מלבי"ם על מלכים ב יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מלבי"ם · על מלכים ב · יד · >>

(ג) "רק לא כדוד אביו". ר"ל שעשה הישר מצות אנשים מלומדה מצד שכן עשה אביו, לא מאהבת ה' כדוד, שכן גם יואש עשה רק מפני שהורהו יהוידע הכהן וסר מאת ה' במות יהוידע. ובד"ה (ב' כה, ב) אמר ויעש הישר רק לא בלבב שלם:

(ו) "ככתוב בספר תורת משה". והגם שחז"ל (סנהדרין כז ב) דרשו לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים, זה הוציאו מיתור הכתוב איש בחטאו יומתו, ופשוטו כפשוטו, ולכן הביאו סוף הכתוב כי אם איש בחטאו יומת:

(ח) השאלות (ח) למה נפל אמציה הצדיק ביד יואש?:

"אז שלח אמציה". מלת אז מציין שהיה אז סבה לזה, ובד"ה (שם, ולהלן) מבואר שבעת הלך על אדום שכר מאה אלף מבני אפרים לעזרו, וע"פ העדת הנביא שלחם לביתם, ובקצפם ע"ז פשטו בערי יהודה ויכו ג' אלפים ויבוזו בזה רבה, ולכן רצה ללחום את יואש להנקם על מה שעשו בו עמו הרג רב. וגם היה אז סבה השגחיית שהכשילו ה' בזה כי בבואו משעיר הביא אתו אלהי שעיר ויעמידם לו לאלהים, וכמ"ש לו הנביא (שם, טז) ידעתי כי יעץ אלהים להשחיתך, והשיאו להלחם עם יואש כדי שיפול בידו:

(ט) "החוח". משל זה היה רגיל בין ב"י על ענין שכם בן חמור שרצה להתחתן עם יעקב, והשבטים שנמשלו לחיות רמסוהו, וכמ"ש במדרש (ב"ר פ, ג), הזכירו משל הזה המורגל, שכמו ששכם גרם רעה לעצמו ולכל עמו, כן יגרום רע לעצמו ולבני יהודה:

(יג) "ויפרוץ בחומת ירושלים". פי' מהרי"א שלא היה זה כדי להשחית חומת ירושלים, כי אם להתכבד, שכן היה מנהג הקסרים ברומי ועד היום הוא מנהג מלכים הגדולים שכאשר ילכו למלחמה ויקנו בה תשועה גדולה ונצחון עצום, כאשר יכנסו לעיר לא יכנסו בפתח העיר אבל יהרסו חלק מהחומה כדי שיכנסו באותה פרצה להעיד שפרצו פרץ גדול באויביהם, וכן עשה יואש לפרסם נצחונו:

(טו) "ויתר דברי יהואש". כבר נזכר למעלה, וכבר פירשתי ששם אמר זה לרמז על מעשיו המוסריים, ופה על מעשי תקפו וגבורתו. וכן י"ל כי יהואש מת בסבת המעשה הזה קודם זמנו, אם מפני שהתגאה בנצחונו, אם מפני שהיה בדעתו להשחית זרע בית דוד, והראה ה' כי חי המנוצח ט"ו שנה אחרי מות המנצח, וכן היה באביה וירבעם לחד מ"ד שאביה מת קודם זמנו:

(יט) "ויקשרו". מבואר בד"ה (שם, כז) שמעת שסר אמציה מאחרי ה' קשרו עליו קשר בירושלים, כי בירושלים היו כהני ה' ועבדיו תלמידי יהוידע, ובלכיש מצא עוזרים שחזקו ידיו כל שנים הללו. ומ"ש "ויקחו כל עם הארץ", זה היה בחיי אמציה וכמו שיתבאר אח"ז שזה היה שלש שנים אחר מלחמת יואש ואמציה, ואפשר שאז נס לכישה, ומלך הוא בלכיש ועוזיה מלך בירושלים, ואחר י"ב שנה גברו הקושרים וישלחו אחריו לכישה וימיתוהו שם, והיה הקשר תחלה בהצנע והתחיל מעת סר מאחרי ה' שהוא בשובו ממלחמת אדום, ויוכל להיות שהקושרים בעצמם יעצוהו עצה הרעה הזאת להלחם עם יואש כדי שיפול בידו, ואחרי שנפל בידי יואש מלך עדיין ג' שנים בירושלים נפרץ הקשר וינס לכישה, וישב שם י"ב שנים עד שהמיתוהו:

(כב) "הוא בנה". אילת, היה מאדום כמ"ש (דברים ב, ח) מאילת ומעציון גבר, וכן אמר בד"ה (א' ח, יז) אז הלך שלמה לעציון גבר ואל אילת על שפת הים בארץ אדום, והיתה לדוד ושלמה שמשלו באדום, ובימי יהורם בן יהושפט פשע אדום, אמציה לקחה מידם והרסה, ועוזיה בנו בנה אותה וישיבה ליהודה, כי עד עתה היתה חרבה ולא היתה לא לאדום ולא ליהודה ואחרי מות אמציה בנה אותה:

(כה) השאלות (כה - כז) אחר שעשה הרע למה הושיעם ה' להגדיל גבול ארצם, והיה די מה שכבר גבר אביו ונצח את ארם?

ומז"ש ולא דבר ה' למחות וכו', הלא זה לא יחייב להגדיל גבול ארצם?:

"הוא השיב". כי יואש השיב רק מה שלקחו מלכי ארם, וירבעם בנו השיב הכל. ומ"ש כדבר ה', כפי פשוטו התנבא יונה על תשועה זאת, ולדעת חז"ל (יבמות צח א) דימה הדבר לגזרה שנגזרה ע"י יונה ונהפכה לטובה וכן הפך לטובה מה שגזר כליה על ישראל:

(כו) "כי ראה". ר"ל שלא היה זה ע"י שעשו תשובה, רק שראה ה' שע"י ענים הם ממרים מאד, וכמתיאשים מכל תקוה מפליגים ברשעתם, וכיון שאינו מועיל בדרך העונשים וגם ראה שאם יניחם כך יאבדו כי אפס עצור וכו':

(כז) "ולא דבר". ר"ל ולא היה אז רצון ה' לכלותם כי עדן לא נגזרה הגזרה בעת ההיא, לכן הושיעם ביד ירבעם:

(כח) השאלות (כח) מ"ש ליהודה בישראל, אין לו פירוש?:

"ואשר השיב". מעת שגבר יואש על אמציה נכבשה שבט יהודה תחת מלכי ישראל, הן בימי אמציה שקשרו עבדים על אדוניהם, וגם אחרי מותו שמלך עוזיה לא התגבר לפרוק עול ירבעם עד כ"ז למלכות ירבעם כמו שיתבאר בסימן שאח"ז, ולכן כשכבש את ארם השיב את חמת ודמשק שיהיה שייך ליהודה (כי כן היתה תחת רשותם בימי דוד, כמ"ש (ש"ב ח, ו) ותהי ארם עבדים לדוד) והיתה יהודה ודמשק וחמת שתחת ממשלתה, כבושים לישראל, וז"ש "ליהודה וישראל", כי יהודה היתה כאפרכיא נתונה עם מלכה תחת ממשלת ישראל: