין הרשעים שאמר בדרך רשעים אל תבא:


 

<< · מלבי"ם על משלי · ד טז · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.